אש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
להבות אש

אש היא תהליך חמצון מהיר של גזים הנפלטים מחומר דלק, תוך שחרור חום ואור, המאופיינים בדרך-כלל על ידי להבות.

האש מתחילה כשחומר הדלק נחשף למקור אנרגיה אחר, כגון גפרור או מצית, והיא מתמשכת בעזרת שחרור נוסף של אנרגיית חום.

המילה 'אש' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה‏[1].

הלהבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – להבה

להבה היא תערובת של גזים ומוצקים הנמצאים בתהליך של תגובה כימית הפולטת קרינת אור נראית וקרינת תת-אדום. התדר של גלי הקרינה- מה שמשפיע על הצבע הנראה, תלוי בהרכב הכימי של חומרי הבערה ותוצרי ביניים של התהליך. כמו כן צבע הלהבה משתנה לפי הטמפרטורה.

חום[עריכת קוד מקור | עריכה]

האש היא תהליך אשר משחרר אנרגיה‏[2]. כאמור, האש מחממת כתוצאה מהיווצרות של חום בתהליך הבעירה. הטמפרטורה של האש נעה על פני טווח רחב, החל מעשרות מעלות ועד אלפי מעלות.

האש בשימוש האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האש משמשת את האדם לצרכים רבים‏[2].

השליטה באש הייתה אחד מההישגים הגדולים הראשונים של האנושות. גילוי זה אפשר את ההגירה לאזורים קרים יותר, שללא האש היו נותרים מחוץ לתחום ההתיישבות האנושית. ממצאים ארכאולוגיים מאתר גשר בנות יעקב מרמזים כי גזעים אנושיים קדומים, כגון ההומו ארקטוס, שלטו באש והשתמשו בה עוד לפני כ-790,000 שנה. באתר "ערש המין האנושי", מצפון ליוהנסבורג שבדרום אפריקה, נמצאו עדויות לאש מבוקרת מלפני כמיליון שנה.

בחברה המודרנית ישנם כלים המיועדים להדלקת אש. למשל: גפרור ומצית.

מקור אור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האש יכולה לשמש את האדם כמקור אור. הלפיד אפשר לנייד את האש מהמדורה, כך שיוכל לשמש כאמצעי תאורה נייד. מאוחר יותר התפתחו מנורת שמן והנר.

השימוש באש לצורכי תאורה היה נפוץ במיוחד לפני השימוש בנורה חשמלית. עם זאת ממשיכים לעשות בה שימוש בחברה המודרנית, בעיקר משיקולי אסתטיקה או לצורך יצירת אווירה. למשל - עששית נייר.

חימום ובישול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להשתמש באש לצורך חימום ובישול המזון‏[2]. לצורך כך המדורה יכולה לשמש לחימום ולתאורה.

ניתן לעשות שימוש בלהבה ובחום גם כדי לעבד חומרים שונים.

חומרי בערה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי קדם שימשו העצים כמקור עיקרי לאנרגיה שצרכו בני-האדם. בעבר, התכת מתכת ויצירת פחם עץ צרכו כמויות גדולות של עצים לשריפה. בתקופה המודענית רק חלק זעיר מהאנרגיה בה משתמשת האנושות מופק משריפת עצים; במקום זאת נעשה שימוש בדלק, בפחם אבן, באנרגיה גרעינית ובמקורות אנרגיה חלופית אחרים. עם זאת, במדינות רבות עדיין משמשת שריפת עץ כצורת חימום.

האש בדת ובפולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אש ושריפה שימשו רבות בפולחני הקרבת קורבנות בדתות שונות, אולי משום שעשן השריפה עולה השמימה. אש נחשבה לאחת מארבעת היסודות הקלאסיים, כמו גם אחד מחמשת היסודות הסיניים. בנצרות האש מופיעה לעתים קרובות כחלק מתיאורי הגיהנום. אחת האלות שנקראות אלות האש היא וסטה-במיתולוגיה הרומית, או הסטיה-במיתולוגיה היונית.

סכנות הקשורות לאש[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש באש גורר אחריו את סכנת השרפות[2].

אש בלתי מבוקרת יכולה להוות סכנה גדולה לבני אדם ולבעלי חיים. החום המופק מהאש מפרק את התרכובות הכימיות שמהן מורכב הגוף ולכן הוא נזוק כאשר הוא בא במגע עם אש‏[2]. חשיפה לאש עשויה לגרום לכוויות קשות, לשאיפת עשן, ואף למוות. האש יכולה לפגוע גם בצמחים ובמבנים.

סכנת השריפה גדלה כשנבנו ערים גדולות וצפופות. זאת במיוחד עבור בתים העשויים מעץ, אשר האש הייתה עלולה להתפשט ביניהם במהירות ולגרום נזקים כבדים ברכוש ובנפש‏[2]. מקרים מפורסמים בהיסטוריה הם: השריפה הגדולה של רומא והשריפה הגדולה של לונדון.

כיבוי אש[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי רוב התזת מים על האש היא דרך יעילה לכבות אותה. זאת משום שהמים נוטלים כמויות גדולות של חום וכך מפריעים לתהליך הבערה. כמו כן, הם יוצרים מסך של אדים המונע חמצן מהאש‏[2]. אולם לעתים השימוש במים עלול להזיק. כאשר הלהבות אוחזות ברשת חשמל המים עלולים לגרום לקצר ולהתחשמלות. כאשר הטמפרטורה של האש היא גבוהה עד כדי כך שהמים מתפרקים לחמצן ולמימן הם עלולים להזין את הלהבות במקום לחנוק אותן‏[2]. במקרים בהם השימוש במים יחמיר את המצב ניתן להתיז על האש פחמן דו-חמצני על ידי אבקות שמשחררות גז זה, או חומרים יוצרי קצף. עבור שריפות קטנות בהן אפשר להתקרב אל מוקד האש, אמצעי כיבוי יעיל הוא שפיכת חול‏[2].

שירותי כבאות והצלה נועדו לעסוק בכיבוי של שריפות‏[2]. מכבי אש ממהרים למקום בו פרצה שריפה כדי לנסות לכבותה ולחלץ את בני האדם הנתונים בסכנה‏[2].

בבניינים רבים מותקנת מערכת גילוי וכיבוי אש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גם זכר גם נקבה באתר "השפה העברית"
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.