שיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חתך רוחב בגזע עץ. השיפה מסומנת במספר-4

שִיפָהאנגלית: Phloem) היא רקמה בצמחים וסקולאריים המעבירה סוכרים הנוצרים בתהליך הפוטוסינתזה וחומרים אחרים לכל חלקי הצמח.

השיפה מורכבת משני סוגי תאים, אשר בלעדיהם היא אינה מסוגלת לתפקד:

  1. תאי כברהחשופי זרע) או חוליות כברהמכוסי זרע) (Sieve Tubes Members) - תאים נטולי גרעין שדרכם עוברים החומרים המומסים. התאים מחוברים זה לזה ויוצרים צינור הנקרא צינור כברה.
  2. תאי ליווי (Companion Cells) - תאי פרנכימה המבקרים את תנועת החומרים דרך צינור הכברה ועוזרים בתפקודו של צינור זה.

צינור השיפה עשוי מצינורות ארוכים רבים הנקראים צינורות הכברה. צינורות הכברה עשויים תאים חיים שרוב איברוניהם נעלמו, והם מכילים רק ציטופלזמה, מיטוכונדריה ופלסטידות. לתאים אלו דפנות רוחב, הנקראות גם לוח כברה. דפנות אלו מלאות נקבוביות זעירות שתפקידן להאט את זרימת המומסים דרך תאי הכברה ובכך לשמור על מפל לחצים בין במקור למבלע. לתאי השיפה צמודים תאי לוואי שתפקידם לווסת את תנועת המומסים בצינור.

כיוון זרימת הסוכרים בצינורות הכברה של השיפה מושפע הן מכוח הכובד, והן ממפל הריכוזים והלחצים. בנוסף, הארה ישירה על מקום מסוים בצמח מגבירה את זרימת הסוכרים לכיוון החלק המואר. אין תשובות ממשיות עדיין לשאלה איך מתנהל מנגנון כיוון הזרימה בצינורות השיפה. שאלה זו עדיין בגדר מחקר, אך יש תאוריות שונות. התאוריה המרכזית שלפיה מסבירים את מנגנון ההובלה בשיפה נקראת תיאורית הזרימה בלחץ שפותחה על ידי מונק בשנת 1926. על פי תאוריה זו הסוכרים המומסים נקלטים בתאי הכברה של השיפה בתהליך בררני הדורש השקעת אנרגיה. תהליך זה מכונה "העמסה". מאוחר יותר הסוכרים מגיעים למבלע ושם מתבצעת ה"פריקה".

בתהליך ההעמסה הסוכרים נקלטים בתאי הלוואי של הכברה על ידי משאבים, מה שדורש השקעת אנרגיה. מתאי הלוואי הסוכרים עוברים דרך נקבוביות זעירות אל צינורות הכברה שבעלה. תהליך זה מעלה את ריכוז המומסים בתא הכברה ומכאן מעלה את הלחץ האוסמוטי שהוא לחץ שנוצר בתמיסה כתוצאה מריכוז המומסים. פוטנציאל המים יורד בעקבות עליית הלחץ האוסמוטי, ולכן נכנסים מים לתא הכברה, נוצרת תמיסת סוכר והלחץ על דפנות התא עולה. בעקבות כך נוצר מפל ריכוזים בין המקור, שבו ריכוז המומסים גבוה, לבין המבלע שבו ריכוז המומסים נמוך. הפרשי הלחץ גורמים לזרימת לחץ לכיוון התאים בהם הלחץ נמוך יותר. הסוכרים המומסים עוברים מתא כברה לתא כברה עד שהם מגיעים למבלע. כשהסוכר מגיע למבלע מתבצעת הפריקה. תהליך הפריקה הוא הפוך מתהליך ההעמסה. תהליך זה הוא גם אקטיבי. סוכרים יוצאים מתאי הכברה אל תאי המבלע, ובעקבות כך עולה פוטנציאל המים ומים יוצאים מתא הכברה והלחץ על דפנות התא יורד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Dahlia redoute.JPG ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.