חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה

חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה
פרטי החוק
תאריך חקיקה	19 בינואר 1993
תאריך חקיקה עברי	כ"ו בטבת ה'תשנ"ג
גוף מחוקק	הכנסת השלוש עשרה
תומכים	12
מתנגדים	0
חוברת פרסום	ספר החוקים 1410, עמ' 48
הצעת חוק	פרטית
משרד ממונה	משרד הרווחה
מספר תיקונים	1
נוסח מלא	החוק המלא

חוק איסור הפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה, התשנ"ג-1993 הוא חוק שקובע, בין האשר, כי אין להגביל את זכותו של עיוור המלווה בכלב נחייה להיכנס למקומות ציבוריים ולהשתמש בכל מתקן המצוי במקום, או להימנע מהעסקתו^[1]^[2].

מטרת החוק היא להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות ולבסס את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה חברתית בכל תחומי החיים. וכן, לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית^[3].

החוק אושר בכנסת ב-19 בינואר 1993, בשם חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה, התשנ"ג-1993^[4]. בתיקון לחוק משנת 2016 נעשו בחוק שינויים רבים, ובין השאר שונה שמו לשם הנוכחי^[5].

עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע שאין להגביל אדם עם מוגבלות מכניסה למקומות ציבוריים בגלל ליווי כלב נחייה. אין לאסור עליו להשתמש במתקנים המצויים במקום ציבורי כלשהו ואין לגבות מאדם נכה המלווה בכלב נחייה תשלום נוסף בשל היותו מלווה בכלב נחייה.

יישום החוק והשלכותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אדם שחש כי פגעו בזכותו על פי החוק רשאי לתבוע בתביעה אזרחית את האדם, החברה או הגוף שפגעו בזכותו ויכול להימצא זכאי לפיצוי כספי ממי שפגע בו, וכן כך נפסק במספר מקרים.