גלוטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גְלוּטֵן (Gluten; בעברית דִּבְקָן[1]) הוא חלבון המצוי בעיקר בדגנים, כחיטה, שעורה, שיפון וכוסמין. יחודו של גלוטן הוא היותו בלתי מסיס במים - תכונה המקנה לו את היכולת ליצור לחם. גלוטן הוא חלבון התשמורת העיקרי בגרגר החיטה ורכיבי הגלוטן השונים מהווים כ-90% מהחלבון בגרגיר החיטה.

הגלוטן מורכב מ-2 תתי קבוצות חלבונים עיקריות: גליאדינים וגלוטנינים. הגליאדינים והגלוטנינים מכילים כמות גדולה יחסית של חומצות האמינו גלוטמין ופרולין וכן כמיות מזעריות של ליזין, ארגינין, תריאונין, וטריפטופן. הגלוטן בודד וזוהה לראשונה בשנת 1745 על ידי פרופסור יאקופו ברטולומאו בקרי (Jacopo Bartolomeo Beccari)‏[2] שהיה פרופסור לכימיה באוניברסיטת בולוניה. רגישות לגלוטן מובילה למחלת צליאק. חולי הצליאק רגישים לגליאדין שבגלוטן.

גלוטן ואיכות לחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלוטן מאפשר "הדבקה" של מרכיבי הקמח והפיכתם לבצק. במהלך פעולת הלישה, הגלוטן מתפתח, נוצרים קשרי גופרית ונוצר מבנה תלת-ממדי דחוס בו רשת סיבים דקים ואלסטיים. תכונות רשת הסיבים כגון צפיפותה, גמישותה והאלסטיות שלה תלויה בכמות הגלוטן בקמח, ביחס שבין רמת הגלוטנין לגליאדין, בנוכחות אנזימים המסייעים או מפריעים לתהליך ובנוכחות מחמצנים. תכונות אלו, וכמות הגלוטן הכללית משתנה בהתאם לסוג וזן החיטה ואיכותה. תפקידה של רשת הגלוטן התלת-ממדית בזמן התפיחה, היא "לכלוא" ו"להחזיק" את הגזים הנוצרים עקב פעילות האינזימים והשמרים, וכן את אדי המים המתהווים בתוך חללי הבצק עקב הטמפרטורה הגבוהה בזמן האפיה.

שיעור הגלוטן מושפע מתנאי הגידול והסביבה על ידי מנגנונים הקשורים לבקרת ביטוי הגנים המושפעת מתנאי הסביבה ומהרכב המינרלים בצמח. הזנה חנקתית שופעת בתקופת מילוי הגרגר מגדילה את תכולת החלבון בגרגר, טמפרטורה גבוהה ויובש מקצרת את תקופת התפתחות הגרגר ולעתים מתקבלים גרגרים קטנים עם תכולת חלבון גבוהה מידי. לעומת זאת תקופת התפתחות ממושכת עם תנאי לחות שופעים וטמפרטורות נמוכות מביאה לעתים להצטברות פחמימות, תכולת חלבון נמוכה ולרוב גם טקסטורה רכה יותר.

איכות הגלוטן מאופיינת במידת יכולתו להתרחב ובמידת הגמישות שלו, אלו משפיעים על נפח כיכר הלחם ועל המצאות קרעים בכיכר. תכונות אלו נקבעות על פי היחס בין רכיבי הגלוטן - הגלוטנינים והגליאדינים, המהווים כ-90% מחלבוני הגרגר, עבור אפיית לחם היחס האופטימאלי בין הגלוטנינים לגליאדינים הוא 1:1. הגליאדינים, מסיסים באלכוהול ואחראים על צמיגות וכושר ההתפשטות הבצק והגלוטנינים שאינם מסיסים באלכוהול קובעים את מידת האלסטיות שלו.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם "גלוטן" קשור למילה הלטינית gluttire שפירושה "לבלוע". הערכה אחרת לגבי מקור השם היא מהמילה הלטינית gluten, שפירושה "להדביק", וממנה נגזר גם התרגום העברי "דבקן".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי מונחון האקדמיה ללשון העברית "כלכלת בית: אפייה (תשט"ז, תשי"ט, תש"ך), 1957"
  2. ^ (איטלקית) היסטוריית מכון J.B. Beccari