ג'ורג' הנרי הול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ורג' הנרי הול
George Henry Hall
לידה 21 בספטמבר 1825
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בפברואר 1913 (בגיל 87)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות גרינווד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנות של דיסלדורף עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אוריינטליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ורג' הנרי הולאנגלית:George Henry Hall;‏ 18251913) היה אמן טבע דומם ונוף אמריקאי. הוא למד אמנות בדיסלדורף ובפריז והוא עבד וחי בעיר ניו יורק ובאירופה. עבודותיו נמצאות באוספי מוזיאונים בארצות הברית ובאירופה. במהלך הקריירה שלו הוא מכר 1,659 ציורים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' הנרי הול נולד ב-21 בספטמבר 1825 בבוסטון, מסצ'וסטס וגדל במנצ'סטר, ניו המפשייר.[1] אביו היה סוחר עצים מצליח ואבותיו הגיעו לארצות הברית בתחילת המאה ה-18 מאירלנד.

הול למד בבתי ספר ציבוריים ולמד אמנות מגיל 16.[2] הוא הצטרף לאגודת האמנות של בוסטון, ונפגש עם חבריה כדי לחלוק ביקורת ולקבל עידוד. הוא גם שלח כמה מיצירותיו לאיגוד האמנות של ניו יורק, שם הן נמכרו.[3] הול נסע לאירופה עם איסטמן ג'ונסון כדי ללמוד ב-1849, במימון מכירת תמונות ז'אנר ודיוקנאות. הם למדו באקדמיה של דיסלדורף, שזכתה למוניטין טוב של ציירי הז'אנר שייצרה. הם למדו ציור, פרופורציה ואנטומיה. הול היה שם יותר משנה אחת. לאחר מכן נסע לצרפת ולמד בפריז במשך שנה, ביקר בשווייץ והיה שנה באיטליה, שם היה לו סטודיו ברומא.

במהלך חייו, הול התבסס במדינת ניו יורק, אך יצא לטיולים בינלאומיים כמו לספרד וארץ ישראל ומצרים ב 1870. להול היו חברים רבים מאסכולת הדסון.[4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הול פתח סטודיו בניו יורק בשנת 1852. ציוריו הושפעו מהתנועה הפרה-רפאליטית הבריטית. הן תיארו לעיתים קרובות טבע דומם, סצנות מארצות הים התיכון או חיי היומיום. מוזיאון הסמיתסוניאן מחשיב אותו כ"אחד מציירי הטבע הדומם המוערכים ביותר באמריקה", שעבודתו הייתה פופולרית לאורך כל חייו.[5] באמצע המאה ה-19 ציורי טבע דומם הפכו פופולריים, וכמה אמנים יצרו "סידורים בוטניים עשירים שבהם היופי והעסיסיות של כל פרח או פרי החליפו את הדגש המוקדם יותר על מבנה הקומפוזיציה".[6]

עבודתו הוצגה באקדמיה הלאומית לאמנות לראשונה בשנת 1853. עבודותיו של הול הוצגו בתערוכת יחיד בניו יורק בשנת 1856. באותה תקופה נדיר היה שאמן ערך תערוכת יחיד.[7] הול - יחד עם פרדריק אדווין צ'רץ', ג'רוויס מקנטי, איסטמן ג'ונסון וסנפורד רובינסון גיפורד - היו חברים באגודת המאה בניו יורק. הם קיוו שאמנים מיומנים יוערכו באותה מידה כמו אנשי עסקים מצליחים.

עד 1874 היה לו סטודיו בניו יורק בבניין הסטודיו של הרחוב העשירי, ועבד מאותו סטודיו במשך שנים רבות. הרי קטסקיל בניו יורק היו מקום מועדף לחיות ולעבוד עבור אמנים רבים מהמאה ה-19, במיוחד אמני נוף. בהרים הול בנה בית וסטודיו ליד מפלי לה בל עד שנת 1893.

היה לו סטודיו לאמנות ברומא במהלך חורפים רבים. שם פגש הול את האמנית ג'ני אוגוסטה בראונסקום. הם הפכו לבני לוויה והוא היה המנטור שלה. בין 1885 ל-1896 הם בילו את החורפים ברומא איטליה. בקיץ הם חלקו סטודיו בפאלנוויל בהרי קטסקיל בניו יורק משנת 1908 בערך עד שהול מת ב-1913.

הול מת ב-1913 בניו יורק. הוא השאיר את ביתו ואת רכושו בקטסקיל לבראונסקום,[8]

הוא מכר יותר מ-1,569 מציוריו במהלך הקריירה שלו.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' הנרי הול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David Bernard Dearinger, National Academy of Design (U.S.), Paintings and Sculpture in the Collection of the National Academy of Design: 1826-1925, Hudson Hills, 2004, ISBN 978-1-55595-029-3. (באנגלית)
  2. ^ George Henry Hall obituary. American Art News. Vol. 11, No. 20, February 22, 1913.
  3. ^ Gerald M. Ackerman, American Orientalists, www.acr-edition.com, 1994, ISBN 978-2-86770-078-1. (באנגלית)
  4. ^ Arthur G. Adams, The Catskills: An Illustrated Historical Guide with Gazetteer.New York: Fordham University Press, 1990. p. 193.
  5. ^ George Henry Hall | Smithsonian American Art Museum, americanart.si.edu (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ Matthew Baigell, A Concise History of American Painting and Sculpture Revised edition. Boulder, CO: Icon Editions, 1996. p. 110.
  7. ^ Malcolm Goldstein, Landscape with Figures: A History of Art Dealing in the United States. Oxford: Oxford University Press, 2000. p. 37.
  8. ^ Brooklyn Museum. The Brooklyn Museum Quarterly. The Museum; 1922. p. 159.