טורינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טורינו
Torino
Turin coat of arms.svg
Flag of Turin.svg
Torino - vista ponte Isabella - Castello del Valentino e Mole Antonelliana.jpg
מראה העיר מגשר איזבלה, ברקע בולט בניין Mole Antonelliana שיועד במקורו להיות בית הכנסת של הקהילה היהודית
מדינה / טריטוריה Flag of Italy.svg  איטליה
מחוז Flag of Piedmont.svg  פיימונטה
ראש העיר סרג'ו צ'מפרינו
שטח 130.17 קמ"ר
גובה 240 מטרים
תאריך ייסוד 28 לפנה"ס
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

921,485‏  (נכון ל-2006)
2,200,000‏  (נכון ל-2006)
6596 נפש לקמ"ר (נכון ל-2006)
קואורדינטות 45°4′N 7°42′E / 45.067°N 7.700°E / 45.067; 7.700קואורדינטות: 45°4′N 7°42′E / 45.067°N 7.700°E / 45.067; 7.700
אזור זמן UTC +1
http://www.comune.torino.it
ארמון מדמה Palazzo Madama

טורינואיטלקית: Torino או טורין; בפיימונטזית: Turin) היא העיר הרביעית בגודל האוכלוסייה באיטליה. בשנת 2005 נאמדה האוכלוסייה ב-902,255 תושבים ‏[1], ובמטרופולין שלה מתגוררים כ-2.2 מיליון תושבים (2005). שיעור הזרים באוכלוסיית העיר נאמד ב-9% ‏[2]. טורינו היא העיר השלישית באיטליה בהיקף פעילותה הכלכלית, אחרי רומא ומילאנו. העיר משמשת מרכז תעשיית חשוב ומרכז עסקי ותרבותי בצפון מערב איטליה. בנוסף לכך נושאת העיר בתפקיד בירת מחוז פיימונטה. העיר ממוקמת על הגדה המערבית של נהר הפו סמוך למורדות הרי האלפים האיטלקיים. טורינו הייתה עיר הבירה הראשונה של ממלכת איטליה שנוסדה בשנת 1861.

טורינו מפורסמת בקבוצת הכדורגל יובנטוס (Juventus FC), אחת מהקבוצות הכדורגל המצליחות באיטליה. בעיר ממוקם המטה של חברת המכוניות פיאט (Fiat). העיר אירחה את משחקי אולימפיאדת החורף בשנת 2006.

תולדות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור שמה של העיר במילה Tau שפרושה בקלטית הוא "הרים". באיטלקית שם העיר הוא Torino המתורגם כ"שור קטן" (ראו את סמל העיר משמאל). בעיר נותרו שרידים של כפר משבט קלטי-ליגורי ה"טאוריני" (Taurini) מהמאה ה-3 לפנה"ס. לפי אחד המקורות עיכב שבט זה, יחד עם שבט אחר ששכן בלומברדיה, את מהלכו של צבא חניבעל בשנת 218 לפנה"ס, לאחר שחצה את הרי האלפים בדרכו לרומא.

התקופה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומאים החלו בבנית העיר טורינו ובשנת 58 לפנה"ס הקימו במקום מחנה צבאי (castrum) לצורך מלחמתו של יוליוס קיסר בגאלים ("מחנה צבאי טאורינורום" - Castra Taurinorum). בשנת 29 לפנה"ס שונה שם המחנה לכבוד הקיסר אוגוסטוס ונקרא "מחנה צבאי יוליה אוגוסטה" (Augusta Julia Taurinorum). מחנה זה העניק לעיר את שמה. אוכלוסיית העיר מנתה 5,000 תושבים בתקופה הרומאית והתגוררה כולה בין החומות. רשת רחובות העיר הנוכחית מבוססת על הרשת המקבילה מהתקופה הרומאית‏[3]. לאחר נפילת האיפריה הרומית עברה טורינו לשליטת האוסטרוגותים (Ostrogoti)‏‏[4], הלומברדים (Longobardi)‏‏[5] והשבטים הפרנקים (Franchi) בהנהגת קרל הגדול[6].

בית סבויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית סבויה
  • בשנת 942 הוקמה המ‏רקה של טורינו (Marca di Torino) או המרקה של סוזה, שנועדה למלא את החלל החסר בשלטון הפאודלי המקומי. הייתה זו שותפות בין מלך איטליה (Regno d'Italia) לבין האימפריה הרומאית הקדושה (Sacro Romano Impero), אשר החליפה שלושה שליטים - Anscarica, orbertenga, ו-Aleramica. כך הוקמה ה"שושלת הארדואינית" (La dinastia Arduinica) שבאה לעולם כתוצאה מנישואי אדלאידה די סוזה (Adelaide di Susa) עם בנו של אומברטו ביאנקומאנו (Umberto Biancamano), מייסד שולשלת בית סבויה. בשנת 1050 עברה השליטה בטורינו לידי הנסיכים לבית סבויה. בתחילת המאה ה-13, תחת שלטון הדוכסות של בית סבויה, הגיעה אוכלוסיית העיר ל-20,000 תושבים.
  • במאה ה-15 תוכננה העיר מחדש. בתקופה זו נבנו בה ארמונות, גנים והאוניברסיטה. בשנת 1563 בחר אמנואלה פיליברטו, דוכס סבויה (Emanuele Filiberto), שכונה "ראש הברזל", בעיר טורינו לבירת הנסיכות של סבויה אחרי שזנח את בירתו הצרפתית, שמברי (Chambery). בעיר הוקמה חומה מודרנית במסגרת מבנה מחומש. באותה תקופה נבנו ככר סן קרלו (Piazza San Carlo), רחוב פו (Via Po) וארמון המלוכה (Palazzo Reale).
  • בשנת 1713, עת חתימת הסכמי אוטרכט, התאחדה ממלכת סרדיניה עם דוכסות סבויה, והדוכסים לבית סבויה הוכתרו למלכים - תחילה של סיציליה ואחר כך של סרדיניה.

העידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במאה ה-19, לאחר שלטון קצר של נפוליאון, חתרה העיר לקראת איחוד איטליה והקמת הרפובליקה האיטלקית. בשנת 1815, עם חתימת הסכמי וינה, צורפו מחוזות פיימונטה, ליגוריה וג'נובה לממלכה החדשה. בתקופה זו החל האדריכל פיליפו יוברה (Filippo Juvarra) לתכנן מחדש את העיר כבירתה של ממלכה אירופאית. אותה עת מנתה אוכלוסיית העיר 90,000 תושבים.
  • מנהרת פרג'וס (Fre'jus Tunnel)‏[7]), המקשרת בין איטליה לצרפת, נפתחה והפכה את טורינו לצומת תחבורה חשוב. בעיר התגוררו כבר 250,000 תושבים. באותה תקופה הוקמו המוזיאון המצרי, מולה אנטונליאנה שהיה לסימלה של העיר, כנסיית גרנד מדרה וככר ויטוריו ונטו.
  • בשנת 1861 הייתה טורינו לבירת איטליה המאוחדת ושמשה בתפקיד זה עד שנת 1864 כאשר פירנצה ירשה את מקומה. טורינו הגיבה לירידת חשיבותה הפוליטית בעליית חשיבותה התעשייתית. בשנת 1899 הוקמה חברת המכוניות פיאט (ראשי תיבות Fabbrica Italiana Automobili Torino - מפעל איטלקי למכוניות טורינו), ובשנת 1906 נוסדה בעיר חברת מכוניות נוספת בשם לנצ'יה (Lancia). בעיר נערכו שתי תערוכות בינלאומיות לאומנות מודרנית, בשנים 1902 ו-1911 וכך המשיכה לבסס את מעמדה התרבותי.
  • בשנת 1943, במשך הכיבוש הגרמני של העיר, פרץ בעיר גל המוני של שביתות במפעלי תעשייה אשר הביא לתגובות שרשרת בצפון איטליה, ונתן את האות להתגברות ההתנגדות האנטי-פשיסטית. על כך זכתה העיר לאות הוקרה.
  • אחרי מלחמת העולם השנייה חל גידול מזורז בבניה ובתיעוש העיר, בין השאר בשל תעשיית המכוניות. גלי הגירה גדולים הגיעו לעיר, בעיקר מדרום איטליה, עד שראש העיר טען כי האוכלוסייה מדרום איטליה בעירו קטנה רק מזו שבנאפולי ופלרמו.‏[8]
  • בשנת 1960 הגיעה אוכלוסיית העיר למיליון תושבים, ובשנת 1975 לשיאה בכל הזמנים 1.5 מיליון תושבים. בשנת 1980 החל משבר תעשייתי, אוכלוסיית העיר פחתה ובמקביל גדלה אוכלוסיית המטרופולין. בשנת 2005 נאמדה אוכלוסיית העיר ב-902,255 תושבים, ירידה של 40% תוך שלושים שנה.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אולימפיאדת טורינו (2006)
  • העיר אירחה את משחקי אולימפיאדת החורף ה-20 בין בתאריכים 10 - 26 בפברואר 2006. לסמל האולמפידה נבחרה צללית של המולה אנטונליאנה.

גאוגרפיה, כלכלה ותחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום לוויין של טורינו וסביבתה
טורינו והאלפים ברקע
קונצרן לינגוטו
זמני הנסיעה מטורינו לערים נבחרות באירופה. בכתום גבול 10 השעות

גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורינו שוכנת בצפון מערב איטליה. מצפון וממערב היא מוקפת בהרי האלפים ובדרום בגבעות מונפרטו (Monferrato). ארבעה נהרות חוצים את העיר - הפו, שני יובליו דורה ריפריה (Dora Riparia) וסטורה די לנצו (Stura di Lanzo), וכן נהר הסנגונה (Sangone).

אקלים העיר טורינו שונה מהאקלים השורר ביתר חלקי איטליה. לטורינו אקלים יבשתי, בעוד שברוב איטליה האקלים הוא ים תיכוני. בשל כך החורף בעיר קר ויבש ובקיץ קר בגבעות המקיפות אותה וחם במרכזה. בחודשי הסתיו והחורף רווחת תופעת ערפל האופייני לכל עמק הפו המערבי.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום טורינו היא המרכז התעשייתי הגדול באיטליה. ההנהלה הראשית של פיאט ממוקמת בעיר, והיא משמשת כמרכזה העיסקי של חברת ליגוטו (Lingotto) שבעבר ייצרה מכוניות, וכיום היא קונצרן הכולל מרכז ועידות, אולם קונצרטים, גלריה לאומנות, מרכז קניות ובית מלון.

חברות נוספות הפועלות בטורינו הן לוואצה (Lavazza) למכונות קפה ומוצריו, מרטיני אנד רוסי (Martini & Rossi) למשקאות חריפים, קאפפה (Kappa) לביגוד וקפארל (Caffarel) לשוקולד. גם לתעשיית החלל יש ייצוג בעיר - חברת אלניה (Alenia) מייצרת תחנות לחלל, ופרויקט החלל האירופאי הבא, "אריאנה 5" (Ariane 5), מנוהל מטורינו. בעיר הוקמו חברות גדולות נוספות כמו חברת התקשורת טלקום איטליה (Telecom Italia), הטלוויזיה האיטלקית הרָ‏אי (RAI) ותעשיית הקולנוע. חלק ממטות חברות אלה עזבו את טורינו.

תשתית התחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות אולימפידת החורף שאירחה העיר בשנת 2006 מבוצעים בעיר פרויקטים לשיפור התשתית התחבורתית.

  • ה"ספִינָ‏ה" (Spina), הכוללת הכפלת מספר מסילות הברזל העוברות את העיר. בעבר נבנו מסילות הברזל בתעלות שנחצבו בעיר, ואילו היום הן עוברות במסלולים תת-קרקעים הבנויים מתחת לשדרות החשובות של העיר.
  • בניית רכבת תחתית, המטרוטורינו (Metrotorino), המבוססת על שיטת VAL. השלב הראשון של הפרויקט הסתיים לקראת אולימפידת החורף בשנת 2006. והמסלול המרכזי, מתחת לרחובה הראשי של העיר, נפתח ופועל משנת 2008. המימון למיזם ציבורי, ומבוצע רק לאחר סיום פרויקטים דומים ברומא ובמילאנו. בטורינו חל עיכוב בעבודות הבניה בגלל שפרנסי העיר סברו כי לא יהיה צורך בחידושים אלה בעיר.

מולדת השוקולטה והגריסיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורינו נחשבת למולדת השוקולד המוצק. בסוף המאה ה-18, "דורט" (Doret) הצליחה לייצר מכונה מהפכנית אשר איפשרה ייצור שוקולד מוצק לעומת משקה השוקולד. במקביל, יצרני השוקולד של טורינו מייצרים שוקולטה מיוחדת המכונה (Gianduja) כשם מחזה של "קומדיה דל'ארטה". בכל שנה נערך בעיר פסטיבל שוקולד במשך שבועיים. משתתפים בו יצרני שוקולד מפיימונטה ומותגים בינלאומיים מפורסמים כמו "לינד ושפרינגלי" (Lindt & Sprüngli). הפסטיבל האחרון נערך במרץ 2007, והשתתפו בו 900,000 צופים. בסיכומו של הפסטיבל התברר כי נמכרו 52,000 ק"ג שוקולד, 10,000 כוסות של שוקולד חם ו-800 ק"ג גלידה. תוכנית הפסטיבל כללה בין השאר הדגמות של בישול של כל מיני סוגי בצקים, דגים ובשרים עם שוקולד נמס או מוצק. סדנה מיוחדת התקיימה לבישולי שוקולד לילדים, ליציקת שוקולד ועריכת דפי שוקולד, וכמובן הייתה מעבדת בישול מיוחדת בהדרכת פרופ' דניאלה ספדה.

טורינו היא גם ערש הגריסיני (Grissini Torinesi) אשר הופיע לראשונה במאה ה-14. גריסני הוא מאפה לחם יבש ופריך דומה לעיפרון בגודלו ובצורתו, והמוגש כמתאבן. הגריסיני התפשט לכל רחבי איטליה וכיום הוא תוספת מקובלת במסעדות ובפיצריות.

יהדות טורינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת בטורינו
ה"מולה אנטונליאנה" - מבט מהגנים המלכותיים
ארמון בקומפקס בית סבויה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות טורינו

היהודים הראשונים הגיעו למחוז פיימונטה במאה ה-14 מצרפת ומספרד. הם זכו לאוטונומיה מהדוכס לבית סבויה. הקהילה היהודית עברה תקופות קשות בין השנים 1553-1580. בשנת 1679 רוכזו 763 יהודי טורינו בגטו הגדול (Ghetto Grande)בין הרחובות : Maria Vittoria,Bogino,Principe Amedeo,San Francesco da Paola. בשנים 1737 - 1794 גדלה הקהילה ב-1,300 תושבים והוקם גטו חדש (Ghetto Nuovo) בין הרחובות vie S.Francesco, Des Ambois e piazza Carlina.

בעידן איחוד איטליה, בשנת 1884, נחנך בטורינו בית כנסת בדומה לבתי הכנסת שהוקמו ברומא ובפירנצה. בין האישים המפורסמים מקרב יהודי טורינו היו הסופר פרימו לוי ופרשן המקרא אליה שמואל הרטום. בקהילה בית ספר יסודי וחטיבת ביניים המונים 160 תלמידים, בית כנסת גדול הפתוח בחגים ולידו בית כנסת רגיל לימות חול, בית אבות וספריה גדולה בנושאים יהודיים באיטלקית ובעברית.

כ-400 מיהודי טורינו נשלחו למחנות הריכוז בשנת הכיבוש הגרמני 1943 - 1944. אחרים נטלו חלק מכובד בלחימה נגד הכובש הגרמני.

ייחודה ואתריה של העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת האתרים החשובים של העיר:

  • האתר המפורסם של העיר הוא המולה אנטונליאנה אשר בניתו החלה בשנת 1863 והיום הוא משמש למוזיאון הלאומי של הקולנוע ומקום תצפית על העיר וסביבותיה.
  • מגדל פלטין מהוה את אחד השרידים השמורים ביותר בצפון איטליה מהתקופה הרומאית.
  • כנסיית יוחנן המטביל ובה "תכריכי טורינו", אשר לפי האמונה היו תכריכי ישו.
  • המוזיאון המצרי הכולל את האוסף הגדול ביותר של עתיקות ממצרים אחרי מוזיאון קהיר.
  • אתרי המעונות המלכותיים של בית סבויה.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המעונות המלכותיים של בית סבויה

ביניהם :

  • שורה ארוכה של ארמונות ובהם Palazzo Chiablese, the Royal Armoury, the Royal Library, Palazzo Madama Palazzo Carignano, Villa della Regina, and the Valentino Castle.
  • הקומפלקס של מושב מלכי סבויה והערים סביבו Rivoli, Moncalieri, Venaria, Agliè, Racconigi, Stupinigi, Pollenzo and Govone, הוכרזו בשנת 1997 כאתרי מורשת של אונסק"ו.
  • העיר שימשה אתר צילום של הסרטים הג'וב האיטלקי (1969) (The Italian Job) ו"אדום עמוק" (Deep Red) 1975 של הבמאי האיטלקי "דריו ארגנטו (Dario Argento).

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת טורינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורינו בלילה

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורינו כרתה ברית ערים תאומות עם הערים הבאות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: [1]
  2. ^ וכולל קבוצות רומנים, מרוקאים,פרואנים,אלבנים וסינים (לפי מספרם מהרבים אל המעטים).
  3. ^ לדוגמה Via Garibaldi, הקרדו (Cardo) היה ברחובות: Via S.Tommaso , Via Porta Platina‏
  4. ^ שבט ממוצא גרמני סקנדינבי
  5. ^ שבט גרמני ממוצא שבדי
  6. ^ שבטים מגרמניה המערבית וצרפת
  7. ^ המנהרה, הנקראת גם מנהרת מונט צ'אניס (Mont Cenis) משמשת למעבר רכבות מצרפת (Modane) לאיטליה (Bardonecchia) והיא עוברת תחת פסגות Pointe du Fréjus (2932 m) ו-Col de Fréjus (2542 m
  8. ^ l'ex-sindaco "Diego Novelli" dichiarò che Torino fu per popolazione la terza città "meridionale" d'Italia אחרי Napoli e Palermo

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]