גאיוס סיליוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גאיוס סיליוס
Gaius Silius
סיליוס ומסלינה. ציור מעשה ידי ניקולאוס קנופפר. שנת 1650 לערך
סיליוס ומסלינה. ציור מעשה ידי ניקולאוס קנופפר. שנת 1650 לערך
לידה 13 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 48 (בגיל 35 בערך)
רומא, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יוניה סילאנה
מסלינה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גאיוס סיליוס (Gaius Silius; בערך 1348 לספירה) היה סנטור רומי, אשר מונה כקונסול המיועד לשנת 49, אך הוצא להורג על ידי הקיסר קלאודיוס בשל הרומן שלו עם הקיסרית ולריה מסלינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של הקונסול גאיוס סיליוס, סיליוס תואר על ידי המקורות העתיקים כאדם אינטליגנטי, אצילי ומושך.[1] הוא התחתן עם בת האצולה יוניה סילאנה (אנ'), ונבחר לסנאט זמן קצר לפני שנת 47. במהלך השנה הזו הוא דרש בסנאט את אכיפת ה- "Lex Cincia" (אנ'), האוסר קבלת כסף או מתנות תמורת שירותים משפטיים, בניסיון להפיל את אויבו, פובליוס סויליוס רופוס (אנ'), שהעמיד לדין רבים מלקוחותיו של סיליוס.[2] הסנאט קיבל הצעה זו, אך לפני שניתן היה להגיש הצעה רשמית בפני העם, אלה שנועדו להעמיד לדין על פי חוק זה, בהם סויליוס רופוס, פנו לקלאודיוס בבקשה לתקן את החוק על ידי קביעת שכר טרחה מקסימלי שניתן לגבות.[3] לאחר מכן מונה סיליוס לקונסול בשנת 48 (ככל הנראה לשנה שלאחר מכן).

הקיסרית ולריה מסלינה וסיליוס הפכו למאהבים. מסלינה אילצה אותו להתגרש מאשתו כדי להתחתן איתה, ביצע ביגמיה והתחתן בפני עדים, בזמן שהקיסר קלאודיוס שהה באוסטיה.[4] סיליוס היה חשוך ילדים ורצה לאמץ את בריטניקוס.[5][4] טיבריוס קלאודיוס נרקיסוס (אנ') חשף את נישואיהם המדומים ואת המזימה להרוג את קלאודיוס.[6] הקיסר הורה על הוצאתם להורג בשנת 48.

אשתו לשעבר, ממנה התגרש בשנת 47, ג'וניה סילאנה, הייתה חברה של אגריפינה הצעירה והשתיים הפכו מאוחר יותר ליריבות מרות. ככל הנראה בגלל תחבולותיה של אגריפינה, היא הוגלתה ומאוחר יותר מתה בטרנטום בשנת 59.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גאיוס סיליוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Smith, pg. 823
  2. ^ Tacitus, Annals, XI:5-6
  3. ^ Tacitus, Annals, XI:7
  4. ^ 1 2 Tacitus, Annals, XI:26
  5. ^ Anthony A. Barrett, Agrippina: Mother of Nero, (2002), pg. 104
  6. ^ Smith, pg. 824