חוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בחוק במערכת המשפטית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חוק (פירושונים).
- הדף "חקיקה" מפנה לכאן. לערך העוסק בפעולה פיזית, ראו חקיקה (פעולה פיזית).
 |
לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו פורטל חוק ומשפט. |
חוק (מונח משפטי המגדיר מהו חוק מדינה), הוא הוראה רשמית מחייבת, מנוסח בכתב, באופן משפטי אחיד וברור, מחייב את כלל התושבים וניתן לאכיפה. חוקים נחקקים על ידי הגוף המחוקק במערכת השלטון במדינה, על מנת לשמור ולהגן על שלום הצבור ורווחתו, להסדיר את החיים בחברה ואת יחסי החברה-שלטון, וכדי שמוסדות השלטון יוכלו לנהל את המדינה בצורה מיטבית. בחוק מפורטים איסורים והיתרים בהתנהגות הפרט בחברה וכן חובות וזכויות האזרח. החוק הוא נורמה משפטית מחייבת לדפוסי התנהגות, כללים ויחסים בין-אישיים. כל אדם חייב לציית לחוק (כולל מוסדות השלטון).
כל חוק תקף מרגע שנחקק ואושר על ידי המוסדות השלטוניים ואינו זקוק לאישור או להסכמת מרכיבי החברה על מנת שיהיה תקף.
החוק מהווה את הבסיס לפעילות השלטון. שלטון הופך יציב וקבוע בזכות קביעת סמכותו בחוק. כמעט ולא התקיימו מצבים היסטוריים, שבהם שלטון חדל מלהתקיים בלא שינוי בחוקים הנוגעים.
ברוב המדינות, קיימת השלטת החוק וכפייתו תוך ענישה המוטלת על מפירי-החוק, על ידי השלטון. שימוש בענישה זו מכונה אכיפת החוק, והוא חוקי ומקובל.
ברוב המדינות ישנם חוקים האוסרים גניבה, רצח ושוד. איסורים אלו והעונשים הנילווים להם מסדירים התנהגות מיטבית מבחינת השלטונות והחברה.
סדר חברתי מבוסס על מערכת החוקים שבחברה, ובציות לחוקים. לולא הייתה קיימת מערכת חוקים הייתה החברה חיה באי-סדר חברתי.
מבחינה משפטית טכנית "חוק" הינו חלק מן הדין. ה"דין" הוא מערכת כלל הנורמות המשפטיות החלות במערכת משפטית מסוימת, וכולל לדוגמה גם את התקדים הנקבע על ידי בית המשפט, או את המנהג, ושניהם שונים באופן מהותי מן החוק.
תהליך יצירתו של החוק קרוי חקיקה.
התחום העוסק בתחום התחוקתי מכונה משפטים.
[עריכה] החוק בישראל
בישראל הביטוי "חוק" במשמעותו הטכנית הצרה הוא נורמה שנחקקה על ידי הכנסת. לאחר קבלת החוק בכנסת נחתם החוק בידי יושב ראש הכנסת, ראש הממשלה, השר האחראי על הנושא ונשיא מדינת ישראל, והחוק מתפרסם ברשומות. החוק נקרא בשם שנקבע בכנסת, ובשם השנה בה חוקק, לדוגמה: חוק התכנון והבנייה, תשכ"ט-1969.
בכך שונה ה"חוק" מן הדינים הבאים:
- חוקה, שעדיין לא נחקקה בישראל.
- חוק יסוד, שהוא פרק מפרקי החוקה אותו מחוקקת הכנסת בתפקידה כאספה מכוננת מעת לעת.
- פקודה, שהיא נורמה שנקבעה על ידי גוף שאינו נבחר – הנציב העליון בזמן המנדט הבריטי או מועצת המדינה הזמנית מיד לאחר קום המדינה.
- צו, כללים או תקנות, שהם חקיקת משנה הנחקקת על ידי זרוע מזרועות הרשות המבצעת, אם המדובר במשרד ממשלתי, רשות עירונית, או כל גוף אחר שהוסמך בחוק לחוקק חקיקת משנה.
לכל אחד מדינים אלו תוקף שונה, אם הם סותרים זה את זה. מבחינה עקרונית המדובר בפירמידה שבראשה ה"חוקה" ומתחתיה ה"חוק" כשמתחתיו חקיקת המשנה, (כאשר מבחינת הכמות החוקה היא מסמך קצר לרוב, ומספר התקנות והצווים בחקיקת המשנה הוא גדול בהרבה ממספר החוקים) ובמקרה של סתירה יחול הדין העליון בפירמידה (כך שהחוקה תחול במקרה של סתירה עם החוק, והחוק יחול במקרה של התנגשות עם חקיקת משנה).
התהליך לקבלתו של חוק:
קיימים שני מקורות להצעות חוק:
1. הממשלה. הצעות חוק המוצעות על ידי הממשלה מנוסחות על יד משרד המשפטים והמשרד העוסק באותו נושא. ההצעה מוגשת ליושב-ראש הכנסת על-ידי השר הנוגע לעניין, ויושב הראש מניחה על שולחן הכנסת. בדיון מביא השר, או סגן שר במשרדו, את דברי ההסבר לחוק. בתום הדיון בקריאה ראשונה יכולה המליאה להחליט לדחות את הצעת החוק או להעבירה לוועדה להכנתה לקריאה שנייה. הוועדה שנקבע שתטפל בהצעת החוק רשאית להציע בה תיקונים ככל שייראה לה, ובלבד שתיקונים אלה לא יחרגו מגדר נושא הצעת החוק. באישור ועדת הכנסת, הוועדה יכולה למזג הצעות חוק, או לפצל הצעת חוק לשתי הצעות או יותר. משסיימה הוועדה את עבודתה, היא מחזירה את הצעת החוק למליאה לקריאה שנייה ושלישית. את הדיון בקריאה השנייה פותח יושב-ראש הוועדה שטיפלה בהצעת החוק, או חבר בוועדה. ההצבעה בקריאה שנייה ועל ההסתיגויות לחוק המוצע, נערכת סעיף סעיף. לאחר מכן, במידה ואין צורך לנסח את ההסתיגויות שנתקבלו, נערכת הצבעה בקריאה שלישית על החוק כולו כמקשה אחת. במקרה שהחוק התקבל, הוא מועבר לחתימה ולפרסום ברשומות.
2. הצעות חוק המוצעות על ידי הכנסת. הצעת חוק מטעם חבר אחד או מטעם כמה מחברי הכנסת, היא המקור השכיח לחקיקה שמקורה בכנסת. ההצעה מוגשת ליושב-ראש הכנסת על-ידי המציע(ים). היושב-ראש וסגניו מחליטים אם לאשר את הנחת ההצעה על סדר יומה של הכנסת. הצעת חוק, שהיא גזענית במהותה או שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, לא תאושר. הצעת חוק שאושרה הנחתה על סדר-יומה של הכנסת, מונחת על שולחן הכנסת, בדרך כלל, לפחות 45 ימים בטרם היא מובאת למליאה לקריאה מוקדמת. בקריאה המוקדמת המליאה מחליטה האם להעביר את הצעת החוק לוועדה שתכין אותה לקריאה ראשונה, או להסירה מסדר היום של הכנסת. החל בשלב הקריאה הראשונה תהליך החקיקה דומה לזה של חקיקה ממשלתית.
בנוסף לכך יכולה הצעת חוק להיות מוצעת על ידי ועדה בכנסת. הצעת חוק כזו דינה כדין הצעת חוק ממשלתית. אך שלא כהצעות חוק ממשלתיות ופרטיות, הצעות אלו יכולות לעסוק רק בנושאים הבאים: חוקי-יסוד וחוקים שעניינם הכנסת, בחירות לכנסת, חברי כנסת, או מבקר המדינה.
בכל קריאה, הרוב הדרוש כדי להעביר את הסעיפים או את החוק הוא רוב רגיל של הנוכחים בדיון (2:1).
בכדי שהחוק יעבור בכנסת הוא צריך לעבור שני שלבים נוספים: חתימה ופרסום. חתימה: לפי סעיף 2 לחוק המעבר, כל חוק ייחתם בפני יו"ר הכנסת, ראש הממשלה והשר הממונה על ביצועו. לפי סעיף 11 לחוק יסוד נשיא המדינה, נקבע כי גם הנשיא יחתום על כל חוק מלבד החוקים הנוגעים לסמכותו. החתימה היא טקסית וסמלית. פרסום: בעבר, בתקופת המנדט הבריטי, פרסמו חוקים בעיתון הרשמי שנקרא "פלסטין גאזט", סעיף 2 לחוק המעבר קבע שמעתה חוקים יפורסמו ב"רשומות" (פרסום רשמי של מדינת ישראל), הפרסום הינו תנאי הכרחי לכניסת החוק לתוקפו. חוק המעבר קובע שעל חוק להתפרסם תוך עשרה ימים מיום קבלתו בכנסת.
מועד תחולת החוק: חוק נכנס לתוקף בשעה 00:01 ביום פרסומו ושעה זו מוסדרת בסעיף 21 לחוק הפרשנות. חקיקה רטרואקטיבית הינה נדירה אך אפשרית, לכנסת יש סמכות עקרונית לחוקק חקיקה כזו, כדוגמת החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. לפעמים נקבעים חוקים שתחולתם מאוחר לפרסומם. המטרה היא לתת לציבור את ההזדמנות להיערך לקיום החוק. למשל: חוק יסוד הממשלה וחוקי מיסים שונים.
[עריכה] הוראת שעה
 |
ערך מורחב – הוראת שעה |
החוק, על־פי מהותו כקביעה של נורמה, נחקק בדרך כלל ללא הגבלת זמן, והוא בתוקף עד לשינויו או לביטולו. לעתים נוצר צורך בקביעת נורמה זמנית, באמצעות חוק שתוקפו לתקופה קצובה, למשל שנה. חוק כזה קרוי הוראת שעה. הצורך בהוראת שעה נובע משתי סיבות עיקריות:
- מענה לצורכי השעה, למשל הטלת מס זמני למימון הוצאה גדולה ובלתי מתוכננת, כגון מלחמה.
- יצירת נורמה שהמחוקק איננו משוכנע בנכונותה, ולכן קובע אותה לתקופת ניסיון קצובה מראש, שבסופה יפקע החוק, אלא אם יוחלט אחרת, כלומר יוחלט להאריך את תקופת הניסיון לתקופה נוספת או להפוך את ההוראה לחוק קבוע, לעתים תוך שינויים הנובעים מהניסיון שנצבר.
כן נחקק לעיתים חוק, או שינוי בחוק, על מנת לקבוע מאורע מיוחד או לפתור בעיה מיוחדת. דוגמא לכך הוא תיקון בחוק שנועד לפזר את הכנסת מוקדם מהקבוע בחוק הרגיל.
[עריכה] ראו גם
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
