הבחירות הכלליות בבריטניה (2010)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הבחירות הכלליות בבריטניה התקיימו ב-6 במאי 2010, ובהן נבחר "פרלמנט תלוי" (Hung Parliament), ללא רוב מוחלט לאחת המפלגות, לראשונה מאז 1974.

ב-6 באפריל 2010 הכריז ראש הממשלה גורדון בראון על הבחירות הצפויות, לאחר שנפגש עם המלכה אליזבת, וזו אישרה את פיזור הפרלמנט הבריטי[1].

המפלגות העיקריות, שהתמודדו בבחירות היו מפלגת הלייבור, שהחזיקה בשלטון מאז 1997, בראשות ראש הממשלה גורדון בראון, שכיהן בתפקיד משנת 2007. כן התמודדו המפלגה השמרנית, בראשות דייוויד קמרון, והמפלגה הליברל-דמוקרטית בראשות ניק קלג.

מערכת בחירות זו התקיימה כחמש שנים לאחר מערכת הבחירות הקודמת, שהתקיימה ב-5 במאי 2005.

בין הנושאים שעמדו במרכז מערכת הבחירות היו התמודדות הממשלה עם תוצאות המשבר הכלכלי העולמי, השחיתות במערכת הפוליטית הבריטית (לאור שערוריית החזר ההוצאות של חברי פרלמנט שהתגלתה כשנה לפני הבחירות), ומעורבותה של בריטניה במלחמת אפגניסטן ובמלחמת עיראק.

במסגרת מערכת בחירות זו התקיימו לראשונה בבריטניה עימותים טלוויזיוניים בין שלושת המועמדים הבולטים.

  • 15 באפריל 2010 - עימות ראשון, שהתמקד במדיניות פנים;
  • 22 באפריל 2010 - עימות שני, שהתמקד ביחסים בינלאומיים;
  • 29 באפריל 2010 - עימות שלישי, שהתמקד בכלכלה ובמיסוי.

הופעתו המוצלחת של ניק קלג בעימות הראשון, הקפיצה את מעמדה של המפלגה הליברל דמוקרטית בסקרים, שאף הראו לזמן קצר כי היא עוברת את מפלגת הלייבור ומתקרבת למפלגה השמרנית מבחינת מספר הקולות. למרות זאת, בשל שיטת הבחירות האזורית, קבלה מפלגה זו מספר מושבי פרלמנט קטן בהרבה משתי המפלגות הגדולות, אך היוותה לשון מאזניים ולאחר הבחירות אף הצטרפה לממשלה בראשות קמרון.

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 במאי נבחרו 649 מתוך 650 חברי הפרלמנט והבחירות הושלמו ב-27 במאי, באזור בחירה שבו נדחו הבחירות עקב פטירתו של אחד המועמדים.

תוצאות הבחירות:

  • המפלגה השמרנית - 306 מושבים
  • מפלגת הלייבור - 258 מושבים
  • המפלגה הליברל - דמוקרטית - 57 מושבים
  • המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית - 8 מושבים
  • המפלגה הסקוטית הלאומית - 6 מושבים
  • מפלגת שין פיין - 5 מושבים
  • המפלגה הוולשית - 3 מושבים
  • המפלגה הסוציאל - דמוקרטית והלייבור - 3 מושבים
  • מפלגת הירוקים - מושב אחד
  • מפלגת אליאנס של צפון אירלנד - מושב אחד
  • עצמאית - מושב אחד
  • יושב ראש בית הנבחרים - מושב אחד

יושבת ראש מפלגת הירוקים הבריטית נבחרה לפרלמנט, הפעם הראשונה בה יש למפלגה זו נציג בבית הנבחרים.

הקמת הקואליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל התוצאות שבהן לא זכתה אף מפלגה לרוב מוחלט, התקיימו שיחות קואליציה בין שתי המפלגות הגדולות למפלגה הליברל-דמוקרטית. ימים אחדים לאחר מכן, רק לאחר שהתברר כי הליברל-דמוקרטים יצטרפו לקואליציה בראשות קמרון, התפטר ראש הממשלה בראון מתפקידו, בניגוד לנהוג בדרך כלל, שראש הממשלה המפסיד מתפטר ויוצא מדאונינג 10 עוד באותו ערב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]