דדוקציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דדוקציה (Deduction, בעברית אִפְרוּט) היא הסקת מסקנות מן הכלל אל הפרט, זאת בניגוד לאינדוקציה בה המסקנות מתקבלות מן הפרט אל הכלל. בדדוקציה המסקנות בהכרח נובעות מהנחות היסוד של הטיעון. באופן כללי ניתן לומר שבדדוקציה משתמשים בהנחות יסוד ועקרונות כלליים על מנת לגזור מהם מסקנות פרטיות. הסקה דדוקטיבית מגלה את ההשלכות של טענות, חוקים או עקרונות כלליים, אך, על פי טענתם של כמה פילוסופים, אינה מוסיפה דבר לאמת הידועה כבר מתוך הטענות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההסקה הדדוקטיבית פותחה על ידי אריסטו, תאלס, פיתגורס ופילוסופים יוונים מהתקופה הקלאסית (600 עד 300 לפנה"ס). אריסטו, הנחשב לאבי הלוגיקה, מספר איך תאלס השתמש בכישוריו על מנת להסיק בדדוקציה שיבול הזיתים של העונה הבאה יהיה פורה במיוחד. לכן, הוא קנה את כל מכבשי הזיתים וצבר הון כאשר הגידול ביבול הזיתים אכן הגיע.

הסקה דדוקטיבית תלויה בהנחות היסוד שלה. כלומר, הנחה מוטעית עלולה להביא למסקנה שגויה וכמו כן, הנחה שאינה חד-משמעית גוררת מסקנה שגם היא אינה חד-משמעית.

דדוקציה מול אינדוקציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלטרנטיבה להסקה דדוקטיבית היא הסקה אינדוקטיבית. ההבדל המהותי והבסיסי בין השתיים היא שהסקה דדוקטיבית הינה הגרירה הלוגית בין עובדות כלליות לאמיתות פרטיות, בעוד הסקה אינדוקטיבית פועלת בצורה ההפוכה בדיוק. הסקה אינדוקטיבית פותחת בתצפית יחידה (או מספר לא מספיק של תצפיות) אשר ההנחה היא שהיא מייצגת את העקרון שאמור לפעול בצורה כללית.

הסקה דדוקטיבית מכילה עקרונות כלליים וגוררת מסקנות ספציפיות בעוד הסקה אינדוקטיבית בוחנת פיסת מידע ספציפי או מספר פיסות מידע ומסיקה מהן את העקרון הכללי. בכך שהגה בתופעות כמו איך תפוחים נופלים ואיך הכוכבים נעים בחלל, הסיק אייזק ניוטון בצורה אינדוקטיבית את קיומו של כוח הכבידה. במאה ה-19, יושמה התאוריה של ניוטון (העקרון הכללי) על מנת להסיק בצורה דדוקטיבית את קיומו, מסתו, מיקומו ומסלול הקפתו של נפטון (המקרה הפרטי) מתוך סטייה במסלול הקפתו של אורנוס.

הגיון דדוקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסקה דדוקטיבית נתמכת על ידי הגיון דדוקטיבי. לדוגמה:

כל התפוחים הם פירות.
כל הפירות גדלים על עצים.
מכאן, כל התפוחים גדלים על עצים.

או

כל התפוחים הם פירות.
חלק מהתפוחים הם אדומים.
מכאן, חלק מהפירות הם אדומים.

בהגיון דדוקטיבי, ניתן לסרב להכיר באמיתוּת אחת ההנחות ומכאן גם את המסקנה. אך קבלה של ההנחות גוררת בהכרח קבלה של המסקנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]