בעיית התיחום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בעיית התיחום היא בעיה בפילוסופיה של המדע המתייחסת לקושי שבמציאת כללים או קריטריונים שלפיהם ניתן יהיה להבחין באופן חד משמעי בין המדעים האמפיריים מחד גיסא לבין תאוריות לא מדעיות, ובמיוחד לצורך הבחנה ברורה וחד משמעית בין אמת מדעית לבין תאוריות אשר מתיימרות להיות מדעיות, אך אשר אינן מדעיות. כמו כן בעיית התיחום עוסקת גם במאבק המתמשך בין המדע והדת, ובמיוחד באלמנטים שונים של הדוקטרינה הדתית אשר לדעת רבים יכולים וצריכים להיות נתונים לביקורת מדעית. זהו אחד הנושאים המרכזיים בפילוסופיה של המדע אשר לא נפתרה לחלוטין עד היום.

הפוזיטיביזם הלוגי גורס כי רק קביעות המבוססות על תצפית אמפירית הן בעלות משמעות, ובמשתמע גורס כי כל קביעה המבוססת על אופן אחר של היקש או היסק, כולל קביעות מטאפיזיות הוא חסר משמעות.

הפילוסוף האוסטרי-בריטי קרל פופר דחה עקרון זה של הפוזיטיביזם הלוגי והציע במקומו את עקרון הניתנות להפרכה לפיו היפותיזה חייבת שיהיו לה מסקנות תצפיתיות שניתן להעמידן בניסיונות הפרכה, ורק אז היא נחשבת מדעית. עקרון זה ספג ביקורת מאנשים כמו תומאס קון, שטען כי ניתנות להפרכה לא שחקה תפקיד סיבתי משמעותי במעבר בין תאוריות מדעיות. אימרה לָקָטוֹש שהיה מתלמידיו של פופר הציע קריטריון נוסף על עקרון ההפרכה שמבחין בין תוכניות חקר פרוגרסיביות ודגנרטיביות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

PrirodneNauke.png ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעים ופילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.