בתי ספר אדולף היטלר
בתי ספר אדולף היטלר (ידועים כה-AHS בגרמנית) היו 12 פנימיות שנוהלו על ידי ה-אס אס בגרמניה הנאצית מ-1937 עד 1945. מטרתם הייתה להוביל צעירים לאידאולוגיה של המפלגה הנאצית. בתי הספר נועדו לנערים בני גילאי 14 ל-18. שלושה בתי ספר נועדו לבנות והשאר לבנים. קבלה אל בתי הספר הייתה קפדנית למדי; התלמידים נבחרו בשל מסירותם הפוליטית למפלגה וכושרם הגופני, ולא על ידי יכולתם האקדמית. פעילויות התמקדו באינדוקטרינציה פוליטית ולא בלימודים אקדמיים, זה יכול להיות מכיוון שהיטלר היה תלמיד גרוע במיוחד בהיותו נער.
אין לבלבל את ה-AHS עם בתי הספר הרבים ששינו את שמם ל"בית ספר אדולף היטלר", לאחר שהיטלר הפך לקנצלר גרמניה ב-1933. הייתה גם רשת פנימיות דומה ושמה "המסודות הפולטיים הלאומיים לחינוך" (נאפולס).
קשר[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסוד התבסס על תוכניות התכננו מנהיג הנוער ההיטלראי, בלדור פון שיראך ורוברט ליי. זה היה רעיונו של ליי להקים "גאובורג" (מצודה) בכל אזור גרמני, ולאחר מכן ליצרו מערכת פנימיות שלמה שתשנה את מוסדות חינוך הלאומיים-פוליטיים הנתמכים על ידי המדינה. התנגדות לתוכנית זו של שר החינוך ברנהרד רוסט עיכבה את הפרויקט המקורי עד 1941, כאשר בתי ספר אדולף היטלר זכו לתמיכת חזית העבודה הגרמנית. עד 1941, בתי הספר היו משותפים עם מבצרי מסדר המימון והפיקוח של מבנה בתי הספר ניתן על ידי הנהגת נוער הרייך.
על פי ביקושו של מנהיג ה-אס אס, היינריך הימלר, חלק משיטות הלימוד בבתי הספר נשמרו בסודיות. בתי ספר אדולף היטלר היו צפויים לספק דוגמה למהפכה הנאצית החינוכית.
בחירת תלמידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רק תלמידים שנבחרו מראש מהנוער ההיטלראי התקבלו לבתי הספר. לאחר מכן מבוצע תהליך מיון בן שבועיים במחנה, בו המועמדים הוערכו על פי קריטריונים מוגדרים, סטנדרטים שכללו בין היתר:
- תכונות מנהיגות - להוכיח שהם מצטיינים כמנהגים בקרב בני גילם.
- טוהר גזעי באמצעות הערכה של תכונותיהם הפיזיות.
- בדיקות רפאויות לביסוס בריאות טהורה.
- הצטיינות בתחרויות הנועדו לבחון את כוחהם וקשיחותהם, כמו משחקי מלחמה, התעמלות, אגרוף, היאבקות והישגי אומץ אחרים.
- שמירה קפדנית על ידי הנוער ההיטלראי על הכושר החברתי של המועמד באמצעות תחרויות ויכולת ההסתגלות החברתית שלהם בזמן הפנאי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר הראשון נפתח ב-20 באפריל 1937 (יום הולדתו הארבעים-ושמונה של היטלר), ובעוד שהנהגת הנוער ההיטלראי חזתה פתיחה של חמישים בתי ספר כאלה עם יותר מ-15,000 תלמידים, עד סוף 1943 פעלו רק עשרה בתי ספר עם הכמות הקטנה של 2,027 תלמידים. שיקולים כלכליים הקשורים למאמץ המלחמתי הלחיצו את התקציב המתוכנן לבתי הספר. בסך הכל, תוכנית הלימודים בפנימיות ייצגה דחייה מוחלטת של רעיונות חינוכיים קודמים מכיוון שהיא הייתה אנטי-מסורתית, אנטי-ידענית, אנטי-גימנסיית ואנטי-הורית. בעוד שהתוכנית החינוכית המקורית של ה-AHS נועדה לשנות לחלוטין את הלימודים בגרמניה הנאצית, היא הוכיחה את עצמה לא יותר ממודל משוכפל בפנימיות של מוסדות החינוך.
לעיתים קרובות, התלמידים היו ילדים של הורים נאצים ידועים, אך הבחירה לא הוגבלה לקבוצה זו. הנטייה או ה"אופי" של המועמדים, שנבחרו בשל האטרקטיביות הגזעית שלהם, כושרם הספורטיבי, ואמינות פוליטית, פותחה כדי לשקף כבוד, אומץ ומסירות. ההיסטוריונית ליסה פיין טוענת כי, "מוסדות אלה ייצגו מיקרוקוסמוס של הפילוסופיה הנאצית על ידי טיפוח עקרון המנהיגות, קידום התחרותיות והדגשת החיים כמאבק והישרדות של החזקים ביותר."
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בוטוויניק, ריטה שטיינהרדט (2001). תולדות השואה: מאידאולוגיה להשמדה.
- קטר, מייקל ה' (2004). הנוער ההיטלראי.
- אורן, ליסה (2010). חינוך בגרמניה הנאצית.
- זנטנר, כריסטיאן; בדופרטיג, פרידמן (1991). האנציקלופדיה של הרייך השלישי.
