ז'וזף נאדז'
 | |
| לידה |
13 בדצמבר 1957 (בן 66) קניז'ה, וויבודינה, סרביה (הרפובליקה העממית סרביה), ביוגוסלביה (הרפובליקה העממית הפדרלית של יוגוסלביה)  |
|---|---|
| שם לידה |
Nagy József |
| מדינה |
הונגריה, צרפת |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת אטווש לוראנד |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.josefnadj.com/ | |
  | |
ז'וזף נאדז' או ז'וזף נאג'[1] (בהונגרית: Nagy József; בצרפתית: Josef Nadj; נולד ב־13 בדצמבר 1957) הוא רקדן וכוריאוגרף, אמן מיצגים וצלם צרפתי-הונגרי, יליד וויבודינה (סרביה).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוז'ף נאג' נולד במשפחה הונגרית בקאניז'ה, בחבל וויבודינה שבסרביה, בזמנו בפדרציה היוגוסלבית. הוא למד תולדות האמנות ומוזיקה באוניברסיטת אטווש לוראנד בבודפשט בהונגריה, לרבות קורסים לפילוסופיה וספרות. כמו כן למד אמנויות לחימה, ביטוי גופני ותיאטרון. בשנת 1980 הגיע לפריז בצרפת כדי ללמוד פנטומימה אצל מרסל מרסו ואטיין דקרו. גילה בהזדמנות זו את עולם הבלט המודרני והשתלם אצל פרנסואה ורה, קתרין דיוורס ואצל מרק טומפקינס והשתתף כרקדן בכמה מהפוקותיהם. ב-1986 הוא הקים את להקת הבלט שלו "התיאטרון ז'ל" (Jel "יֶל" בהונגרית משמעותו "סימן"). ב-1987 הפיק את המופע הראשון שלה "ברווז פקינאי" (Canard pékinois) בתיאטרון הבסטיליה. עם רקדני להקתו נמנו לאורך השנים כוכבים כמו נאסר מרטן-גרוסה, יוז'ף שארווארי, ולאסלו רוקאש. בהמשך הפיק את המופעים Sept Peaux de Rhinocéros (שבעה עורות של קרנף) (1988), La Mort de l'Empereur (מות הקיסר) (1989), Comedia tempio (קומדיה מקדש) (1990), Les Echelles d'Orphée (סולמות אורפאוס) (1992), Woyzeck (וויצק) (1994) לפי גאורג ביכנר, l'Anatomie du Fauve (אנטומיית החיה) (1994), Le Cri du Caméléon (צעקת הזיקית) (1995), Commentaire d'Habacuc (פירוש חבקוק) (1996), Le vent dans le sac (הרוח בשק) (1997), Petit psaume du matin (תהלים קטנים לבוקר) המוקדש לדומיניק מרסי, במסגרת Vif du sujet (בלב הנושא) בפסטיבל אביניון (1997)
בשנים 1995–2016 ניהל נאדג' את המרכז הכוראוגרפי הלאומי של אורליאן. הוא הציג בתיארט דה ויל בפריז את המופע Les Veilleurs (השומרים) לפי יצירות של פרנץ קפקא, וכן Le Temps du repli שלישייה לשני רקדנים ונגן כלי הקשה על במת Scene nationale באורליאן. מאוחר יותר הציג את Les philosophes (הפילוסופים) (2001) - בסימן הוקרה לברונו שולץ - בפסטיבל המחול בקאן, Journal d'un inconnu (יומנו של אלמוני) (2002) בביאנלה של ונציה, Il n'y a plus de firmament (אין יותר רקיע) (2003) המוקד לאנטונן ארטו, מחבר אהוב מאוד על נאדז', בעקבות מפגש עם הצייר בלטוס, Poussière de soleils (אבק שמשות) (2004) בהשראת יצירותיו של רמון רוסל, (2004), Last Landscape (נוף אחרון) בשיתוף פעולה עם נגן כלי ההקשה ולדימיר טרסוב, "פאסו דובלה" (2006) בשיתוף פעולה עם מיקל ברסלו, Asobu (אסובו) -הוקרה למשורר אנרי מישו שנבחר כדי לפתוח את עונת השישים 2006 של פסטיבל אביניו אותו ניהל אז בשותפות. ב-2017 הוא הקים להקת "אטלייה 3+1" שמושבה בפריז.
פואטיקה תיאטרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאדז' מערבב תיאטרון פיזי ומחול תוך יצירת עולם גרוטסקי וסוריאליסטי. שפתו הטרגיקומית נובעת תכופות מפעולות של יומיום והודות לשימוש מיומן ביסודות סצנוגרפיים מצליחה להעניק חיים לחפצים מפתיעים: שולחן, כיסא, ז'קט היכולים לרמוז על עולם ריאלי ומאגי בעת ובעונה אחת.
פרסים אותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2002 - גראן פרי למחול של איגוד המבקרים - על "תהילים קטנים של הבוקר"
- 2002 אביר של האמנויות והספרות - בצרפת
- 2006 - פרס אירופה על מציאות תיאטרונית חדשה
- 2011 - קצין של האמנויות והספרות -צרפת
כוריאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1987: Canard pékinois (ברווז פקינאי)
- 1988: Peaux de rhinocéros שבעת עורות הקרנף
- 1990: Comedia tempio (מקדש הקומדיה)
- 1989: La Mort de l'empereur (מות הקיסר)
- 1992: Les Échelles d'Orphée (סולמות אורפאוס)
- 1994: Woyzeck ו- L'Anatomie du fauveוויצק ו"אנטומיית החיה"
- 1995: Le Cri du caméléon צעקת הזיקית
- 1996: Les Commentaires d'Habacuc (פירוש חבקוק)
- 1997: Le vent dans le sac (רוח בשק)
- 1999: Les Veilleurs ן- Le Temps du repli - השומרים e "זמן הנסיגה"
- 2001: תהלים קטנים של הבוקר ו- Les Philosophes (הפילוסופים)
- 2002: Journal d'un inconnu : (יומנו של אלמוני)
- 2003: Il n'y a plus de firmament( אין יותר רקיע)
- 2004: Poussière de soleils אבק שמשות)
- 2005: Last Landscape ו- Paysage après l'orage (in italiano: 'הנוף האחרון ונוף אחרי הסופה
- 2006: Asobu אסובו - פאסבו דובלה Paso Doble
- 2009 : Entracte בשיתוף פעולה מוזיקלי עם אקוש סלסווני
- 2010 : Sho-Bo-Gen-Zo (שו-בו-גן-זו) בשיתוף פעולה מוזיקלי עם ז'ואל לאנדר, אקוש סלווני וססיל לואייה
- 2011 : Cherry-Brandy - צ'רי ברנדי - על מוזיקה מאת אלן מאה
- 2013 : ATEM, le souffle על מוזיקה מאת אלן מאה
- 2014 : Ozoon e Paysage inconnu (אוזון ו- נוף לא ידוע)
סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Dernier paysage' (נוף אחרון) סרט וידאו, הופק בפסטיבל אביניון 2005
- Paso doble - וידאו ללא מילים, מאת ז'וזף נאדז' ומיקל ברסלו- על המופע בפסטיבל אביניון 2006
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Myriam Bloedé, Les tombeaux de Josef Nadj, L'Œil d'or, 2006.
(קברותיו של ז'וזף נאדז')
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ז'וזף נאדז'
ז'וזף נאדז', באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ז'וזף נאדז'".