גרדה ולנטינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרדה ולנטינר
Gerda Valentiner
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 7 בינואר 1903 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1991 (בגיל 87 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מורה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסידת אומות העולם
פרסים והוקרה חסידת אומות העולם (28 ביולי 1968) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם גרדה ולנטינר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גרדה ולנטינרדנית: Gerda Valentiner;‏ 25 באפריל 19031991) הייתה מורה דנית וחברה במחתרת הדנית, מחסידי אומות העולם, שהחביאה בביתה והבריחה מספר רב של ילדים יהודים לשוודיה ב-1943.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העולם השנייה, גרדה ולנטינר לימדה בבית ספר בקופנהגן שבדנמרק. כשהנאצים פלשו לדנמרק בתחילת שנות ה-40, ולנטינר הצטרפה למחתרת הדנית.[1]

פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1943, כשנודע לה שהנאצים מתכננים להתחיל בגירוש יהודי דנמרק, החלה גרדה לאסוף לביתה ילדים יהודים, אותם הסתירה את היהודים עד שנמצאה הדרך להבריחם לחופי שוודיה ברגע המתאים.[2]

ולנטינר לימדה בימים בבית הספר, ובלילות פעלה במחתרת וטיפלה בדאגה רבה לילדים שהחביאה בביתה. רוב הילדים בביתה היו ילדי משפחות דתיות שמטעמי כשרות לא אכלו בביתה דבר מלבד לחם. כשהבינה ולנטינר את הקושי, היא קנתה עבור הילדים כלים חדשים ומצרכים מתאימים על מנת להפוך את מטבחה לכשר.[2]

בספטמבר 1943, הגיעה גרדה ולנטינר לביתם של ראובן ואסתר שפטלוביץ, הוריה של דורה, אחת מתלמידותיה, על מנת להזהירם מפני הסכנה המתקרבת. כמה ימים לאחר מכן, דורה, אחותה ריטה ואחיהן מוריס[3] עברו לביתה של ולנטינר ונשארו אצלה עד שתצליח לארגן את העברתם לשוודיה.

לאחר הברחת ההורים, כעבור כשבוע התבצעו שני ניסיונות בריחה של הילדים, שכשלו. הניסיון השלישי שהתרחש בערב יום הכיפורים של שנת 1943 הצליח. ולנטינר לקחה את שלושת הילדים לחוף במרחק 10 ק"מ מצפון לעיר קופנהגן, ומשם בעזרת סירת דייגים הגיעו לחופי לנדסקרונה שבשוודיה. הם חברו להוריהם שהגיעו לשוודיה כאמור עשרה ימים לפני כן.[4][5]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולנטינר לקחה חופשה ללא תשלום מעבודת ההוראה ובמשך שנתיים התנדבה כעובדת סוציאלית במחנות העקורים היהודים בגרמניה ובאוסטריה. כשחזרה ולנטינר להוראה, היא לימדה על יהדות ישראל ולימדה את תלמידיה הנוצריים על תרבות ישראל וההתיישבות בארץ. ולנטינר ביקרה בישראל שלוש פעמים כשבפעם השנייה באה כנציגת ארגון ויצו הדני. ב-1971, כשהייתה ולנטינר בת 68 ויצאה לפנסיה, היא עברה לחיות בישראל כשנה, על מנת לראות את הארץ וללמוד עברית.[2][3][4]

הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 ביולי 1968, בעת ביקורה השלישי בישראל, בטקס שנערך ביד ושם, גרדה ולנטינר קיבלה הכרה כחסידת אומת העולם. זכרונה הונצח בעץ שניטע, על ידה, בשדרת חסידי אומות העולם.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סקירת מעשי הגבורה של גרדה ולנטינר
  2. ^ 1 2 3 מתוך תיק חסיד אומות העולם, יד ושם.
  3. ^ 1 2 3 הכתוב מסתמך על עדותו בתיק חסיד אומות העולם ביד ושם
  4. ^ 1 2 גרדה ולנטינר, באתר יד ושם (באנגלית)
  5. ^ מתוך סקירת "מורים שהצילו יהודים בזמן השואה", יד ושם.