מורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

עיינו גם בפורטל

P Education.png

פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד.


מורה מסייעת לאחת התלמידות בכיתה.
Golovachevskiy by Venetsianov.jpeg
מורה ושני תלמידים, חיתוך עץ משנת 1487
"מורי הכפר הקשוחים", המאה ה-19

מורה הוא אדם העוסק בהוראה. המורה אחראי על הלמידה של תלמידיו, כחלק מתהליך החינוך.

לרוב המורה מועסק במסגרת כיתה של בית ספר השייך לחינוך פורמלי.

תפקידי המורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידת האחריות של המורה לחינוך הדור הצעיר משתנה מחברה לחברה ומתקופה לתקופה‏[1].

המורה יכול ללמד חומר עיוני או כישורים טכניים או אומנותיים במגוון של נושאים. כמו כן, למורה יש חלק פעיל בתהליך ההתפתחות החברתית והחיברות של התלמיד. בעוד שהקשרים הבין אישיים הראשונים מתחילים בגיל הינקות במסגרת המשפחה[2], קשרים משמעותיים נוספים של הילד עם אנשים מבוגרים יכולים להיווצר מול דמויות חינוכיות כמו הגננת והמורה‏[3].

אופי התייחסותו של מורה לכל תלמיד, וטכניקת הלימוד שהוא מיישם על תלמידיו השונים, הם משתנים לא קבועים, המושפעים מאישיות המורה, השקפת עולמו החינוכית, סביבת הלימוד, הרקע החינוכי והחברתי של התלמידים, מטרות הלמידה של המורה והתלמיד, ודרישות המערכת החינוכית שבה המורה נמצא.

לצורך שמירה על מסגרת השיעור על המורה להקפיד על הצבת גבולות ברורה בכיתת הלימוד. כמו כן, על המורה לטפח ולעודד את המוטיבציה ללמידה בקרב תלמידיו‏[4]. כחלק מהתהליך המידעני, על המורה לוותר מידי פעם על תפקידו כמשנע מידע ולמלא תפקיד של מעורר סקרנות ומספק אתגרים. זאת כדי שיניע את תלמידיו לשאול שאלות שמעניינות אותם ולחפש תשובות לסוגיות הנגזרות ממצבים שמשמעותיים עבורם‏[5].

סוגי מורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נהוגה ההבחנה בין "מחנך" לבין "מורה".

  • מחנך הוא מורה שמוצמד לכיתה למשך מספר שנים ומטרתו להקנות לכיתה ערכים חינוכיים וכן לטפל בסוגיות חברתיות (הן פנים-כיתתיות והן כלל-ישראליות). המחנך מעביר כל שבוע "שעת חברה" או "שעת חינוך" בה הוא דן עם התלמידים בסוגיות ערכיות וכן מארגנים ביחד פעילויות חברתיות (כגון ועד כיתה, מסיבות כיתתיות ועוד). בדרך כלל, המחנך משמש בנוסף לתפקיד זה גם כמורה במקצוע בו התמחה.
  • מורה הוא "מורה מקצועי" ותפקידו הוא להעביר לכיתה מקצוע מסוים. כל מורה מתמחה במספר מצומצם של מקצועות ומלמד רק בהם. מורים מקצועיים של כיתה מסוימת לרוב יתחלפו כל שנה, תלוי לפי ההקבצות והמגמות. למשל: מורה למתמטיקה, מורה לביולוגיה, מורה לתנ"ך, מורה ללשון.

מורים בעלי תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת החינוך ישנם מספר תפקידים ייחודיים אשר מצריכים הכשרה והתמחות נוספים. תפקידים אלו יכולים להתבצע בנוסף או במקום תפקידי המורה הרגילים.

  • מת"ל - מורה מעריך תפקודי למידה. מת"ל הוא מורה המלווה את המהלכים הפדגוגיים הקשורים לתלמידים מתקשים או בעלי לקויות למידה. המת"ל מוביל, במסגרת בית הספר, את הפעלת תוכנית אל"ה (איתור, אבחון, למידה והערכה)‏[6]. התוכנית מופעלת בחלק מחטיבות הביניים, ומטרתה היא קידום ילדים בעלי לקויות למידה, ובניית תוכניות הוראה ייחודיות לצורכי תלמידים הזקוקים לסיוע לימודי במגוון מקצועות לימוד, בהם אנגלית, גאוגרפיה, אזרחות וכדומה. התוכנית היא חלק מתפיסה חינוכית של משרד החינוך המתייחסת לשונות ולמתן מענה לתלמידים בעלי צרכים מגוונים.

אנשי הוראה מחוץ לבית הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר אנשי מקצוע אשר עוסקים בהוראה מחוץ למוסדות בתי הספר. ברוב המקרים אנשים אלו לא עברו תהליך הכשרה פורמלי להוראה, כך שאין בידם תעודת הוראה מטעם משרד החינוך. עם זאת, פעמים רבות נהוג להתייחס עליהם כמורים בלשון הדיבור.

  • מורה פרטי - מדריך או מורה אשר מלמד נושא לימודי מסוים לתלמיד יחיד או לקבוצה קטנה של תלמידים במתכונת אשר נקראת שיעור פרטי. ישנם סוגים רבים של מורים פרטיים ברמות התמחות שונות. פעמים רבות תלמידים או סטודנטים בוגרים המצטיינים בנושא מסוים יעבירו שיעורים פרטיים לתלמידים צעירים או מתקשים יותר בעבור שכר. כמו כן, מורים מוסמכים ממערכת החינוך הפורמלית מלמדים באופן פרטי כהשלמת הכנסה.
  • מרצה - אדם המעביר ידע בעזרת לימוד פרונטלי אל מול קהל מאזינים. על פי רוב לא נדרשת מהמרצים הכשרה פורמלית בהוראה, אך עליהם להיות בעלי תואר אקדמי מתקדם בתחום רלוונטי. על פי רוב על המרצה להיות בעל הכשרה של דוקטור.
  • מורה רוחני - אדם בעל יכולות הוראה, הנבחן ביושרו, צניעותו ובעיקר בדוגמה האישית של צורת חייו. תפקידו המרכזי להביא את תלמידיו אל הדרך שתוביל למיצוי יעודם האישי, ללוותם ולהדריכם כך שיגיעו בסופו של דבר לרמתו הרוחנית של מורם או אף מעבר לכך.

כישורים נדרשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורה ותלמידים באולם שיש אלגין במוזיאון הבריטי

על המורה למצוא דרך ללמד את תלמידיו באופן התואם לדרך שבה הם לומדים‏[7]. על פי התאוריות החינוכיות, כישורים נדרשים למורה הם: שיקול דעת, הכרת תוכנית הלימודים והיכולת לפרק אותה לפי מטרותיה, הכרות עם התלמיד, יכולת אנליזה, הכרת חומרי הלמידה והתאמתם ללומדים, מעקב אחר הלומדים והשגיהם, יכולת בקרה על מנת לוודא שהלומדים עושים את הנדרש מהם.

לרמה המקצועית של המורה ישנה השפעה על יכולת הלמידה של תלמידיו. מורה טוב עשוי לגרום לתלמיד להרגיש שהוא חכם, שכן הוא לומד אצלו בקלות; בניגוד לכך, אצל מורה שמתקשה ללמד עשוי התלמיד לחוש פחות מוכשר ופחות חכם, משום שהוא נזקק להסברים ארוכים ומייגעים, ובעקבות זאת ההתקדמות שלו היא איטית‏[8]. בנוסף, למידה נעשית ביעילות רבה יותר כאשר היא באה מתוך הנאה‏[8], לכן חשובה יכולת העברת התכנים הלימודיים בצורה נעימה ומעניינת עבור התלמידים.

התאמה אישית בכיתה הטרוגנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תפקידו בכיתה המורה נדרש להתמודד עם מגוון בעיות של תלמידים מסוגים שונים‏[9]. כמו כן, למורה בחינוך הרגיל תפקיד מכריע בשילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים בכיתתו‏[9].

על המורה בכיתה הטרוגנית ליצור מדרג של אתגרים לימודיים אשר יתאימו לתלמידים ברמות שונות‏[10]. כמו כן, במהלך השיעור יש להציג לתלמידים משימות מגוונות, אשר יעוררו עניין ויתרמו למוטיבציה. השימוש במשימות מגוונות פונה לאינטליגנציות מרובות ומאפשר התאמה גמישה יותר של מהלך השיעור לתלמידים בעלי סגנונות למידה ותחומי חוזק שונים‏[10]. מכאן שישנה חשיבות רבה להעניק לפרחי הוראה ידע וכלים מתאימים להתמודדות עם אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים, כבר בשלב ההכשרה‏[9].

ידע טכנולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטכנולוגיה היא כלי רב עוצמה שיכול לתרום רבות תהליכי חינוך והוראה‏[10]. עם זאת, גם בעידן המחשבים הפדגוגיה היא עדיין לב התהליך החינוכי, כאשר המורים עומדים במרכז תהליך ההוראה והתלמידים במרכז תהליך הלמידה. על המורים להכיר את הכלים הטכנולוגיים העומדים לרשותם ולמצוא את הדרך לשלב אותם בצורה יעילה בתהליך ההוראה‏[10].

כדי ששילוב הטכנולוגיה בהוראה יהיה אפקטיבי, יש להדגיש במהלך הכשרת המורים כיצד ומתי ניתן לשלב אותה לצורך הגשמת מטרות ספציפיות. יש להציג בפני המורים מגוון של דרכים וכלים, כך שהיישום יהיה פדגוגי ולא טכני. על ההכשרה לתת דגש לכלים פשוטים לביצוע, אשר ניתן לשלבם בשיעור ללא צורך בהכנות מורכבות מדי‏[10].

הימנעות משחיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראה החוזרת על עצמה יוצרת שגרה יומית העלולה לבוא לידי ביטוי בשיעור חדגוני, שאינו יצירתי או חווייתי‏[10]. מצב זה עלול להוביל לשחיקה של המורה לאורך זמן.

אחת הדרכים למנוע שיחקה היא על ידי רענון הפעילויות, גיוון בתכנים ובאמצעי הוראה, גמישות ופתיחות להצעות ולרעיונות של התלמידים. בדרך זו ניתן לשפר את איכות השיעור ולהשפיע לטובה הן על המורה והן על התלמידים‏[10].

המורים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידי כיתה א' בשיעור בכיתה עם המורה המחנכת בשנות הששים בבית ספר "תושיה" בכפר מימון
טיול ילדי פתח תקוה ברכבת. המורה רחל חננית מנגנת באקורדיון.

בישראל מורות מהוות את עיקר העוסקים בהוראה בבתי הספר, ומספר המורים בטל בשישים[דרוש מקור]. מעמדו ושכרו של המורה בישראל נמוכים ביותר בהשוואה לאקדמאים אחרים, ובמיוחד בהשוואה למורים אחרים בעולם[דרוש מקור]. עקב כך, הוראה השתנתה למקצוע לא מבוקש במיוחד ורמת המורים יורדת[דרוש מקור].

הכשרת מורים לבית הספר היסודי נעשית במסגרת מכללה להכשרת מורים. הכשרת מורים לחטיבת הביניים ולבית ספר תיכון נעשית בעיקר באוניברסיטה בשני שלבים: בשלב הראשון יש להשלים תואר ראשון כלשהו, ובשלב יש לרכוש תעודת הוראה בתחום ההתמחות הרלוונטי.

בהקשר זה, מכון מופ"ת מבקש לסייע בשיפור רמת ההוראה והחינוך במערכת החינוך באמצעות טיפוח מקצועי של מכשירי המורים[דרושה הבהרה].

הארגונים המאגדים את המורים בישראל הם הסתדרות המורים בישראל וארגון המורים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.
  2. ^ Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  3. ^ Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
  4. ^ יעל עדיני, אהוד נורי, אבי קרני ומעיין ורטמן, (2012). נירופדגוגיה: לא על המוטיבציה (האינדוידואלית) לבדה: מנגנוני למידה גמול ומוטיבציה במוח ובכיתה. מתוך אתר מס"ע.
  5. ^ משרד החינוך, האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים (2009). מידענות - מתווה לפיתוח תהליכים מידעניים במהלך הלמידה של תחומי הדעת להתנהלות לומדים בסביבה עתירת מידע.
  6. ^ תוכנית אל"ה באתר האינטרנט של משרד החינוך
  7. ^ מיכל כ"ץ (2011), מטיפול דיפרנציאלי להתייחסות אינטגראלית - הפרעת קשב וריכוז במערכת החינוך. מאתר משרד החינוך.
  8. ^ 8.0 8.1 שי-קרין, נופר (2009), תפקודים ניהוליים (EF) - מה הקשר להפרעת קשב ולרכיבה על סוסים, באתר פסיכולוגיה עברית
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 היימן, ט' (2004). הכיתה המשלבת: עמדות מורים כלפי תלמידים עם וללא לקות למידה, דפים, (38), 152-165.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 10.6 שרה גרופר (2010). הטכנולוגיה בשירות הפדגוגיה. אאוקירה, 30.