גיום די בלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיום די בלה

גיום די בלהצרפתית: Guillaume du Bellay; ‏1491 - 9 בינואר 1543), היסטוריון, איש צבא ודיפלומט צרפתי.

נולד למשפחת אצולה בחבל אנז'ו (כיום בחבל פיי דה לה לואר) בצרפת. נודע כלוחם אמיץ והיה נערץ בשל גבורתו ובשל התנהגותו האצילה. שימש כפרש במסדר סן מישל ולקח חלק בקרב פאביה (24 בפברואר 1525), שבו נפל בשבי הספרדי יחד עם פרנסואה הראשון מלך צרפת.

החל ב-1537 היה מושל העיר טורינו בצפון איטליה, ואחר כך התמנה למשנה למלך פיימונטה, שם כבש מספר מקומות מבוצרים מידי צבא האימפריה הרומית הקדושה, ונפצע בקרב מספר פעמים. שימש כשגריר המלך פרנסואה הראשון אל האפיפיור קלמנס השביעי, ואחר כך כשגריר צרפת לאנגליה ולגרמניה. ב-1542 יצא מפיימונטה לפריז כדי לייעץ למלך בענייני הממלכה, אולם צפונית מערבית מן העיר ליון נתקף בחולשה ונאלץ לחדול ממסעו. הוא נשאר בעיירה סן סמפוראן ונפטר שם ב-1543.

ב-1569 יצאו לאור "הזיכרונות" של מרטאן די בלה (1495 - 1559) בעשרה ספרים ששלושה מהם (5 - 7) נכתבו על ידי אחיו, גיום די בלה שתיאר את הקרבות שבהם לקח חלק ואת המשא ומתן בין הצדדים הלוחמים בשנים 1536 - 1540. זיכרונות אלה מהווים מקור חשוב להיסטוריונים של המלחמות בין פרנסואה הראשון לבין קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. גיום די בלה הוא שהחל לכתוב יצירה זו, ואחיו מרטאן הרחיבה לתקופה 1513 - 1547.