דבק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אקדח דבק חם

דבק הוא חומר, סינתטי או טבעי, שמטרתו לחבר או לאחות עצמים שונים.

ישנם מקורות רבים וסוגים שונים של דבקים, החל מ"דבק נגרים" הניתן להכנה בקלות מקמח ומים, בו מספק הגלוטן שבחיטה את החומר המחבר, ועד לדבק מגע תעשייתי. דבקים נבדלים בחוזקם, בחומרים אותם הם מסוגלים להדביק ובאופן השימוש בהם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדבקים הקדומים ביותר היו מהצומח והתבססו על שרף של צמחים שונים. סוג קדום אחר של דבק הוכן משיירים של בעלי חיים, כגון דבק מעיבוד של פרסות באפלו, שהיה בשימוש על ידי האינדיאנים באמריקה הצפונית. באירופה של ימי הביניים נעשה שימוש בחלבוני ביצה להדבקת עלי זהב לקישוט תעודות קלף.

סוגי דבק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק דבקים לפי מנגנון ההתקשות שלהם.

דבקים עם ממס[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבקים אלו מתקשים במהלך התייבשותם. המרכיב הנוזלי יכול להיות מים, כמו בדבק פלסטי ובדבק עצים לבן, והוא יכול להיות אורגני כמו בדבק מגע ובדבק דגמי מטוסים שקוף. לקבוצה זו שייכים הדבקים הנמצאים על גבי בולים ובמעטפות פשוטות, השמורים במצב יבש ומורטבים בלשון או בספוגית רטובה לפני ההדבקה. תכונה של הדבקים האלו היא ירידה בנפח עם התקשותם ולכן הם אינם מתאימים למילוי חללים או יציקות.

דבקים המתקשים בריאקציה כימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני חומרים מגיבים ויוצרים חומר עם תכונה שונה מהמרכיבים הראשוניים. תהליך ההקשיה היא בדרך כלל "פילמור" - התחברות של מולקולות ליצירת שרשראות ארוכות הדומות לחומרי הפלסטיק. החומרים המגיבים יכולים להיות מעורבים ביחד, כמו בדבק אפוקסי או שהם מגיבים עם לחות. דבק סיליקוני מגיב עם הלחות שבאוויר ודבק ציאנואקרילי ("סופרגלו") מגיב עם הלחות שעל המשטחים המודבקים.

דבקים המתקשים באור על-סגול[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבקים אלו מבוססים על חומרים שבהם המולקולות עוברות "פילמור" בעת החשיפה לתאורת על-סגול. ישנם דבקים שמספיק מרכיב העל-סגול שבקרינת השמש כדי להקשותם, וישנם דבקים שנדרש מקור אור מיוחד לכך.

דבקים רגישי לחץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבוצה זו, חומרים דביקים מצופים על משטח המיועד להדבקה. בחלק מהיישומים מדובר בהדבקה חד-פעמית שאינה מיועדת להפרדה. דוגמה לכך היא המעטפה המודרנית הניתנת לסגירה ללא צורך בהרטבה, כפי שנדרש במעטפות המוקדמות. ישנם יישומים שבהם הדבק מיועד לשימוש רב-פעמי, כמו בפיתקיות הדביקות הניתנות להסרה ולהחזרה.

דבקים תרמופלסטיים ("חמים")[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומרים אלו הם תרכובות פלסטיות הניתכות בחום הנוצר באקדח דבק חם. בעת התקררותם הם מתקשים וחוזרים למצבם המקורי כאשר הם חוזרים לצורתם המקורית הם מדביקים את המשטח או החומר שעליו הונח הדבק החם.

שימוש בדבקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר כללים לשימוש מיטבי המתייחסים לרוב הדבקים:

  • יש להשתמש בדבק לפני תאריך תפוגת התוקף שלו. לאחר פתיחת מכל הדבק, חיי הדבק מתקצרים מעבר לחיי המדף (זמן השימוש ללא פתיחת המכל) שלהם.
  • יש לוודא את ניקיון המשטחים, בדרך כלל גם מדבקים.
  • יש להמתין עד להתקשות המלאה של הדבק לפני השימוש בחפץ המודבק.
  • יש לוודא כי הדבק מתאים לחומר ממנו עשוי החפצים המיועדים להדבקה וכן לתנאים שבהם אמור לעמוד הדבק: חום, רטיבות , כוח פיזי ושמש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

(באנגלית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דבקים וחומרי אטימה , מאת לוי שגיב, הוצאת קרוננברג ספרות מקצועית, תל אביב.