בראוני וייז
 | |
| לידה |
25 במאי 1913 ביופורד, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
24 בספטמבר 1992 (בגיל 79) קיסימי, ארצות הברית |
| שם לידה |
Brownie Mae Humphrey |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מעסיק |
טאפרוור |
  | |
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
בראוני וייז (אנגלית: Brownie Wise; 25 במאי 1913 - 24 בספטמבר 1992) הייתה חלוצה אמריקאית בתחום המכירות. אחראית במידה רבה להצלחה של כלי הפלסטיק טאפרוור באמצעות פיתוח שיטת שיווק ישיר - "תוכנית מסיבה ביתית".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וייז נולדה בשם בראוני המפרי בביופורד, ג'ורג'יה, עיירה דרומית קטנה לא רחוקה מאטלנטה. היא הייתה בתם היחידה של רוזבל סטראוד המפרי וג'רום המפרי.
למדה בבית הספר למזכירות בניו אורלינס בשנת 1928. לדברי חבר ותיק, קיי רובינסון, בראוני האמינה שלא קיימות הזדמנויות עסקיות לנשים בדרום ולכן "אם היא לא רוצה לעבוד במכירות, יהיה עליה לעזוב את הדרום." באופן אירוני, תהילתה של בראוני הגיעה בהמשך מהיותה מפתחת החזון מאחורי אחד מארגוני המכירות המוצלחים ביותר באמריקה.
כאשר בראוני וייז מונתה לסגנית נשיא של "מסיבות טאפרוור ביתיות", שהוקם בשנת 1951, היה השימוש בפלסטיק בחיתוליו. החומר שכונה פעם "חומר פלא" נחשב לחומר זול, עמיד ומתאים לייצור המוני אולם סבל מכשלים בייצור ועיצוב בעייתי שגרמו לצרכנים להיות חשדניים כלפיו.
על ידי שיווק מוצר אמין ואסתטי ושיטת מכירות חדשה של העצמה אישית באמצעות מכירות, הביאה בראוני וייז את כלי הפלסטיק הצנועים של ארלטאפר לבמה הלאומית. כלי הפלסטיק המהפכניים זכו לפרס היוקרתי "עיצוב לחיים המודרניים" בשנת 1947. בראוני הביאה טכניקת מכירות אשר חוללה מהפכה והפכה את מסיבות הטאפרוור לתופעה בינלאומית ושם נרדף לתרבות החיים בפרוורים באמצע שנות החמישים.
בראוני פגשה את בעלה לעתיד, רוברט וייז, בחגיגת היובל של טקסס ב-1936. הם עברו לאזור דטרויט, שם עבד כמכונאי, ולאחר מכן פתח חנות מכונות קטנה. הם התגרשו בשנת 1941, כשלוש שנים לאחר לידת בנם היחיד, ג'רי. בראוני וייז לא נישאה בשנית.
כדי לפרנס את אמה ואת בנה הצעיר בשנים האחרונות של השפל, וייז עבדה בחנות כובעים, ומאוחר יותר, בסוכנות פרסום קטנה. במהלך מלחמת העולם השנייה, היא עבדה כמזכירה בכירה בחברת התעופה בנדיקס. לאחר המלחמה, החלו בראוני ואמה למכור מוצרים לבית מדלת לדלת. כאשר בנה הצעיר של בראוני חלה ב-1949, הם עברו למיאמי, פלורידה, בעצתו של הרופא. שם הקימו האם והבת עסק מכירה ישירה בשם "מסיבות פטיו". הן טיפחו רשת חברתית שדרכה הפיצו מוצרים ביתיים של יצרנים כולל פולי-T (טאפרוור), באמצעות תוכנית חדשנית של מסיבות ביתיות אשר אומצה על ידי בראוני.
ההצלחה של בראוני במכירה בדרך זו משכה את תשומת לבו של הממציא ארל טאפר, אשר חיפש דרך להרוויח ממיכלי הפלסטיק שלו. עקב החשדנות של האמריקאים לפלסטיק הניסיון למכור את כלי הפלסטיק בחנויות נכשל. כמה סוחרים עצמאיים הצליחו למכור אותם בירידים או במכירות מדלת לדלת, אך המכירות וההפצה נותרו נמוכים. הניסיון של וייז עם זוג מאזור בוסטון, אן וטום דמיגלה, אשר פיתחו מערכת מכירות דומה, שכנע את טאפר לשקול להציע את המוצרים במסיבות ביתיות.
טאפר נפגש עם וייז והדמיגלים ב-1951 כדי לדון בפיתוח של תוכנית מסיבות הבית -מערכת חדשנית של קידום והפצה, מכירות ותמריצים של מוצרי טאפרוור. לאחר אותה פגישה, קיבל טאפר את ההחלטה יוצאת הדופן להעסיק אישה בעלת השכלה נמוכה, ללא כישורים עסקיים פורמליים, וללא השקעות הון, כסגנית נשיא של "מסיבות טאפרוור ביתיות".
וייז ריכזה מאמצים בגיוס נשים, ופיתחה את תוכנית המסיבות הביתיות אשר נבנתה על רשתות חברתיות של נשים. היא יצרה מבנה מכירות וגיוס אשר יתאים ללוח הזמנים המשפחתי של נשים, תחומי העניין שלהן, וגורמי מוטיבציה ובנתה מערכת מורכבת של מכירות, גיוס ותמריצים אשר שמו דגש על משפחה ונשיות. בנוסף יזמה את היובל השנתי, טקס עידוד ומתן פרסים עבור סוחרים ומפיצים, אשר נמשך עד עצם היום הזה. היא מיקמה את מטה החברה במרכז פלורידה, ופיקחה על עיצוב ובניית קמפוס החברה.
עם ההצלחה המטאורית של החברה הגיעה הכרה לאומית. תפקידה הציבורי של וייז גדל משום שארל טאפר נמנע מחשיפה ציבורית. וויז הייתה נציגת החברה העיקרית לאורך 1950. היא הייתה גם אורחת הכבוד והוזמנה לנאום בכנסי מכירות ושיווק ארציים, שם הייתה לעיתים קרובות האישה היחידה הנוכחת בתחום הנשלט עדיין על ידי גברים. בכנס 1958 של האגודה הלאומית של חברות מכירה ישירה וייז הבהירה את עמדותיה על נשים במסחר כאשר נשאה את הנאום המרכזי שכותרתו " העולם שלנו הוא עולם של נשים."
וייז זכתה לשבחים רבים בעיתונות ענף המכירות והעסקים, והופיעה בכותרות עיתוני הנשים. בשנת 1954, היא הייתה האישה הראשונה שהופיעה על השער של המגזין ביזנסוויק (BusinessWeek) כמובילה של תאגיד ששוייו מיליארד דולר.
טאפר ווייז התעמתו על ניהול וכיוון העסק ודירקטוריון החברה אילץ אותה להתפטר בינואר 1958. היא הגישה תביעה נגד החברה בסך 1,600,000 דולר בגין קשירת קשר והפרת חוזה, אך לבסוף הוסכם בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט על תשלום שכר של שנה אחת, כ-30,000 דולר. זמן קצר לאחר מכן, וייז וויתרה על כל מעורבות בחברה.
וייז ייסדה בשותפות 3 חברות קוסמטיקה במכירה ישירה בין השנים 1958 ו-1969. היא גם עבדה זמן קצר כנשיאת חברת ויויאן קוסמטיקה (1960–1962), וייעצה עבור חברה אשר מכרה ציוד אמנות בתוכנית המסיבה הביתית, בין היתר. בשנים מאוחרות יותר, התחייבה למיזם פיתוח נדל"ן עם מנהלים לשעבר בטאפרוור, צ'ארלס מקבורני וג'ורג' ריינולדס. וייז הייתה ידועה במרכז פלורידה בפיתוח העסקי שלה והתיירות באזור, בעיקר סביב קיסמי (פרבר של אורלנדו) אזור הידוע בעיקר בפרדסים ותעשיית חוות הבקר ולעתיד גם ביתו של דיסני וורלד.
וויז המשיכה להתגורר באזור, עברה מהאחוזה המרהיבה בה התגוררה בשנות טאפרוור, לבית מודרני, אשר עוצב עבורה בשנת 1965. כשפרשה היא נשארה פעילה בכנסייה שלה כאמנית חימר וטקסטיל. היא נפטרה בדצמבר 1992 בגיל 79.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בראוני וייז, באתר "Find a Grave" (באנגלית)