אס אס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תג היחידה של אנשי האס אס

האס אס, קיצור המילה הגרמנית Schutzstaffel - שוטצשטפל (חיל ההגנה, או פלוגות המגן), הוא הכינוי שבו מוכר ארגון ההגנה והמודיעין של המפלגה הנאצית, "חיל ההגנה", על פי ראשי התיבות בגרמנית.

האס אס הוקם כיחידת שומרי ראש של אדולף היטלר בשם לייבשטנדרטיה אדולף היטלר (Leibstandarte Adolf Hitler) בהמשך יחידה זו התפתחה לדיוויזיה שלמה בשם זה. תחת הנהגתו של היינריך הימלר, בשנים 1929 עד 1945 (מועד פירוקו לאחר תבוסת גרמניה הנאצית) גדל הארגון, שהחל כגוף קטן, צבאי למחצה, והפך לאחד מהארגונים הגדולים והחזקים ברייך השלישי. הנאצים ראו באס אס יחידת עילית, המשמר הפרטוריאני של המפלגה. אנשי האס אס נבחרו על פי העקרונות של טוהר הגזע ועל פי נאמנות ללא תנאי לפיהרר ולמפלגה הנאצית. עד 1944 הייתה ההצטרפות לאס אס על בסיס התנדבותי, אך עם היחלשות כוחה הצבאי של גרמניה הוחל בגיוס אקראי מבין כלל האוכלוסייה, לעתים מבני 18 ומטה. כמו כן צורפו ליחידות החמושות של הארגון מתנדבים מארצות אירופה הכבושות.

הזרוע הצבאית של האס אס, ואפן אס אס, התפתחה להיות צבא גרמני שני, בנוסף לוורמאכט, הצבא הגרמני. לוואפן אס אס יצאו מוניטין של לוחמים פאנאטיים ואכזריים מאד; יחידות ואפן אס אס סייעו בחיסול ההתנגדות היהודית במרד גטו ורשה באפריל 1943 ורצחו שבויי מלחמה אמריקניים במחנה ליד העיר מלמדי (Malmedy) במהלך קרב הארדנים ב-1944.

האס אס נבדל מהצבא הגרמני, מהמפלגה הנאצית וממנגנון הפקידות הרשמי על ידי דרגות, תגים ומדים ייחודיים לארגון.

במקביל להשתלטותה הבלעדית של המפלגה הנאצית על הכוח הפוליטי בגרמניה, "נשאבו" יותר ויותר תפקידי מפתח בממשל הגרמני – כמו מערכת אכיפת החוק – לשליטת האס אס והפכו לחלק מהארגון; במקביל, הפכו חלקים מתוך האס אס לגופים ממשלתיים דה פקטו. כדי לשמור על כוחה הפוליטי של המפלגה הנאצית ניתנה לאס אס הסמכות להקים ולהפעיל גופים של משטרה חשאית, הגסטפו והסיפ"ו; משמעותה של סמכות זו הייתה למעשה העמדת האס אס מעל החוק.

האס אס היה גם מכשיר להטלת פחד ואימה במהלך השואה. מנהיג האס אס, היינריך הימלר, היה אחד מיוזמי הפתרון הסופי. בסיוע גדודים מהצבא הסדיר, יחידות האיינזצגרופן (עוצבות המבצע) של האס אס רצחו יותר ממיליון אזרחים, רובם יהודים, באזורים של ברית המועצות שנכבשו על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. האס אס היה אחראי להקמתם ולהפעלתם של מחנות ריכוז ומחנות השמדה, שבהם הומתו מיליוני כלואים כתוצאה מהשמדה מכוונת, מהרעבה, מהתעללות ומניסויים רפואיים וכחלק ממדיניות מכוונת של טיהור אתני. אחרי מלחמת העולם השנייה הכריזו השופטים במשפטי נירנברג על האס אס כארגון פשע, אחראי על יישום וביצוע מדיניות גזענית של רצח עם וביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון הראשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ארגון האס אס הקים ב-1923 יוליוס שרק, ידיד קרוב של אדולף היטלר, כמחלקה של ארגון האס אה (SA), פלוגות הסער של המפלגה הנאצית שהיו מורכבות בעיקר מבריונים ומובטלים. מטרת המחלקה החדשה הייתה להיות משמר אישי של היטלר ושל בכירי המפלגה בהפגנות, עצרות, ואירועים ציבוריים אחרים, וכן כדי לשמור על פגישות המפלגה. המפקד הראשון של האס אס היה אמיל מוריס (Emil Maurice), והיחידה נודעה בתחילה כ"משמר הסגל" (Stabswache); המחלקה מנתה בתחילתה 8 אנשים, והיא עוצבה לפי הדגם של בריגדת ארהארדט, אחת מהיחידות המפורסמות של הפרייקור, מיליציות ימניות קיצוניות שהיו מורכבות מיוצאי הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, ופעלו בגרמניה ובמזרח אירופה אחרי המלחמה, עד אמצע שנות העשרים בערך.

לאחר כישלון הפוטש של המפלגה הנאצית במרתף הבירה במינכן בנובמבר 1923 הוצאו ה-Stabswache והאס אה מחוץ לחוק. הדבר כמובן לא הפריע להמשך פעילותו, אך ללא התרחבות ניכרת. ב1925 הוקם ה-Stabswache מחדש כ - Stosstrupp Adolf Hitler (פלוגות סער, יחידות מחץ) - המשמר האישי של היטלר בפעילויות של המפלגה הנאצית. מפקדו החדש של האס אס היה יוזף ברכטולד, שטבע את סיסמת הנאמנות להיטלר: "נאמנות עד מוות", סיסמה שהפכה לעיקרון יסוד באס אס. עוד באותה שנה הורחבה היחידה שוב לרמה ארצית, והוענק לה השם Schutzstaffel. משימתו של האס אס החדש נקבעה כהגנה על קבוצת בכירים במפלגה הנאצית בכל רחבי גרמניה.

ההתפתחות תחת פיקודו של היינריך הימלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה של קציני אס אס. היינריך הימלר בשורה הראשונה. מסומן בעיגול - ריינהרד היידריך. התמונה באדיבות בית לוחמי הגטאות

בין 1925 ו-1929 נחשב האס אס רק כגדוד של האס אה, ומנה לא יותר מ-280 איש. ב-6 בינואר 1929 מינה היטלר את היינריך הימלר למפקד האס אס והעניק לו את התואר "רייכספיהרר" (Reichsführer, מפקד האס אס בכל הרייך). לקראת סוף 1932 מנה האס אס 52,000 חברים; עד סוף שנת 1933 היו חברים בארגון יותר מ-209,000 איש.

בהסכמתו של היטלר, הרחיב הימלר, יחד עם יד ימינו ריינהרד היידריך, את כוחו, גודלו וסמכותו של הארגון. ב-1931 הורה הימלר להיידריך לבנות שירות מודיעין בתוך הארגון, שירות הביטחון (Sicherheitsdienst או SD, אס דה). תפקיד ה-SD הוגדר כאיתור אויבי המפלגה ומעקב אחריהם. כמו כן הוקמו משרדים נוספים באס אס: משרד האחראי על טוהר הגזע של חברי האס אס, ומשרד האחראי על התיישבות - (SS- Rasse und Siedlungshauptamt - RUSHA). משרד זה נועד לעסוק בטוהר הגזע של אנשי האס אס ובהטמעת הנושא, וכן בהכנת התיישבותם של אנשי האס אס באזורים חקלאיים.

האצולה החדשה של גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האס אס נועד להיות שכבת האצולה החדשה של גרמניה הנאצית. תוכניתו של הימלר להרחבת הארגון התבססה על חיקוי ארגונים היסטוריים שונים, כמו מסדר הישועים, הטמפלרים, ו"שחורי החולצות" - קבוצה פשיסטית איטלקית. חברי הארגון עברו סינון קפדני, וחיו במערכת ייחודית של טקסים, סמלים ועקרונות שיצרו תחושה של ארגון נבחרים מעם.

הימלר יצר לארגון מערכת מדים ייחודית, מערכת דרגות משלו, ושיטת ארגון ייחודית. האס אס יצר מבנה ארגוני שהיה, למעשה, מעין מדינה בתוך מדינה, ונועד ליצור שליטה מוחלטת של המפלגה על גרמניה ועל כל הרייך השלישי המתהווה.

מדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל גולגולת המת של האס אס, ה - totenkopf

לפני 1932 לבשו חברי האס אס את מדי האס אה החומים, בתוספת עניבה שחורה וכובע מצחייה שחור, ועליו סמל ה- Totenkopf, גולגולת המת. ב-1932 הוחלפו גם המדים לצבע שחור, ומאוחר יותר, לפני מלחמת העולם השנייה, נוספו מדים בצבע אפור-שדה (feldgrau). מכאן היו ידועים אנשי האס אס כ"חולצות השחורות", לעומת אנשי האס-אה "החולצות החומות". בנוסף, הם גם ענדו את סמל הנשר הנאצי ואת סמל האס-אס - זוג "ברקים" מאונכים מקבילים, כמו האותיות SS בכתיב ישר (ראו הציור לעיל).

כוח אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא רק ההופעה החיצונית ייחדה את אנשי האס אס. חבריו היו טיפוסים שונים לגמרי מאספסוף האס אה. התגייסו וגויסו אליו אנשים בעלי כישורים ואינטליגנציה מקרב שכבות וזרמים שונים בעם הגרמני, שהתאימו לאידאל "הגזע הארי" הנאצי וסלדו מרפובליקת ויימאר וממה שהיא מייצגת. חברי האס אס היו צריכים להוכיח "טוהר גזע" (קציני האס אס היו צריכים להוכיח את מוצאם הארי לפחות עד שנת 1700), והיו צריכים לעמוד במבחנים לא רק לגבי מוצאם אלא גם לעמוד בסטנדרטים של הופעה, אופי ונאמנות פוליטית.

אנשי האס אס התקבלו לארגון בטקס מעין דתי, ששולבו בו סמלים גרמניים עתיקים, מיתוסים פגניים ואלמנטים מיליטריסטיים; המיסטיקה שיצרו סמלים אלו הייתה דומיננטית באתוס של הארגון, וכך למשל נהגו טקסי עלייה לרגל לאתרים הקשורים למסדר הטבטוני. אנשי האס אס הוכשרו באימון צבאי למחצה תחת משטר מיוחד של משמעת קשה, והקפידו על סדר, הופעה והתנהגות; המוטו של הארגון היה "נאמנות היא כבודי" (בגרמנית: Meine Ehre heißt Treue), סיסמה שהייתה חרוטה על הפגיון שניתן לקצינים.

אנשי הארגון היו כפופים למשטר מעין מונרכי, שהכתיב הוראות בשאלות של כבוד, נאמנות וכללי התנהגות. העיקרון השולט בארגון היה ה- Führerprinzip, עקרון המנהיגות, שמשמעו הייתה אחריות כלפי מעלה בשרשרת ההיררכית של הארגון, וקבלת הסמכות של האחראים כלפי מטה באותו מבנה. עיקרון זה היה נכון בכל המפלגה הנאצית, וזכה להעצמה רבה באס אס.

כך הפכו אנשי האס אס ל"יחידה המובחרת" של המפלגה הנאצית. הציבור הגרמני העריץ את המשמעת של האס-אס, במיוחד לאחר השוואה לאנשי האס-אה, שביצעו מעשי אלימות אקראיים.

יחידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התרחבותו של האס אס היה צורך לארגנו במבנה היררכי. בבסיס הארגון עמדה כיתה (Schartrupp), מעליה מחלקה (Sturm), פלוגה (Sturmbann), וגדוד (Standarte). בסוף 1932 אוחדו הגדודים לשלוחות (Abschnitte). מאוחר יותר נוצרו גם מסגרות של חטיבה (בריגדה) ויחידות נוספות לפי הצורך, עד לרמה של דיוויזיות שריון. באותה חלוקה השתמשו גם לדרגות - בתוספת הסיומת "פיהרר" ולפי הצורך קידומת כמו אונטר (תת-) או אובר (רב-), למשל, אוברשטורמבאנפיהרר. במקביל, השתמשו באס-אס גם בדרגות צבאיות - גנרל, קולונל, מאיור (רב-סרן) ועוד.

עלייה לשלטון וביסוס מעמד האס אס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיסול האס אה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית הנאצים לשלטון, בראשית 1933, הציב לעצמו הימלר שתי מטרות עיקריות: חיסול כל התנגדות למשטר החדש, והשתלטות על המשטרה בגרמניה, מהלך שנועד לתת לאס אס שליטה מלאה על הנעשה במדינה. כחלק ממהלך זה תכנן הימלר גם הקמת מחנות ריכוז, שבהם ירוכזו מתנגדי המשטר. עליית האס אס החלה ב-30 ביוני 1934, ב"ליל הסכינים הארוכות", שבו חוסלה מנהיגות האס אה ובראשה מנהיג האס אה, ארנסט רהם. אירוע זה חיסל, למעשה, את האס אה, והפך את האס-אס מזרוע של האס אה לגוף עצמאי ולזרוע הקרבית היחידה של המפלגה הנאצית; העומד בראש האס אס, הימלר, הפך כנראה לאדם החזק בגרמניה, מלבד היטלר עצמו.

ההשתלטות על המשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרמניה של רפובליקת ויימאר הוקמה משטרה פוליטית, שתפקידה היה להגן על החוקה מפני התקפות שמקורן במניעים פוליטיים. למשטרה זו היו מחלקות במדינות השונות. המחלקה בפרוסיה הפכה להיות הגסטפו (GESTAPO - GEheime StaatsPOlizei - משטרת המדינה החשאית), החל מ-1933, ביוזמתו של הרמן גרינג, שהיה שר הפנים במדינה.

הימלר התמנה כמפקד משטרת מינכן במרץ 1933, ובאותו חודש הקים את מחנה הריכוז הראשון, דכאו. עד אמצע 1934 השתלט האס אס על כל גופי המשטרה הפוליטית בגרמניה; הימלר מינה את מפקדו הראשון של מחנה דכאו, תיאודור אייקה (Theodor Eicke), כמפקד כל מחנות הריכוז ומשמרות האס אס.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משטרה בגרמניה הנאצית

עד 1936 השתלט הימלר על כל גופי המשטרה בגרמניה, והחל בתהליך של מיזוג כל הגופים הללו לגוף ענק יחיד, חיל הגנת המדינה (Staatsschutzkorps) - תהליך שלא הושלם מעולם. ב-17 ביוני 1936 הוענק להימלר התואר "רייכספיהרר סס וראש המשטרה הגרמנית", כמבטא מהלך זה. כל גופי המשטרה הפוליטית אוחדו לתוך הגסטפו, והאס אס השתלט על גופי המשטרה האחרים בגרמניה: משטרת הפלילים, קריפ"ו (KRIPO), משטרת הסדר, אורפ"ו (ORPO) (שנוצרה ממיזוג הז'נדרמריה ומשטרת המגן), ומשטרת הביטחון, סיפ"ו (SIPO).

הגסטפו והקריפו אוחדו במשטרת הביטחון תחת פיקוד היידריך (שהפך בכך למספר שניים באס-אס, מכיוון שפיקד גם על האס דה). משטרת המגן והז'נדרמריה אוחדו במשטרת הסדר בפיקוד קורט דליגה. רשמית נותרו שני ארגונים אלה תחת משרד הפנים, אך למעשה נשלטו על ידי האס אס והימלר בראשו (שבכל מקרה היה גם שר הפנים).

איחוד המשטרה הפך אותה מגוף של שירות המדינה וסיוע לאזרח לגוף שהיה למעשה זרוע של המשטר הנאצי, הפועלת על פי רצונו של המנהיג הנאצי.

הרחבת מנגנון המודיעין ויצירת מחנות הריכוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר ב-1931 הקים ריינהרד היידריך את האס דה, כמנגנון מודיעין פנימי. עד 1934 השתלט האס דה על כל פעילות המודיעין בתוך המפלגה הנאצית; ב-1938 הפך האס דה, רשמית, לגוף במשרד הפנים הגרמני. ב-1939 מוזגו האס דה ומשטרת הביטחון, סיפ"ו, לגוף חדש, המשרד הראשי לביטחון הרייך (Reichssicherheitshauptamt, RSHA).

האס אס הקים מחנות ריכוז לכליאת מי שהוגדרו "מתנגדי משטר". מחנות הריכוז היו באחריות "המשרד למשק ומנהל", שהיה אחראי גם על ענייני מנהלה, כלכלה ותחזוקה באס אס. שמירת המחנות הופקדה בידי יחידת גולגולת המת (טוטנקורפרבנדה, SS totenkpfverbände), שהיו בפיקוד תיאודור אייקה. לוחמי יחידות אלו היו האכזריים והקשוחים שבאנשי האס אס; הם אומנו במשמעת ואכזריות וקיבלו הכשרה קרבית. לימים הפכו אנשי יחידות אלו לחלק מהיחידות הצבאיות של האס אס, ה"ואפן אס אס" (Waffen-SS, האס אס החמוש), ויצרו את ההדיוויזיה ה-3 של האס אס, דיביזית גולגולת המת (SS-Panzerdivision Totenkopf).

השליטה על המשטרה, גופי המודיעין ומחנות ריכוז אפשרו לאס אס שליטה מלאה על ביטחון הפנים של גרמניה, שליטה שממנה נהנה הארגון עד סוף המלחמה. האס אס לא רק שלט ארגונית ומבצעית בגופים השונים שחלשו על תחום זה; הארגון לא היה כפוף לשום ביקורת מכל סוג - משפטית, מינהלית, חוקתית או אחרת. האס אס יצר למעשה גוף שלטוני מלא, שהתחרה באופן מלא בגוף השלטוני הרשמי. ב-1939 אף הוקמה רשת בתי-משפט של האס אס שנתנה סמכות חוקית לפעילותו, ולמעשה השלימה את עקיפת החוק הקיים.

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האס אס השקיע רבות באינדוקטרינציה ובתעמולה, כדי לקדם רעיונות נאציים; הימלר ראה בכך מטרה עיקרית של האס אס, ואחד מהמשרדים הראשיים של הארגון, לשכתו של ס"ס אוברגרופנפיהרר ד"ר אוגוסט הייסמייר (August Heissmeier) היה ממונה על קידום מטרה זו. משרד זה קידם פעילויות תרבות ומדע בנושא, בקרב תלמידים וסטודנטים, ואף השקיע במחקר היסטורי וארכאולוגי כדי לחשוף את התרבות הגרמני הפרה-נוצרית. האס אס הקים בתי ספר לקצונה, שבהם הוכשרו נערים לשירות כקציני אס אס; חלק גדול מהצוערים היו חניכי תנועת הנוער ההיטלראי (היטלר יוגנד).

דוגמה קיצונית להיותו של האס אס מעין אצולה מתהווה, בעיניו של הימלר, הייתה בפרויקט הלבנסבורן (Lebensborn), מילולית - "מעין החיים". פרויקט זה נועד לעודד ילודה של ילדים "טהורי גזע", שאבותיהם היו אנשי אס אס, ואמותיהם בדרך כלל נערות ונשים צעירות, בנות האגף הנשי בהיטלר יוגנד. הימלר גרס, שיש לעשות הכול כדי לעודד ילודה: גורמים והסברה למניעת הריון הופסקו, ונעשה מאמץ רב למנוע הפלות; האס אס עודד נשים אלו להיכנס להריון מאנשי אס אס, בתוך או מחוץ למסגרת הנישואין. האבות שוחררו מכל אחריות מוסרית או אחרת להריון, ואילו אגודת לבנסבורן סייעה לנשים אלו, תמכה בהן ועודדה אותן ללדת את ילדיהן. עם פרוץ המלחמה, התרחב המושג עד כדי חטיפת ילדים מהאזורים שנכבשו על ידי גרמניה ומסירתם לאימוץ כפוי בגרמניה; כך אירע לילדי הכפר לידיצה, שנמחק מעל פני האדמה כתגובה להריגת היידריך בידי פרטיזנים צ'כיים. כ-80% מאותם ילדים מעולם לא הוחזרו לבתיהם.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האס אס הגיע לשיאו בזמן מלחמת העולם השנייה. די היה בשמו ובמוניטין המאיים שיצא לארגון, מוניטין של אלימות קרה, יעילה ומאיימת, כדי להכות בפחד לב כל אדם. היטלר נתן לאס-אס סמכות שיפוטית על כל מחנות הריכוז בארצות הכבושות ואיפשר להם להשגיח על השליטה היומיומית במדינות, שנכבשו על ידי גרמניה בזמן המלחמה. כך השלים האס-אס את הפיכתו מגוף מפלגתי קטן לארגון מסועף ששולח זרועות לכל תחום ואזור בו גרמניה נמצאת, ולמרות קשיי המלחמה, מהווה מכשיר רב עוצמה בשמירה על הדיקטטורה ויישום הנאציזם.

הכנות לקראת המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוצבות המבצע, האיינזצגרופן (Einsatzgruppen), הוקמו ב-1939 לקראת המלחמה הממשמשת ובאה. יחידות אלו היו תחת אחריות משטרת הביטחון (סיפ"ו) ושירות הביטחון (ס"ד). יחידות אלו נועדו לנוע בעקבות הצבא הגרמני, ולטפל במי שהוגדרו "אויבי הרייך" באזורים שייכבשו. יחידות אלו הופעלו על פי הנחיותיו של היידריך באיגרת הבזק: הן סייעו באכיפת הטלאי הצהוב, בהקמת מועצות היהודים, היודנראט, ביצירת הגטאות, ועוד.

האס אס האזורי אורגן מחדש, והועמד בפיקוד מנהיגים בכירים של אס אס ומשטרה (Höherer SS und Polizeiführer), שהיו נציגיו של הימלר בכל מחוז. המשרד לגזע והתיישבות הורחב, כדי לפעול לאריזציה ונאציפיקציה של השטחים שייכבשו. משטרת הביטחון ושירות הביטחון אוחדו לגוף ענק יחיד שריכז את כל הפעילות הפוליטית של האס אס, "המשרד הראשי לביטחון הרייך" (נודע בראשי התיבות RSHA) בפיקודו של היידריך.

תוכניות האס אס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת המלחמה גדל האס אס מאד, והגיע עד כדי 250,000 איש. האס אס שאף לתפוס מקום מרכזי ברייך השלישי המתהווה. השטחים הנרחבים שנכבשו בתחילת המלחמה סיפקו לארגון הזדמנות פז להגשים את שאיפות הארגון: הימלר מינה את מפקדי האס אס האזוריים (ה-Höherer SS und Polizeiführer), כדי שיעשו הכול כדי להגשים את המטרות הגזעניות, הצבאיות, הכלכליות והמינהליות של הארגון. תוך תחרות עזה מול השלטונות האזרחיים והצבאיים במקום, עשו מנהיגי האס אס הכול כדי להגשים מטרות אלו, ואכן הצליחו בכך מאד, במיוחד במזרח אירופה.

על פי סיכום עם הפיקוד העליון של הורמאכט, הOKW, היה האס אס אחראי על "השקטת" השטחים שנכבשו, מאחורי הקו הראשון. הכוונה הייתה לא רק למלחמה בפרטיזנים ותנועות התנגדות, אלא גם להשלטת משטר של אימה, ולניצול כלכלי של הארצות הכבושות, תוך שיעבוד התושבים הסלאביים והתייחסות אליהם כעבדים, והשמדת אויבים אמיתיים או מדומים בממדים חסרי תקדים.

ב - 1939 הוענק להימלר התואר "נציב הרייך לחיזוק הגרמניות", (Reichskomissar für die Festigung deutschen volkstums), זאת מעבר לתוארו כרייכספיהרר אס אס. במסגרת תפקידו זה הגה הימלר תוכניות ענק ליישוב השטחים העצומים שכבשה גרמניה, תוכניות שהאס אס אמור היה ליישם. במסגרת תוכניות אלו התכוונו הגרמנים להגלות מיליונים מהתושבים הסלאבים לסיביר, ואילו מיעוט מהם אמור היה לעבור "גרמניזציה". כל שטחן של פולין ושל אוקראינה אמור היה להיות מיושב על ידי גרמנים ופולקסדויטשה - פולנים ממוצא גרמני.

האס אס התכוון להקים רשת של יישובים במזרח אירופה, שבהם יישבו איכרים גרמניים, יחד עם פולקסדויטשה ומתנדבים בני הארצות השכנות, שיעברו גרמניזציה. משימה זו הוטלה על אחד ממשרדיו הראשיים של האס אס (ראו להלן) - המשרד הראשי למרכזי הפולקסדויטשה, בראשות ס"ס אובר-גרופנפיהרר ורנר לורנץ (Werner Lorenz).

האס אס כלל בתוכניתו גם את מערב אירופה: נורבגיה, דנמרק, הולנד ובלגיה נחשבו לארצות שיהוו חלק בלתי נפרד מהרייך העתידי, וכמאגר כוח אדם נוסף ליישוב מרחב המחיה במזרח, הלבנסראום (Lebensraum). בארצות הללו הרחיב האס אס את תפקידו מעבר לסיוע לשלטונות הכיבוש: המשרד הראשי של האס אס, בראשות גוטלוב ברגר, ניסה לבנות בסיס פוליטי לתמיכה ושיתוף פעולה עם גרמניה, וזאת בשיתוף עם תנועות אוהדות מקומיות.

ארגון פנימי - משרדים ראשיים ושליטה בשטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימלר ניהל את האס אס כאחוזה פיאודלית; הבסיס היה נאמנות קציניו אליו ואל היטלר, על פי "עקרון הפיהרר" (שהוזכר לעיל). ואולם, בין גופי האס אס שררה לא אחת תחרות קשה. ב-1942 הושלם ארגון האס אס ב-12 "משרדים ראשיים" (Ämter או Amtsgruppe). בראש כל משרד עמד קצין בדרגה הבכירה ביותר, אס אס אוברגרופנפיהרר (המקבילה לדרגת גנרל. אלו היו משרדי האס אס הראשיים (חלקם הוזכרו לעיל):

  1. המשרד הראשי של נציב הרייך לחיזוק הלאום הגרמני; בראשות אולריך גריפלט
  2. משרד הרווחה הראשי לגרמנים אתניים; בראשות ורנר לורנץ.
  3. לשכות אוברגרופנפיהרר היסמייר; בראשות ד"ר אוגוסט היסמייר
  4. המשרד הראשי למשק ומנהל; בראשות אוסוולד פוהל. משרד זה היה אחראי על מינהל חיילי האס אס ועל כלכלתם. בנוסף, גילם בתוכו את אחת הסתירות הפנימיות הקשות של האס אס: משרד זה היה אחראי על מחנות הריכוז, כלומר על השמדתם של היהודים, אך גם על ניצולם הכלכלי, כלומר על שמירתם בחיים כעובדי כפייה. האס אס לא התגבר על סתירה זו עד תום המלחמה.
  5. המשרד הראשי למשטרת הסדר (המשטרה במדים); בראשות קורט דליגה.
  6. המשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA); בתחילה היה בראשות ריינהרד היידריך, עד שחוסל בידי פרטיזנים צ'כיים ב-27 במאי 1942). לאחר מכן נוהל על ידי ארנסט קלטנברונר
  7. המשרד הראשי לסגל האס אס; בראשות מקסימיליין פון-הרף
  8. המשרד הראשי לשיפוט של האס אס; בראשות פרנץ ברייטהאופט
  9. המשרד הראשי להנהגת האס אס; בראשות הנס יוטנר. בתוך משרד זה פעל משרד הקומנדו של הוואפן אס-אס שהיה ממונה על "יחידות גולגולת המת", ועם התקדמות המלחמה גם על הוואפן אס אס, שהתפתח מיחידות אלה (ראו להלן).
  10. המשרד הראשי לגזע והתיישבות; בראשות ריכארד הילדברנט
  11. המשרד הראשי של האס אס; בראשות גוטלוב ברגר
  12. המטה האישי של הרייכספיהרר אס אס, הימלר; בראשות קרל וולף

במהלך המלחמה התמוטט הארגון האזורי של האס אס, שהיה בידי מפקדי אס אס אזוריים. השליטה בשטח הייתה בידי המפקדים המקומיים, ללא שליטה מלאה של המטה הראשי, או עם מידת שליטה מוגבלת. המפקדים האזוריים פעלו תוך תחרות עזה מול שלטונות הכיבוש האזרחיים והצבאיים, והגשימו באכזריות את המדיניות הנאצית, כיוזמה אישית וכחלק מהמדיניות הכללית של גרמניה הנאצית, בתמיכת זרועותיו השונות של האס אס. יש הטוענים [1], כי מצב זה של ריבוי זרועות ומפקדים, הפועלים בתחרות זה מול זה תוך נאמנות פיאודלית עיוורת לגורמים שמעליהם, הם אלה שהולידו את הפתרון הסופי, ולאו דווקא המדיניות המכוונת של הימלר. להרחבה בנושא זה ראו הערך: האסכולה הפונקציונליסטית והאסכולה האינטנציונליסטית בחקר מקורות השואה.

וואפן אס אס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ואפן אס אס

ב-17 במרץ 1933 הקים יוזף (זף) דיטריך, בהוראתו הישירה של היטלר, יחידה בשם "משמר הראש – אדולף היטלר" (Leibstandarte – Adolf Hitler), שנועדה לשמש כמשמר ראש, ומשמר טקסי לפני בנייני המפלגה. יחידה זו, יחד עם יחידות נוספות בשם "יחידות האזעקה הפוליטיות" (Politsche Bereitschaft) השתתפו בליל הסכינים הארוכות; היכולת המרשימה שהפגינו יחידות אלו עוררה את הימלר לתכנן כוח צבאי משלו, שכונה "כוח הכוננות" (Verfügungstruppe). יחידה זו כללה שלוש חטיבות, שהיו אמורות להיות כפופות לצבא הגרמני, הרייכסווהר, שהפך להיות הורמאכט בהמשך. יחידות אלו אמורות היו להיות יחידות עילית: היו בהם מתנדבים בלבד, שלהם הועיד הימלר אימון טוב יותר מהאימון הצבאי הרגיל וציוד משובח יותר, ובמקביל הם היו אמורים להיות בעלי נאמנות גבוהה יותר, ונעדרי הטקסיות המיושנת שאפיינה אז את הצבא הגרמני.

ראשי הצבא הגרמני חשו מיד כי קיומו של כוח צבאי נפרד מהצבא הוא איום על הצבא. הם דרשו פיקוח מלא על הכוח החדש המתהווה, והדבר הוביל למאבקי כוח בלתי פוסקים בין האס אס לצבא. עד תחילת המלחמה הצליחו ראשי ה-OKW, המטה הכללי הגרמני, למנוע את גידולו של כוח הכוננות (בתחילת המלחמה מנה הכוח לא יותר מ-23,000 איש, כולל אנשי יחידות גולגולת המת), ואולם, הם נאלצו לקבל את עצם קיומו של כוח זה ככוח עצמאי מקביל לצבא; ב-17 באוגוסט 1938 קיבל היטלר את עמדתו של הימלר, וקבע את עצמאותו של הוואפן אס אס. השם "ואפן אס אס" - האס אס החמוש - ניתן רק כשנה לאחר מכן, עם פרוץ המלחמה, ועם יצירתן של שלוש הדיוויזיות הראשונות של הוואפן אס אס: הדיוויזיה השנייה, דאס רייך (SS-Division Das Reich); הדיוויזיה השלישית, דיביזית גולגולת המת (SS-Division Totenkopf); ודיוויזיה נוספת שהורכבה מכוחות המשטרה ונקראה דיביזית המשטרה (SS-Polizei Panzergrenedierdivision) - דיוויזיה זו אוחדה לוואפן אס אס רשמית רק ב1942. יחידת העילית, משמר הראש של היטלר, ה-Liebstandandarte Adolph Hitler, יצרה מאוחר יותר את הדיוויזיה שהוגדרה כדיביזית האס אס מס' 1, בעלת אותו שם.

דיוויזיות הוואפן אס האס שובצו בחזיתות השונות על פי החלטת הצבא, אך היו כפופות בכל עניין אחר (כוח אדם, ציוד, שיפוט, וכדומה) לפיקוד העליון של האס אס. דבר זה יצר חיכוך בלתי פוסק מול הצבא, וגם תחרות בין המשרדים השונים של האס אס על השליטה בוואפן אס אס. אחד הוויכוחים הבולטים עם הצבא וגם בתוך הנהגת האס אס היה על גודלו של הוואפן אס אס; הדעה שגרסה שיש צורך להגדיל ככל האפשר את הוואפן אס אס היא זו שניצחה, אך מכיוון שלא היה די בכוח האדם הגרמני (מכיוון שהצבא מנע גיוס נרחב), נאלץ הוואפן אס אס לגייס יותר ויותר מבין הגרמנים שגרו מחוץ לגרמניה, הפולקסדויטשה, וגם בין עמים "גרמניים", כמו סקנדינביה והולנד, ומאוחר יותר גם מצרפת, מאיטליה, ואף ממזרח אירופה. בשיא כוחו מנה הוואפן אס אס למעלה מ-40 דיוויזיות, ואולם אותן יחידות שגויסו מעמים לא גרמניים נחשבו נחותות יותר; לעומתן, דיוויזיות האס אס המובחרות (אותן שהוזכרו לעיל, וכן דיוויזיית האס אס החמישית, ויקינג) הוסבו לדיוויזיות שריון מעולות, PanzerDivision, ונלחמו במקומות הקשים ביותר כמעין "כיבוי שריפות" בעת משבר בחזית.

סוף המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האס אס הוסיף להיות המכשיר המרכזי בידיו של המשטר הנאצי לקיום שלטונו. באורח פרדוקסלי, ככל ששקע הרייך השלישי יותר ויותר, התהדקה והלכה אחיזת הברזל של האס אס בכל רחבי גרמניה ושטחי הכיבוש שלה. דיוויזיות הוואפן אס אס תפסו מקום גדל והולך במערכה הצבאית, ורדיפת מתנגדי השלטון הלכה וגברה.

לקראת סוף המלחמה, כאשר מפלת גרמניה הייתה ברורה, ביטל הימלר את ביצוע הפתרון הסופי בתקווה להשתמש בכך כקלף מיקוח עם בעלות הברית, ואף האמין שיתנו לו לעמוד בראש גרמניה החדשה ולא יוציאוהו להורג. הוא אכן לא הוצא להורג - זמן קצר אחרי שנתפס, הצליח להתאבד באמצעות כמוסת ציאניד שהחביא בפיו, בעוד שוביו מנסים להחיותו ללא הצלחה.

עוד בטרם תמה מלחמת העולם השנייה ברחה קבוצה של קציני אס אס לארגנטינה והקימה שם רשת פליטים נאצים בשם ODESSA (קיצור של Organisation der ehemaligen SS-Angehörigen) שזרועותיה הגיעו לגרמניה, לשווייץ, לאיטליה ולוותיקן. הרשת פעלה מתוך בואנוס איירס ועזרה לאדולף אייכמן, ליוזף מנגלה, לאריך פריבקה ולפושעי מלחמה נאצים רבים אחרים למצוא מפלט באמריקה הלטינית.

ב-30 בספטמבר 1946 הכריזו השופטים במשפטי נירנברג על ארגון האס אס כארגון פשע. השופטים חיזקו הכרזה זו בהצהרה: "האס אס שימש למטרות נפשעות, הכוללות את רדיפתם והוצאתם להורג של יהודים, ברוטליות ורצח במחנות הריכוז... והטיפול הלקוי בשבויי מלחמה". המשפט המשיך בהכרזה שהחשד בפשע דבק בכל מי "שהתקבל רשמית כחבר באס אס... ושנשאר כחבר בארגון גם כאשר ידע שהארגון משמש לביצוע מעשים שהוכרזו כנפשעים בסעיף 6 של אמנת לונדון לפשעי מלחמה".

ראשי האס אס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה אהרונסון מביא דעות אלו בערך 'ס"ס, אנציקלופדיה של השואה, כרך ד', עמ' 876