עימות בחירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עימות בחירות הוא מפגש מתוקשר בין מתמודדים המתחרים ביניהם במערכת בחירות, שבו הם נדרשים לענות על שאלות בעניינים שעל סדר היום של מערכת הבחירות. העימותים מהווים מבחן חשוב למועמדים, וכלי לציבור המצביעים בשביל לבצע את הבחירה, ונחשבים תמיד כאחד משיאי מערכת הבחירות.

עימותים נשיאותיים בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון בעימות בחירות, 1960
  • 1960 - ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון ערכו ביניהם סדרה של ארבעה עימותים. הראשון שבהם הוא העימות ההיסטורי שהתקיים ב-26 בספטמבר בשיקגו. ניקסון חש ברע, ונראה מזיע. לפני העימות הוא סירב להתאפר, והיה ניתן לראות את זיפי הגילוח על פניו. החליפה האפורה שלבש נבלעה ברקע האפור של האולפן. הנשיא קנדי, על אף שמצב בריאותו היה רע בהרבה, "עבר מסך" היטב, ושידר תדמית צעירה ובריאה. אלו ששמעו את הדיון ברדיו סברו שניקסון ניצח, אך הרוב צפו בטלוויזיה והעדיפו את קנדי על פני ניקסון. שלושת העימותים הנוספים לא שינו את הרושם הראשוני, וקנדי ניצח בבחירות ברוב דחוק.
  • 1976 - לאחר 16 שנות הפסקה התחדשו העימותים בחסות "ליגת הנשים המצביעות", והפעם בנוכחות קהל. הנשיא ג'רלד פורד התמודד מול המועמד הדמוקרטי המפתיע ג'ימי קרטר לסדרה של שלושה עימותים, ונערך גם עימות אחד בין המועמדים לסגנות – בוב דול ווולטר מונדייל. בעימות השני טען פורד כי ברית המועצות לא שולטת על מזרח אירופה, וכי האזרחים ביוגוסלביה, רומניה ופולין לא מרגישים נשלטים על ידי ברית המועצות. אף על פי שעם תום העימות היה נראה שהעימות לא הוכרע לצד זה או אחר, ההתעסקות המסיבית של התקשורת באמירה התמוהה של פורד פגעה קשות במסע הבחירות שלו.
  • 1980 – הנשיא קרטר סירב להתעמת עם המועמד השלישי ג'ון אנדרסון. לכן התקיים עימות אחד בין רונלד רייגן לאנדרסון ב-21 בספטמבר, ועימות אחר בין קרטר לרייגן ב-29 באוקטובר, פחות משבוע לפני הבחירות. רייגן בלט כשהציע במילות הסיכום שלו למצביעים לחשוב "האם אתם במצב טוב יותר מאשר לפני ארבע שנים?" ("are you better off than you were four years ago"). משפט אחר שלו שהתפרסם הוא "הנה אתה שוב מתחיל" ("There you go again"). קרטר זכה ללעג על כך שדיבר על דיון שערך עם בתו איימי (בת ה-13) שאמרה לו שהנושא החשוב ביותר בבחירות הוא הנשק הגרעיני.
  • 1984 – במערכת הבחירות התקיימו שני עימותים בין הנשיא רייגן למועמד הדמוקרטי וולטר מונדייל, ועימות אחד בין סגן הנשיא ג'ורג' בוש לג'רלדין פררו. בעימות הראשון בין רייגן למונדייל, ב-7 באוקטובר, נראה רייגן מבולבל, ומונדייל ניצח בעימות בבירור. אולם הרגע הזכור ביותר היה בעימות השני, ב-28 באוקטובר, שבו רייגן השתמש בהומור כדי להוריד את נושא גילו מעל סדר היום כשאמר: "אני לא מתכוון להשתמש למטרות פוליטיות בגילו הצעיר ובחוסר ניסיונו של יריבי", ועורר גל צחוק ממושך בקהל שסחף גם את המנחה ואת מונדייל.
  • 1988 – התקיימו שני עימותים בין סגן הנשיא ג'ורג' בוש למושל מסצ'וסטס מייקל דוקאקיס, ועימות אחד בין המועמדים לסגנות, הסנאטורים דן קווייל ולויד בנטסן. בפתיחת העימות השני שאל המנחה, ברנארד שאו, את דוקאקיס, שהתנגד לעונש המוות : "אם קיטי דוקאקיס הייתה נאנסת ונרצחת, האם היית תומך בעונש מוות בלתי הפיך לרוצח?" התשובה הקורקטית והארכנית, וחוסר הרגש שהוא הפגין מול האפשרות של רצח אשתו, פגעה קשות בתדמיתו בעיני הציבור. בעימות בין המועמדים לסגנות אמר הסנטור הצעיר קווייל שהניסיון שלו לא נופל מזה שהיה לג'ון קנדי כשרץ לנשיאות. בתגובה ענה לו בנטסן: "סנטור: שירתתי עם ג'ק קנדי, הכרתי את ג'ק קנדי, ג'ק קנדי היה חבר שלי. סנטור, אתה לא ג'ק קנדי!"

עימותים בבחירות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עימותים בבחירות בישראל נערכו במערכות הבחירות מהכנסת התשיעית (1977) ועד לבחירות לכנסת הארבע עשרה (1996). העימותים נערכו בין ראשי שתי המפלגות הגדולות, רשימות הליכוד והמערךמפלגת העבודה). העימותים נערכו במסגרת שידורי התעמולה של המפלגות לקראת הבחירות, וזמן שידור העימות הוקצה מזמני השידור של שתי המפלגות. העימותים הוקלטו מראש, כשאולפן ההקלטה נבחר בהטלת מטבע בין נציגי שתי המפלגות (לרוב התוצאה הייתה שהעימות הוקלט באולפן שהפיק את שידורי הליכוד). גם סדר התשובות (מי פותח את העימות ומי משיב אחרון) נקבע בהגרלה. אחרי כמעט כל אחד מהעימותים טענו בשתי המפלגות כי מועמדם ניצח, והפיקו סקרים בהתאם. מכיוון שהשאלות או נושאי העימות נקבעו מראש, העימותים אופיינו יותר בנאומים של המועמדים מאשר בדיון או בוויכוח ביניהם.

במערכת הבחירות לכנסת החמש עשרה (1999) סירב מועמד ישראל אחת, אהוד ברק להתעמת. מועמד הליכוד, בנימין נתניהו, ומועמד מפלגת המרכז, יצחק מרדכי, התעמתו במסגרת תוכנית ששודרה בערוץ 2 בהנחיית ניסים משעל (לאחר שבוטל החוק שאסר על הופעת מועמדים לכנסת בשידורי הטלוויזיה בתקופת מערכת הבחירות). מאז לא נערכו עוד עימותים, מפני שהתקבעה ההערכה כי עימות אינו כדאי למועמד המוביל בסקרים, שיכול רק להינזק ממנו. ערב הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, כשנתיים לאחר העימות האחרון, ניסו במפלגת העבודה ליזום עימותים טלוויזיוניים בין ברק ליריבו אריאל שרון, אולם נתקלו בהתנגדות הליכוד שהסתמך על התקדים שיצר ברק במערכת הבחירות הקודמת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]