ג'אמו וקשמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'אמו וקשמיר

עיר בירה	סרינגאר בקיץ וג'אמו בחורף
העיר הגדולה ביותר	סרינגאר
שפות רשמיות	קשמירי, אורדו
שטח	222,236 קמ"ר (6)
אוכלוסייה (2001)
- סה"כ	10,069,917 (18)
- צפיפות	45.31/קמ"ר (26)
אזור זמן	5.5+UTC
קו רוחב	74.83° מזרח
קו אורך	34.08° צפון
קיצורים
- ISO 3166-2	IN-JK
אתר אינטרנט	http://jammukashmir.nic.in

מדינת ג'אמו וקשמיר שוכנת בצפון הודו, בהרי ההימלאיה. היא גובלת בצפון באפגניסטן בטיבט ובסין, במזרח בסין, במערב בפקיסטן, בדרום במדינות הימאצ'אל פראדש ופנג'אב. המדינה מחולקת לשלושה חלקים עיקריים: ג'אמו, עמק קשמיר ולדאק. הדתות הנפוצות בה הן אסלאם, הינדואיזם, בודהיזם, סיקים. שפות עיקריות נוספות המדוברות בה הן (בנוסף לקשמירי ואורדו הרשמיות) דוגרי, הינדי, לדאקי, פוריג, טיבטית ואנגלית.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 הסכסוך הקשמירי 2 טופוגרפיה, גאוגרפיה ואקלים 3 כלכלה 4 תחבורה 5 דמוגרפיה 6 תרבות 7 מחוזות

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] הסכסוך הקשמירי

החל מחלוקת הודו בשנת 1947, עומד חבל קשמיר במוקד הסכסוך הטריטוריאלי בין הודו לבין פקיסטן.

קשמיר עמדה במרכזן של שלוש מלחמות בין המדינות: ב1947, פלשו כוחות לא-רשמיים בתמיכת פקיסטן לקשמיר, אחרי שהמדינה ניתנה להודו על ידי המהראג'ה שלה, הארי סינג, אף על פי שהיה בה רוב מוסלמי. האו"ם הצליח להשיג הפסקת אש כשהמדינה מחולקת דה-פקטו בין פקיסטן (כשליש משטח קשמיר) והודו (כשני שליש, כולל עמק קשמיר העשיר והפורה יותר).

ב1965 פלשו כוחות גרילה בתמיכת פקיסטן לקשמיר ההודית. אחרי חמישה שבועות של קרבות השוגה הפסקת אש בעזרת האו"ם. מקובל כיום לראות במלחמה זו ניצחון הודי, כיוון שפקיסטן נכשלה במטרתה לכבוש את קשמיר.

בחורף 1999 פלשו חיילים פקיסטניים לעיר קרגיל שבקשמיר, בתקופה שבה עמדות הצבא בהרים אינן מאוישות. הודו כבשה בחזרה את כל השטח שתפסה פקיסטן. במקביל פתחו הודו ופקיסטן במירוץ חימוש שבסופו שתי המדינות פיתחו נשק גרעיני. שרידי העימות ניכרים גם בימים אלה, בפיגועי טרור תכופים המתרחשים במדינה, וכן בעימותי גבול מוגבלים בין צבאות הודו ופקיסטן.

[עריכה] טופוגרפיה, גאוגרפיה ואקלים

טבלת מזג אוויר

חודש	לדאק		קשמיר
	לילה	יום	לילה	יום
ינואר	13-	1-	2-	5
פברואר	12 -	1	1-	7
מרץ	6-	7	3	14
אפריל	1-	13	7	19
מאי	1	16	11	24
יוני	7	20	14	29
יולי	10	25	18	31
אוגוסט	10	24	18	31
ספטמבר	6	21	12	28
אוקטובר	1-	15	5	22
נובמבר	7-	8	1-	16
דצמבר	11-	2	2-	9

[עריכה] כלכלה

[עריכה] תחבורה

[עריכה] דמוגרפיה

האוכלוסייה במדינה זו מגוונת מאד, בקשמיר ובחלק המערבי של לדאק יש בעיקר מוסלמים, בג'אמו יש בעיקר הינדים, בחלק המזרחי של לדאק ובזנסקאר יש בעיקר בודהיסטים. במהלך הקרבות בקשמיר אלפי משפחות הינדיות עזבו למקומות אחרים ובכך שינו את המאזן עוד יותר.

חלוקת האוכלוסייה על פי דת בעמק קשמיר
אסלאם	95%
הינדואיזם, אחרים	4%
חלוקת האוכלוסייה על פי דת בג'אמו
אסלאם	28%
הינדואיזם	66%
סיקיות, אחרים	4%
חלוקת האוכלוסייה על פי דת בלדאק
אסלאם	44%
בודהיזם	50%
הינדואיזם, אחרים	5%

[עריכה] תרבות

[עריכה] מחוזות

מספר מחוזות= 14

• עננטנאג (בעמק קשמיר, 3,980 קמ"ר, 1,170,000 נפש, בירתו קרויה איסלאמאבאד כמו בירתה של פקיסטן)
• באראמולה, אוכלוסייה 1,150,000 ב-2001
• בדגאם,
• דודה - המחוז השלישי בגודלו (11,691 קמ"ר, 525,000 נפש ב-2001)
• ג'אמו (12,378 קמ"ר, 2,718,113 נפש ב-2001)
• קארגיל - (אחד משני מחוזות לאדאק, המחוז השני בשטחו, 14,086 קמ"ר, אוכלוסייה 140,000 נפש)
• קטוע (2,651 קמ"ר)
• קופווארה (בעמק קשמיר)
• לה (אחד משני מחוזות לדאק, המחוז הגדול במדינה, 45,110 קמ"ר, 117,637 נפש ב-2001)
• פולוואמה (שטח 1,398 קמ"ר, אוכלוסייה 649,000 ב-2001)
• פונץ' - המחוז הקטן במדינה
• ראג'ורי, הופרד מפונץ' ב-1967, (שטח 2,630 קמ"ר)
• סרינגאר, בעמק קשמיר, שטחה 141 קמ"ר, אוכלוסייה של 900,000 נפש ב-2001
• אודאמפור, אוכלוסייה של כ-700,000 נפש ב-2001