הדרבי של קנטקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צעדת הסוסים לפני הקהל בדרבי של קנטקי בשנת 2010
מסלול המרוצים צ'רצ'יל דאונס, בשנת 1901

הדרבי של קנטקי (Kentucky Derby) הוא מרוץ סוסים מסוג דרבי לסוסי ת'ורוברד בני שלוש, הנערך מדי שנה בלואיוויל, קנטקי, בארצות הברית, ביום שבת הראשון בחודש במאי, והוא שיאו של פסטיבל הדרבי של קנטקי, הנמשך שבועיים. המרוץ הוא באורך 2 קילומטרים, ונערך במגרש המרוצים צ'רצ'יל דאונס. הסייחים נושאים במרוץ משקל של 57.2 ק"ג ואילו הסייחות 54.9 ק"ג. מרוץ זה ידוע בארצות הברית בכינוי "שתי הדקות המרגשות ביותר בספורט" או "שתי הדקות המהירות ביותר בספורט", שהוא בקירוב, משך הזמן שלוקח המרוץ. המרוץ אף מכונה בשם "המרוץ אחר הוורדים" כיוון שהסוס הזוכה מעוטר בגלימה של ורדים. הדרבי של קנטקי הוא הראשון מתוך סדרה של שלושה מרוצי סוסים הנקראים "הגביע המשולש של ארצות הברית" (US Triple Crown), אחריו בא מרוץ "תחרות הפרסים פריקנס" (Preakness Stakes) ולבסוף "תחרות הפרסים בלמונט" (Belmont Stakes). כדי לזכות בגביע המשולש חייב סוס לנצח בכל שלושת המרוצים. קהל הצופים בדרבי של קנטקי הוא הקהל הגדול ביותר המתאסף בצפון אמריקה לצפות במרוץ סוסים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1872 נסע לאנגליה הקולונל מריוות'ר לואיס קלארק, נכדו של ויליאם קלארק, כדי לבקר בדרבי של אספסום, מרוץ סוסים אנגלי מפורסם המתקיים מדי שנה מאז 1780. משם נסע קלארק לפריס שם נוסד בשנת 1863 מועדון הסייסים הצרפתי, אשר מארגן מדי שנה את מרוץ הפרס הגדול של פריז (Grand Prix de Paris), אשר היה באותה עת מרוץ הסוסים הגדול בצרפת.

כאשר שב לקנטקי, הקים קלארק את מועדון הסייסים של לואיוויל במטרה לגייס כספים לצורך הקמת מתקן מרוצי סוסים איכותי בסמוך לעיר. מסלול מרוצים זה נודע עד מהרה בשם צ'רצ'יל דאונס (Churchill Downs) על שם קרובי משפחה של קלארק, ג'ון והנרי צ'רצ'יל, אשר תרמו את חלקת הקרקע עליה קם המתקן. מתקן המרוצים התאגד כחברה בשנת 1937.

הדרבי של קנטקי התקיים לראשונה כמרוץ לאורך 2.4 ק"מ, בדומה לדרבי של אפסום. בשנת 1896 קוצר המרחק ל-2 ק"מ. ב-17 במאי 1875, התאסף קהל של 10,000 צופים כדי לראות 15 סייחים בני שלוש מתחרים בדרבי הראשון של קנטקי. סוס בשם אריסטידס, שעליו רכב אוליבר לואיס, זכה במרוץ הראשון. מאוחר יותר באותה שנה הגיע אריסטידס למקום השני בתחרות הפרסים של בלמונט.

אף שהמרוץ הראשון זכה להצלחה, מסלול המרוצים נקלע לקשיים כלכליים ובשנת 1894 התאגד מועדון הסייסים החדש של לואיוויל, אשר זכה למימון מחודש ולשיפור של המתקנים. למרות זאת, המתקן התנהל תוך קשיים עד לשנת 1902, כאשר קולונל מאט וין מלואיוויל, ארגן קבוצת אנשי עסקים שרכשו את המתקן. תחת הנהלתו של וין מתקן המרוצים שגשג והדרבי של קנטקי הפך למרוץ הפרסים הבולט לסייחי תורוברד בני שלוש בצפון אמריקה.

בין השנים 1875‏-1902 רוכבי סוסים אמריקאים אפריקאים זכו ב-15 מתוך 28 המרוצים השנתיים של הדרבי. ב-11 במאי 1892, הרוכב אלונזו "לוני" קלייטון, בן ה-15, הפך לרוכב הצעיר ביותר שזכה בדרבי. בשנת 1904 ניצח במרוץ אלווד, הסוס הראשון שרץ בדרבי אשר היה בבעלות אישה, לסקה דורנל. בשנת 1915, פילי הייתה לסייחה הראשונה שזכתה בדרבי (אחת מתוך שלוש סייחות בלבד בהיסטוריה של המרוץ), ובשנת 1917 הסייח האנגלי "עומר כיאם" הפך לסייח הזר הראשון שזכה במרוץ.

הדרבי מוגבל לסייחים בני שלוש בלבד, ומאז 1882, עת זכה הסייח אפולו במרוץ, לא זכה בו אף סייח שלא החל להתחרות במרוצים כבר בגיל שנתיים. בעלי סייחי תורוברד החלו שולחים את הסייחים המוצלחים להתחרות בתחרות הפרסים של פריקנס, במרילנד, ולאחריה בתחרות הפרסים של בלמונט, בניו יורק. שלושת המרוצים האלה מעניקים לזוכים את סכומי הפרסים הגבוהים ביותר. בשנת 1919 הפך הסייח סר ברטון, לראשון שזכה בכל שלושת המרוצים, אולם המונח "הגביע המשולש" נטבע על ידי עיתונאי רק בשנת 1930, עם זכייתו של הסייח גלאנט פוקס, הסייח השני שהגיע להישג זה.

בשנים הראשונות לדרבי הוא התקיים באמצע חודש מאי, ובשנת 1932 הועבר מועד המרוץ לשבת הראשונה בחודש מאי, כדי לאפשר לוח זמנים קבוע לשלושת המרוצים. סדר המרוצים נותר קבוע מאז שנת 1931, ולפיו הדרבי של קנטקי הוא הראשון בשלושה, אחריו מרוץ הפריקנס ולבסוף מרוץ בלמונט.

ב-3 במאי 1952 שודר הדרבי של קנטקי לראשונה בשידור טלוויזיה ארצי על ידי רשת CBS. בשנת 1954 עבר לראשונה הפרס למקום הראשון את סך 100,000 דולר. בשנת 1968 זכה במרוץ הסוס דנסר'ס אימאג' (Dancer's Image) ולאחר מכן נפסל לאחר שנמצאו בגופו שרידים לסם משכך כאבים (Phenylbutazone) וכן תרופה נגד דלקות. שנים ספורות אחר כך שונו הכללים בדרבי של קנטקי והשימוש בסם הותר.

הזמן המהיר ביותר בדרבי של קנטקי (מרחק 2 ק"מ) נקבע על ידי הסוס סקרטריאט (Secretariat) בשנת 1973, והוא דקה אחת, 59 שניות ו-2/5 השנייה (מהירות ממוצעת 60.3 קמ"ש). שיא אשר שבר שיא קודם משנת 1964. נכון למרוץ שהתקיים במאי 2011, שיא זה עדיין בתוקף, לא רק זאת, אלא שסייח זה רץ באופן יוצא דופן, כל רבע מרחק שעבר היה בזמן מהיר יותר מרבע המרחק הקודם. רק שני סייחים זוכים לאורך ההיסטוריה של המרוץ סיימו בזמן מהיר משתי דקות, השני היה מונרכוס (Monarchos) בזמן של 1:59.97, בשנת 2001.

בשנת 2004 הותר לראשונה, בצו בית משפט, לרוכבי הסוסים לשאת פרסומות של חברות מסחריות על חולצותיהם. בשנת 2005 שונה אופן חלוקת סך הפרסים בדרבי, כך שגם סוסים שסיימו החל מן המקום החמישי קיבלו חלק מן הפרס. לפני כן, רק ארבעת הסוסים הראשונים התחלקו בסך הפרסים. בשנת 2007, בעת ביקור בארצות הברית, הגיעה אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת לצפות במרוץ. בשנת 2010 קבע הרוכב קלווין בורל שיא חדש כאשר זכה בשלושה מתוך ארבעת המרוצים השנתיים העוקבים בהם השתתף.

מסורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד מרוץ הסוסים התפתחו לאורך השנים מספר מסורות שלהן חלק ניכר באווירה המיוחדת בדרבי של קנטקי. משקה המינט ג'וליפ (Mint julep), קוקטייל המורכב מבורבון, נענע וסירופ סוכר, הוא המשקה המסורתי של הדרבי. את המשקה ההיסטורי ניתן להגיש בכוס קפואה מסורתית, מצופה כסף, אולם רוב הצופים שותים את המשקה בכוסות מזכרת הנמכרות רק במרוץ מאז שנת 1939. במרוץ נמכר אף נזיד סמיך בשם בורגו (Burgoo), המכיל בשר בקר, עוף, חזיר וירקות, שהוא מאכל מקומי בקנטקי.

במרכז שדה המרוצים קיים שטח לצופים. אף שלכניסה לשטח זה יש לשלם כרטיס כניסה, כמעט ולא ניתן לצפות מתוכו על המרוץ, ורוב הנוכחים במקום מגיעים כדי לחגוג עד אובדן חושים. לעומת זאת, ביציעים בולט יציע "שורת המיליונרים", שהם המושבים היקרים ביותר, בהם יושבים עשירי ומפורסמי ארצות הברית. נשים מופיעות למרוץ במיטב מחלצותיהן, מצוידות בכובעים מפוארים. בעת שהסייחים צועדים בסך לפני ההמון ביציעים, מנגנת התזמורת הצועדת של אוניברסיטת לואיוויל את יצירתו של סטיבן פוסטר, My Old Kentucky Home, מסורת שהחלה בשנת 1924.

הדרבי מכונה לעתים קרובות, "המרוץ אחר הוורדים", כיוון שהסוס הזוכה מעוטר בגלימה של 554 ורדים. מסורת זו החלה בשנת 1883. מושל קנטקי הוא שמעניק את הגביע לזוכה במרוץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]