הפרכה
ערך זה עוסק בהפרכה של טענה בלוגיקה ומתמטיקה. אם התכוונתם לתהליך הגורם לחומר להיות פריך, ראו הפרכת חומרים (embrittlement).
הפרכה היא הוכחה כי טענה מסוימת אינה נכונה.
במתמטיקה ובלוגיקה, הפרכה של טענה אינה אלא הוכחה כי שלילתה של טענה זו נכונה. לעתים די בהבאת דוגמה נגדית. לשם הפרכת הטענה "כל המספרים הראשוניים הם אי-זוגיים" די להביא את המספר 2 כדוגמה למספר ראשוני זוגי. טענות אחרות יש להפריך באמצעות הוכחה מפורטת, למשל הפרכת הטענה "המספרים הראשוניים הם קבוצה סופית", שהפרכתה היא למעשה הוכחת הטענה בדבר קיומם של אינסוף מספרים ראשוניים.
בניגוד למתמטיקה וללוגיקה, שבהן הפרכה היא סוג של הוכחה, במדעי הטבע יש הבדל מהותי בין הוכחה להפרכה. הסיבה לכך שתוצאה אמפירית במדעי הטבע אינה מהווה הוכחה במשמעות הפורמלית של המלה, לא ניתן להוכיח טענה במדעי הטבע אלא רק לאשש אותה. לאחר שנפגוש אלף עורבים שחורים אולי נשתכנע בנכונות הטענה "כל העורבים שחורים", אך ברור שבדיקה זו אינה הוכחה שכל העורבים שחורים - מי יערוב לנו שהעורב הבא שנפגוש לא יהיה לבן דווקא? זו בעיה מובנית של הסקה באמצעות אינדוקציה. לעומת זאת, הפרכתה של טענה במדעי הטבע היא עניין מוחלט יותר. ברגע שנפגוש עורב לבן אחד, הופרכה בוודאות הטענה שכל העורבים שחורים.
[עריכה] עקרון ההפרכה של פופר
במסגרת הפילוסופיה של המדע הודגשה חשיבותה של ההפרכה בשנות השלושים של המאה ה-20 על ידי הפילוסוף קרל פופר, שטבע את המושג "עקרון ההפרכה". על-פי עיקרון זה, רעיון הוא מדעי אם ניתן לחשוב על דרך להפריכו ובכך להעמידו במבחן. פופר ראה בפוטנציאל ההפרכה את המאפיין המובהק ביותר של פעילות מדעית, המבדיל בינה ובין הסברים שאינם מדעיים. את מערכות הסברים שאינו מדעיות הוא מכנה פסבדו-מדע. בין מערכות אלה מנה פופר את האסטרולוגיה, המרכסיזם וחלק מענפי הפסיכולוגיה של האישיות.
|
...כל מקרה שניתן להעלות על הדעת, ניתן לפירוש לאור התאוריה של אדלר ובה במידה לאור זו של פרויד. אוכל להדגים זאת על ידי שתי דוגמאות שונות מאוד של התנהגות אנושית: זו של אדם הדוחף ילד המיימה במטרה להטביעו וזו של אדם המקריב את חייו בניסיון להציל את הילד. כל אחד משני המקרים הללו ניתן להסביר באותה הקלות במונחים פרוידיאניים ואדלריאניים....לא עלתה בדעתי שום התנהגות אנושית שאיננה ניתנת להתפרש במונחיהן של שתי התאוריות....לגבי התאוריה של איינשטיין המצב היה שונה מעיקרו. |
||
| – קרל פופר, מדע השערות והפרכות, Conjectures and Refutations, London: Routenberge & Kegan Paul Ltd, 1963,1965, 1969, pp.33-55 תרגם יורם נבון | ||
פופר טען שתאוריה מדעית טובה היא כזו שמגדירה הרבה מאוד תרחישים כבלתי אפשריים, מספקת הרבה רעיונות לניסויים שיוכלו להפריך אותו ובכל פעם שעורכים ניסוי שאפשר הפרכה כזו, הניסוי דווקא אינו מפריך את התאוריה. זאת בניגוד לתאוריות פסאבדו מדעיות שלא מספקות שום אפשרות לבדיקתן בניסוי. התאוריה של איינשטיין היא תאוריה מוצלחת לדעת פופר לא משום שהיא מסבירה הרבה דברים אלא משום שכל מה שהיא טענה שלא יכול להתקיים, אכן לא התקיים כשנערכו הניסויים המתאימים.
