האחים מונגולפייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האחים מונגולפייה- Joseph-Michel, Jacques-Étienne Montgolfier
ז'וזף מישל מונגולפייה 1740 - 1810
זא'ק אטיין מונגולפייה 1745 - 1799
Josephmontgolfier.jpg

Jacques Étienne Montgolfier.jpg

ז'וזף מישל מונגולפייה (למעלה) וז'אק אטיין מונגולפייה (למטה)
המצאות עיקריות
כדור פורח.
נתונים נוספים
ארצות מגורים צרפת
ניסוי שיגור בבלון מקובע מה-19 באוקטובר 1783

האחים מונגולפייה, (בצרפתית: Mongolfier) ז'וזף מישל (26 באוגוסט 1740 - 26 ביוני 1810) וזא'ק אטיין (6 בינואר 1745 - 2 באוגוסט 1799), היו הראשונים לבנות כדור פורח.

האחים היו בניו של יצרן נייר מהעיירה אנונה (Annonay), מדרום לליון שבצרפת. בעת משחק עם שקיות נייר מעל אש גילו שהשקיות מתרוממות באוויר, תגלית שהובילה אותם להתנסות עם שקים גדולים יותר מחומרים אחרים. במהלך 1782 ביצעו ניסויים בביתם עם אריגים שונים דוגמת משי ופשתן.

בהדגמה פומבית באנונה עיירת הולדתם ב-4 ביוני 1783, הטיסו האחים בלון (שנקרא על שמם - המונגולפייר) בנפח 900 מטרים מעוקבים. הבלון טס למשך 10 דקות, עבר מרחק של 2 ק"מ, והגיע לגובה משוער של בין 1000 ל-2000 מטר. הבלון היה עשוי משילוב של חומרים שונים ביניהם נייר, אריגים ואלומיניום שנועד למנוע שריפה, שחוברו יחדיו באמצעות יותר מ-2000 כפתורים. האוויר בבלון חומם באמצעות להבה שבערה על רחבה שמתחת לו. הדלק לבעירה היה תבן, צמר ואף נעלים ישנות. הסיבה להרכב המוזר של חומרי הבערה היא שהאחים לא הבינו נכונה את הפיזיקה שמאחורי הבלון, וסברו שהעשן הוא שגורם להתרוממותו.

ב-19 בספטמבר 1783, בנוכחות המלך לואי ה-16, נערך בוורסאי ניסוי נוסף, ועל הבלון בנפח של 1400 ממ"ק הועלו תרנגול, ברווז וכבשה על מנת לבחון את בטיחות הטיסה. הבלון התרומם, טס למרחק של 3 ק"מ, והגיע לגובה משוער של 500 מטרים.

ב-21 בנובמבר 1783 עלה לאוויר הכדור הפורח המאויש הראשון בעולם. נוסעיו של הכדור היו ז'אן-פרנסואה פילאטר דה רוזייה ופרנסואה לורן המרקיז מארלנדה, שטסו כ-25 דקות למרחק של 9 ק"מ ובגובה של 100 מטר מעל פריז. נפחו של הכדור היה 2200 מ"ק, והוא נחת באזור בוט או קיי שברובע השלושה-עשר של פריז.

טיסות נוספות נמשכו בכדורים הפורחים, וב-7 בינואר 1785 חצו ג'ון ג'פריז וז'אן-פייר בלנשאר את תעלת למאנש.

למרות הצלחתם הכבירה, רק אחד מהאחים מונגולפייה טס בכדור פורח, ועשה זאת פעם אחת בלבד.

במקביל להתפתחות הכדורים הפורחים המונעים באוויר חם, התפתחו גם כדורים פורחים שמולאו במימן ופותחו על ידי הצרפתי ז'אק שארל. כדורים אלו זכו בבכורה במאות השנים הבאות ורק בשנות ה-60 של המאה ה-20, עם התחלת השימוש בגז בישול כמקור דלק, חזר השימוש בכדורים פורחים המלאים אוויר חם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]