טוני בלייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

**אנתוני צ'ארלס לינטון (טוני) בלייר**
ראש ממשלת בריטניה ה-52

מנהיג קודם	ג'ון מייג'ור
מנהיג הבא אחריו	גורדון בראון
תחילת כהונה	2 במאי 1997
סוף כהונה	27 ביוני 2007
תאריך לידה	6 במאי 1953
מפלגה	מפלגת הלייבור
בת זוג	שרי בות'
שם בשפת אם:	Anthony Charles Lynton Blair
חתימה

אנתוני צ'ארלס לינטון (טוני) בלייר (באנגלית: Anthony Charles Lynton "Tony" Blair; נולד ב-6 במאי 1953) הוא פוליטיקאי בריטי, ראש ממשלת בריטניה ה-52.

[עריכה] ראשית חייו

נולד בעיר אדינבורו שבסקוטלנד. את רוב שנות ילדותו העביר בדורהם ובגיל 14 שב לעיר הולדתו וסיים את לימודיו. הוא למד משפטים באוקספורד ובשנת 1975 הצטרף למפלגת הלייבור הבריטית.

בלייר נשוי לשרי ואב ל-4. בנו הצעיר, ליאו, הוא הילד הראשון שנולד לראש ממשלה בריטי בעת כהונתו לראשונה מזה 150 שנה.

[עריכה] קריירה פוליטית

בשנת 1983 נבחר לנציג סדג'פילד בבית הנבחרים בבחירות הכלליות שנערכו. ב-1984 נעשה לדובר מפלגתו לענייני אוצר ואחר כך לענייני תעשייה ומסחר.

במרוצת הזמן עלה בתפקידיו במפלגה וב-1989 נבחר לשר האנרגיה בממשלת הצללים של הלייבור, כשנה לאחר מכן לשר העבודה ובשנת 1992 נבחר לשר הפנים. בשנת 1994, בעקבות פטירתו של ג'ון סמית, יושב-ראש מפלגת הלייבור הקודם, נבחר בלייר ברוב קולות לתפקיד היושב-ראש. ב-1997 נבחר לעמוד בראש ממשלת בריטניה לאחר שהביס את המפלגה השמרנית, אשר שלטה כ-18 שנים בממשלה. בלייר נבחר לתפקיד זה בגיל 43 והפך לראש הממשלה הצעיר ביותר בבריטניה מאז שנת 1812. בלייר כיהן כראש ממשלה בתקופת שלטונה של הוד מלכותה אליזבת השנייה.

בלייר עם נשיא ארצות הברית בוש, 2004. היחסים בין שני המנהיגים היו קרובים

בשנת 2001 נבחר שוב לתפקיד ובאותה תקופה, לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר בניו יורק, הצטרף יחד עם ארצות הברית ל"מלחמה בטרור". בוועידה שנערכה באיים הקנריים בהשתתפות ארצות הברית, ספרד ופורטוגל, החליט גם בלייר לצאת למלחמת המפרץ השנייה. ב-2005 זכה בכהונה שלישית רצופה, אך תמיכתו בנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש בדבר היציאה למלחמה בעיראק עלתה למפלגתו, מפלגת הלייבור, בירידה ניכרת בכוחה בפרלמנט.

בלייר נקט צד פעיל ויוזם בתהליך השלום בצפון אירלנד. ממשלתו היא שחתמה על הסכם יום שישי הטוב בשנת 1998, אשר הפחית את רמת האלימות והוביל את צפון אירלנד למסלול של פיוס בין הצדדים היריבים וצמיחה כלכלית. התהליך סבל מעיכובים סביב טענות להפרתו מצד גורמים שונים, ובמיוחד הטענה כי ה-IRA אינו עומד בהתחייבויותיו להתפרק מנשקו. בהצהרה שניתנה על ידי בלייר ועל ידי ראש ממשלת אירלנד, ברטי אהרן, בבלפסט ב-8 בדצמבר 2004, הסתבר כי מזה חודשים מתקיים משא ומתן חשאי בין הצדדים, הקרוב להביא להסכם בדבר פירוק ה-IRA מנשקו, דבר שעשוי להוביל לשיפור המצב ולהמשך תהליך השלום בצפון אירלנד.

[עריכה] יחסים עם התקשורת

בובה בדמות בלייר בהפגנת מחאה נגדו. יריביו טענו שהוא מתרפס בפני האמריקנים, ויוצא למלחמות לא נחוצות

בלייר מינה את מזכיר העיתונות שלו, אלסטייר קמפבל (Alastair Campbell), לתפקיד "הדובר הרשמי של ראש הממשלה". מדי בוקר מסר קמפבל הודעות לתקשורת בענייני דיומא, תפקיד בו קנה לו תדמית מקיאווליסטית בעיני עיתונאים רבים.

בלייר נפרד מהתקשורת לקראת סיום כהונתו, בנאום שנשא בפני ועידת רויטרס בלונדון. בנאום סקר בלייר את השפעת ההתפתחות הטכנולוגית על טיב הסיקור העיתונאי, במציאות בה מתקשים אמצעי התקשורת המסורתיים להתחרות בעדכניות המידע המופץ באינטרנט. הוא מתאר חמש השלכות שליליות למגמה זו ומדגיש את היעדר האיזון העולה מהן:

	התוצאה הסופית של כל זה היא שנדיר למצוא היום איזון בכלי התקשורת. דברים, בני אדם, נושאים, סיפורים - הכול בשחור-לבן. הצבעים האפורים של החיים נעלמו. חלק מהדברים רעים, חלקם טובים, חלקם מצליחים, חלקם נכשלים. התפישה הזאת זרה לרבים בתקשורת היום. יש רק ניצחון או אסון, כל בעיה היא משבר, עיכוב הוא סחבת, ביקורת היא התקפה פראית. גם הארגונים הלא-ממשלתיים והמומחים למיניהם יודעים שאם לא יבחרו בניסוח קיצוני, מוטב שלא יתבטאו בכלל. כל ראשי השירות הציבורי, במיוחד בשירות הבריאות הממלכתי או במשטרה, יאמרו לכם שלא הביקורת, אלא היעדר האיזון שבה, הוא שמפריע להם ומוציא את האוויר ממפרשיהם.
-- מתוך תרגום נאום הפרידה של בלייר מהתקשורת, הארץ, 29.6.2007

[עריכה] סיום כהונתו

ב-5 בספטמבר 2006, נקרא בלייר להתפטר במכתב של 17 מחברי מפלגת הלייבור. מאידך גיסא, 49 חברי המפלגה תמכו בבלייר. ביום המחרת פרסם העיתון הסאן כי בלייר צפוי לפרוש ב-31 במאי 2007, ובאותו היום שפורסמו דברים אלו התפטרו 7 חברים מממשלתו של בלייר.

ב-7 בספטמבר 2006 קיים בלייר מסיבת עיתונאים בה הודיע כי ועידת המפלגה הבאה, תהיה הוועידה האחרונה שלו בתפקידו כראש ממשלת בריטניה. בלייר לא נקב בתאריך צפוי לפרישתו, שכן רצה למנוע את המבוכה שעלולה להיגרם לו על ידי מתנגדיו. ב-10 במאי 2007 הודיע בלייר כי יתפטר מתפקידו כראש הממשלה, ואכן הגיש את התפטרותו למלכה אליזבת ב-27 ביוני 2007. שר האוצר גורדון בראון החליף אותו בתפקידו.

ביום פרישתו מראשות הממשלה, התמנה בלייר על ידי הקוורטט לשליח הרביעייה הבינלאומית למזרח התיכון. בדצמבר 2007 המיר בלייר את דתו לקתוליות, מהלך שהיה צפוי לאור היות משפחתו קתולית וקרבתו לכנסייה הקתולית, אולם נמנע לעשותו בהיותו ראש הממשלה, בגלל היות אנגליה מדינה אנגליקנית ^[1].

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
דיווח חדשותי בוויקיחדשות: טוני בלייר יהיה שליח הקוורטט למזרח התיכון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טוני בלייר