הכנסת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק ברשות המחוקקת במדינת ישראל. אם התכוונתם למוסד העליון של חכמי ישראל בימי בית המקדש השני, ראו כנסת הגדולה.
הכנסת היא בית המחוקקים של מדינת ישראל. היא מוגדרת כבית המחוקקים במסגרת חוק המעבר ומוגדרת כבית הנבחרים במסגרת חוק יסוד: הכנסת.
תוכן עניינים |
 |
| נשיא המדינה |
| ממשלת ישראל |
| הכנסת - משכן הכנסת |
| בתי המשפט בישראל |
| הבחירות בישראל |
|
שיטת הממשל בישראל |
| פורטל - הממשל בישראל |
[עריכה] היסטוריה
שמה של הכנסת ומספר חבריה (120) מקורם בכנסת הגדולה – אספת זקני העם בתקופה הפרסית בארץ ישראל. מסורות הכנסת הושפעו מן הקונגרס הציוני ומאספת הנבחרים, שהחזיקו בסמכויות דומות לסמכויותיה החל מסוף המאה ה-19 ועד לקום המדינה. בנוסף, הושפעו דרכי פעולתה מהפרלמנט הבריטי, לאור שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל בשלושים השנים שקדמו לעצמאות המדינה.
לקראת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל הקימה ההנהלה הציונית את מועצת העם, על פי מפתח מפלגתי שנקבע באופן שרירותי על סמך הרכב אספת הנבחרים שכיהנה באותה עת. במועצת העם כיהנו 37 חברים ומתוכם נבחרה מִנְהלת העם, שהיוותה רשות מבצעת עבור החלטות המועצה.
ב-14 במאי 1948, במעמד הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נקבע כי מועצת העם תשנה את שמה למועצת המדינה הזמנית והיא תהא הסמכות המחוקקת מאותו יום ועד לקיום בחירות. האספה המכוננת נבחרה ב-25 בינואר 1949 והתכנסה לראשונה ב-14 בפברואר (ט"ו בשבט ה'תש"ט). שמה של האספה המכוננת נקבע במגילת העצמאות, בה הוגדר תפקידה של האספה בכינון חוקה לישראל.
כעבור יומיים מהתכנסות האספה המכוננת נתקבל חוק המעבר, על פיו שונה שמה של האספה ל"כנסת הראשונה". הכנסת חוגגת מדי שנה את יום הולדתה בט"ו בשבט.
[עריכה] רשימת הכנסות
| מספר הכנסת | תאריך הבחירות | יושב ראש הכנסת |
| הכנסת ה-1 | 25 בינואר 1949 | יוסף שפרינצק |
| הכנסת ה-2 | 30 ביולי 1951 | יוסף שפרינצק |
| הכנסת ה-3 | 26 ביולי 1955 | יוסף שפרינצק, נחום ניר |
| הכנסת ה-4 | 3 בנובמבר 1959 | קדיש לוז |
| הכנסת ה-5 | 15 באוגוסט 1961 | קדיש לוז |
| הכנסת ה-6 | 2 בנובמבר 1965 | קדיש לוז |
| הכנסת ה-7 | 28 באוקטובר 1969 | ראובן ברקת, ישראל ישעיהו-שרעבי |
| הכנסת ה-8 | 31 בדצמבר 1973 | ישראל ישעיהו-שרעבי |
| הכנסת ה-9 | 17 במאי 1977 | יצחק שמיר, יצחק ברמן |
| הכנסת ה-10 | 30 ביוני 1981 | מנחם סבידור |
| הכנסת ה-11 | 23 ביולי 1984 | שלמה הלל |
| הכנסת ה-12 | 1 בנובמבר 1988 | דב שילנסקי |
| הכנסת ה-13 | 23 ביוני 1992 | שבח וייס |
| הכנסת ה-14 | 29 במאי 1996 | דן תיכון |
| הכנסת ה-15 | 17 במאי 1999 | אברהם בורג |
| הכנסת ה-16 | 28 בינואר 2003 | ראובן ריבלין |
| הכנסת ה-17 | 28 במרץ 2006 | דליה איציק |
[עריכה] בחירות
-
ערך מורחב – הבחירות לכנסת
שיטת הבחירות לכנסת היא ארצית-יחסית, ההתמודדות בבחירות לכנסת היא בין רשימות מועמדים, בהן ניתן להעמיד לבחירה רק בעלי זכות בחירה שמלאו להם 21 שנה, שאין להם אזרחות זרה בנוסף לאזרחות ישראלית, שאין להם עבר פלילי קרוב ושאינם נושאים בתפקיד ממלכתי אחר. לאנשי כוחות הביטחון מקובלת תקופת צינון המעוגנת בחוק. ועדת הבחירות המרכזית, שמנהלת את הבחירות, רשאית לפסול רשימה או מועמד ברשימה שמציגים מצע גזעני, או שוללים את אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
לפי חוק יסוד: הכנסת, הבחירות נערכות אחת לארבע שנים, ביום ג' השלישי של חודש חשוון. במספר מקרים תיתכן הקדמת הבחירות: בהחלטה של הכנסת עצמה, במקרה שבו תקציב המדינה לא אושר עד ה-31 במרץ, ועל פי חוק יסוד: הממשלה, אם ראש הממשלה פיזר אותה בצו בהסכמת נשיא המדינה, והנשיא לא הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אף אדם אחר. הכנסת יכולה גם להחליט על הארכת כהונתה, אך לשם כך נדרש רוב של 80 חברי כנסת.
-
ערך מורחב – זכות הבחירה לכנסת
בחוק הבחירות נקבע שכל אדם שהוא תושב קבע בישראל ובעל אזרחות ישראלית, ואשר מלאו לו 18 שנה, זכאי להצביע לכנסת. המסגרת הכללית לבחירות נקבעה בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת ולפיו, הכנסת תיבחר בבחירות "כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות".
-
ערך מורחב – חוק בדר עופר
רשימות אשר עברו את אחוז החסימה מקבלות מספר מושבים בכנסת ביחס לכוחן האלקטורלי. הערך היחסי של מושב בכנסת נקבע על ידי חלוקת מספר הקולות הכשרים שניתנו לרשימות שעברו את אחוז החסימה ב-120. בבחירות לאספה המכוננת חולקו הקולות שהוענקו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה ("קולות עודפים") בין הרשימות עם מספר הבוחרים הגבוה ביותר, וכך גם נעשה מאז הבחירות לכנסת השמינית. העברת קולות זו נעשית באמצעות הסכם עודפים ומוכרת בישראל כשיטת בדר-עופר - על שם חברי הכנסת יוחנן בדר ואברהם עופר שהציעו את הנהגתה.
לפי סעיף 12 לחוק יסוד: הכנסת, "הכנסת תתכנס לישיבתה הראשונה ביום ב' בשבוע השני שלאחר השבוע שבו נתפרסמו תוצאות הבחירות, בשעה ארבע אחרי הצהרים, ואם היה יום זה חג או ערב חג - ביום חול הקרוב שלאחר החג" - כשלושה שבועות לאחר בחירתה.
[עריכה] פעילות הכנסת
כללי ההתנהלות של הכנסת נקבעו בחוק יסוד: הכנסת ובחוק הכנסת. על פי חוק היסוד, כפופה הכנסת לשלושה מקורות: חקיקה בנושא עבודת הכנסת, תקנון הכנסת, וכן "הנוהג והנוהל המקובלים".
מושב הפעילות השנתי של הכנסת מתחלק לשני כנסים: כנס החורף, הנמשך בין סוכות ופסח, וכנס הקיץ, הנמשך מיום העצמאות ועד לחודש אוגוסט. בתקופת הכנסים מתנהלות באופן סדיר ישיבות מליאת הכנסת וועדותיה. בין הכנסים מתקיימת תקופת פגרה, במהלכה ממשיכות לפעול ועדות הכנסת ומחלקות הכנסת השונות. המליאה מתכנסת בתקופה זו אך ורק לכינוסי פגרה מיוחדים, שמזומנים לבקשת הממשלה או בחתימת 25 חברי כנסת.
סדר היום של ישיבות הכנסת נקבע על ידי יושב ראש הכנסת. ישיבות המליאה מתקיימות בימים קבועים ובשעות קבועות והן מוקדשות לדיונים על הצעות חקיקה של הממשלה ולדיון בהצעות חוק פרטיות והצעות לסדר היום של חברי הכנסת. על שולחנות חברי הכנסת במליאה מונחים באופן תדיר תקנון הכנסת, חוברת חוקי היסוד וחוקים הנוגעים לעבודת הכנסת, סדר היום השבועי וניירות רקע על הנושאים הנידונים. במליאה מתקיימים דיונים אישיים, בהם נרשמים חברי הכנסת לקבלת זכות הדיבור, ודיונים סיעתיים, בהם זהות הדוברים מוכתבת על ידי סיעות הבית.
[עריכה] תפקידי הכנסת
[עריכה] חקיקה
-
ערך מורחב – החקיקה בישראל
חיי האזרחים במדינת ישראל מוסדרים במידה רבה באמצעות חוקים. הכנסת, כרשות המחוקקת במדינה, אמונה על קביעת תוכן החוקים. סמכות זו ראשיתה במנשר של מועצת המדינה הזמנית ובשנה הראשונה לקיום המדינה עוגנה בפקודת סדרי השלטון והמשפט. החקיקה בישראל כוללת גם חוקים שמקורם בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, ובמידה מצומצמת גם חקיקה שמקורה בשלטון העות'מאני. לממשלה נתונות גם כן סמכויות חקיקה באמצעות תקנות שעת חירום, אך זכות זו מקורה באמון הכנסת.
הכנסת פועלת בתחום החקיקה באמצעות חקיקה ראשונית, תיקון וביטול חוקים קיימים ואישור תקנות המבוססות על חוקים. תהליכים אלו מתרחשים במליאת הכנסת ובוועדותיה ומגבלתם היחידה היא שלא לעמוד בסתירה לחוקי יסוד קיימים. לצורך אישור חוק נדרש רוב יחסי במליאה, למעט מקרים מוגדרים מראש הנדרשים לרוב מוחלט.
הצעות החוק מוגשות על ידי הממשלה, חברי הכנסת או ועדות הכנסת ועליהן לעבור את הנדרש בשלבי החקיקה בישראל. החקיקה מתבצעת באופן גלוי ומתפרסמת, לשלביה, בקובצי "רשומות" של מדינת ישראל.
הליך החקיקה בכנסת יכול להתיר לרשות המבצעת ולרשויות המקומיות, בהגבלות מסוימות ועל פי קביעתו, ליטול חלק מסמכות החקיקה. חקיקת משנה היא, כלשון החוק, הסמכת השר הממונה על ביצוע אותו חוק "להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו". לפי חוק הפרשנות, תקנה היא "הוראה שניתנה מכוח חוק והיא בת-פעל תחיקתי". זאת, להבדיל מ"הוראת מִנְהל", שאף היא פעולה שהחוק מסמיך את השר לבצע, ומוגדרת בחוק הפרשנות כ"הוראה או מינוי - לרבות הודעה, מודעה, רישיון, היתר וכיוצא באלה - שניתנו בכתב מכוח חוק ואינם בני-פעל תחיקתי". בעוד שכניסתם לתוקף של חוקים ותקנות תלויים בפרסומם ברשומות, הוראות מִנְהל כלל אינן טעונות פרסום ברשומות.
[עריכה] הכנת חוקה
האספה המכוננת נבחרה במטרה לכונן חוקה למדינה ופעילותה זו הוקצבה עד ל-1 באוקטובר 1948. היעדר הסכמה בגיבושה הוביל לקבלת החלטת הררי, ב-13 ביוני 1950, לחוקק בהדרגה חוקי יסוד עצמאיים שיתאגדו בעתיד לכדי חוקה. עד כה חוקקה הכנסת 11 חוקי יסוד.
[עריכה] עליונות הכנסת על הממשלה
מקור עליונותה של הכנסת על הממשלה מעוגן בחוק יסוד: הכנסת, בו נקבעה הכנסת כגוף ריבוני, הנבחר על ידי העם כולו ומייצג את רצון העם. ראש הממשלה, מרבית שריה וכל סגני שריה הם חברי כנסת מכהנים ואמון הכנסת נדרש לקיום כהונתם, הן על ידי אישור כינון הממשלה וקווי היסוד שלה והן באמצעות יכולתה להפלת הממשלה מכוח הצעת אי אמון. חקיקה ממשלתית, לרבות תקציב המדינה, תלויה גם היא באישור הכנסת.
בהיותה הרשות המחוקקת יכולה הכנסת להגביל את סמכויות הממשלה מתוקף חוק. החלטותיה שלא בחקיקה, על פי החלטת בג"ץ, אינן מחייבות את הממשלה. עם זאת, השרים מחויבים לספק מידע לכנסת ולוועדותיה על פי דרישה.
מנגנוני הפיקוח של הכנסת על עבודת הרשות המבצעת כוללים גם את עבודת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, בה נידונים דו"חות מבקר המדינה.
[עריכה] עליונות הכנסת על הרשות השופטת
בית המשפט כפוף להחלטות הכנסת ואין הוא יכול לסטות מהוראות החוק כאשר הן חד-משמעיות. באם החוק אינו חד-משמעי, יכול בית המשפט לפרש את החוק ולשפוט בהתאם להבנת השופטים מהי הוראת החוק.
[עריכה] תפקידים נוספים
- חברי הכנסת אמונים על בחירת נשיא המדינה ומבקר המדינה. נציגי הכנסת משתתפים גם בהליך בחירת נושאי תפקידים ממלכתיים אחרים, בהם שופטים, דיינים, קאדים ושרעים.
- סמכות שיפוטית באמצעות: נטילת חסינות מחברי הכנסת, העברת נשיא המדינה מכהונתו, דיון בערעור על תוצאות הבחירות לכנסת ודיון בערעור על החלטות ועדת הכנסת.
[עריכה] ועדות הכנסת
-
ערך מורחב – ועדות הכנסת
ועדות הכנסת הן זרוע ביצוע חשובה בעבודת הכנסת. הוועדות מורכבות בהתאם ליחסי הכוחות המפלגתיים של הרכב הכנסת. מטרת הקמתן היא הפחתה ממעמסת הדיונים במליאה ומתן אפשרות לפיקוח ומעקב הדוקים יותר אחר שטחי פעולה ממוקדים.
הרכב הוועדות נקבע על ידי ועדה מסדרת המוקמת לצורך זה לאחר היוודע תוצאות הבחירות. החל בכנסת הרביעית הושווה גודלן של הוועדות ובכל אחת מהן כיהנו 19 חברים, כאשר בכנסות הקודמות ניתן יתרון מספרי לוועדת הכנסת וועדת חוקה, חוק ומשפט. בשנת 1994 נחקק חוק הכנסת, שקבע כי מספר חברי הוועדות לא יעלה על 15, למעט ועדות הכנסת, החוקה, הכספים והחוץ והביטחון, בהן מספרם מוגבל ל-17. ב-2004 נחקק חוק מיוחד, כהוראת שעה לכנסת השש עשרה, שקבע כי בוועדת הכספים ניתן יהיה למנות 19 חברים. הוראת שעה דומה נחקקה גם בכנסת השבע עשרה.
סמכויותיהן של הוועדות משתנות בהתאם לתחומים שעליהן הן מופקדות ומסקנותיהן מובאות בפני המליאה. נוסח החוקים שמעובדים בוועדות בדרך כלל הוא הנוסח המכריע, לאחר שהושגה הסכמה בין חברי הוועדה המייצגים את עמדת סיעתם. המחלוקת העיקרית בנוגע לסמכויותיהן נוגעת לסתירה הקיימת בין תקנון הכנסת לבין מגילת הסמכויות של הוועדות שנקבעה בראשית הכנסת הראשונה. על פי מגילת הסמכויות, נתונה בידי ועדה היכולת לדון על דעת עצמה "בכל עניין אחר אשר בתחום ענייניה", בעוד שתקנון הכנסת הגדיר מאוחר יותר מפורשות את תפקידי הוועדות. כך מצאו דרכם אל דיוני הוועדה נושאים שהוסרו מסדר היום בהצבעה במליאת הכנסת, על פי החלטת הוועדה עצמה.
יושבי ראש הוועדות נבחרים בידי הוועדות עצמן, לפי המלצת ועדת הכנסת. עם זאת, בפועל, שיקול הדעת של ועדת הכנסת ושל חברי הוועדות הוא רק למראית עין, שכן ראשות הוועדות מחולקת בין הסיעות כחלק מההסכמים הקואליציוניים, והסיעות הן שקובעות מי מטעמן יכהן כיו"ר הוועדה. גם חברי כנסת מסיעות האופוזיציה מכהנים כראשי ועדות. לפי הנוהג, בראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה וועדת הכלכלה מכהנים יושבי ראש מהאופוזיציה.
בכנסת מתקיימים מספר סוגי ועדות:
- ועדות הכנסת הקבועות (ולהן ועדות משנה וועדות משותפות)
- ועדות מיוחדות
- דוגמת ועדת האתיקה וועדת הפירושים
- ועדות לעניין מסוים (אד הוק)
- ועדות חקירה פרלמנטריות
[עריכה] מנגנון הכנסת
- נשיאות הכנסת – הנשיאות מורכבת מיושב ראש הכנסת ומסגניו והם האחראים על אישור הצעות חוק פרטיות ודחיפוּת הצעות לסדר היום בטרם הבאתן לדיון במליאת הכנסת. חברי הנשיאות נבחרים על ידי חברי הכנסת.
- מזכיר הכנסת -
-
תפקידו לנהל את העבודה הפרלמנטרית של הכנסת, החל בייעוץ ליושב ראש הכנסת בענייני תקנון ונוהל, אחריות לקשרי הכנסת עם הממשלה וכן ניהול רשימות הנואמים במליאת הכנסת. המזכיר נבחר על ידי נשיאות הכנסת ועד שנת 2006 כלל תפקידו את סמכויותיו של מנכ"ל הכנסת.ערך מורחב – מזכיר הכנסת
- מנכ"ל הכנסת -
-
תפקידו לשמור על הסדר המנהלי של הכנסת, תפעול המערכת הלוגיסטית ופיקוח על עבודת עובדי הכנסת האדמיניסטרטיביים. התפקיד נוצר בשנת 2006 והמנכ"ל ממונה במינוי אישי על ידי יושב ראש הכנסת.ערך מורחב – מנכ"ל הכנסת
- היועץ המשפטי לכנסת -
-
עומד בראש הלשכה המשפטית של הכנסת, אשר אמונה על ייעוץ משפטי לכנסת ולמוסדותיה וייצוג הכנסת בערכאות משפטיות.ערך מורחב – היועץ המשפטי לכנסת
- מרכז המחקר והמידע -
-
גוף העוסק באספקת מידע אובייקטיבי ובלתי תלוי לחברי הכנסת ולוועדותיה, לשם עבודתם הפרלמנטרית.ערך מורחב – מרכז המחקר והמידע של הכנסת
- נציבות הדורות הבאים -
-
גוף מייעץ המתקיים משנת 2001 ותפקידו לפקח שהחקיקה בישראל לא תפגע בדורות הבאים. לאחר סיום כהונתו של הנציב הראשון, בשנת 2006, לא מונה לו מחליף והנציבות חדלה מפעילות.ערך מורחב – נציב הדורות הבאים
- משמר הכנסת -
-
אחראי על אבטחתו השוטפת של משכן הכנסת ורחבתו ושמירת הסדר בתחומי המשכן. לאנשי משמר הכנסת תפקיד ייצוגי בטקסים ממלכתיים הנערכים במשכן הכנסת ומטעם הכנסת. על המשמר מפקד קצין הכנסת.ערך מורחב – משמר הכנסת
[עריכה] תקנון הכנסת
-
ערך מורחב – תקנון הכנסת
נוהלי העבודה של הכנסת מעוגנים בתקנון הכנסת, אשר התבסס בראשיתו על תקנון מועצת המדינה הזמנית. עם הקמת ועדת הכנסת הראשונה החלו חברי הכנסת בהרחבת ועדכון הנהלים. בשלהי הכנסת השלישית רוכזו הפרקים שהוכנו במסמך אחד וזה החל להתפרסם במושב הפתיחה של הכנסת הרביעית. קודם לגיבושו התבססה עבודת הכנסת על הנוהג הקיים והחלטות נשיאות הכנסת.
בתקנון מוסדרים הליכי עבודתה הפנימיים של הכנסת והוא מחייב את חבריה. סמכות הדיון בסעיפי התקנון נתונה בידי ועדת הכנסת ושינוי בו מחייב רוב מקרב חברי הוועדה. מידת יציבותו גבוהה ולאורך השנים הוכנסו בו שינויים מועטים.
סמכות הביצוע העיקרית של התקנון מצויה בידי יושב ראש ומזכירות הכנסת, המנהלים את ישיבותיה. מידת אחריותם כלפיו גבוהה גם היא. דוגמה לכך ניתן למצוא בביטולה של ישיבת מליאת הכנסת לאור החיוב שבהעלאת הצעת אי אמון בראשית הישיבה ואי יכולתו של ראש הממשלה להגיע לישיבה בשעת פתיחתה.
חלק מהוראות התקנון הוכנסו במהלך השנים בחוקי המדינה, עיקרם בחוק יסוד: הכנסת ובחוק הכנסת.
[עריכה] חברי הכנסת
-
ערך מורחב – חבר הכנסת
חבר הכנסת הוא אחד מ-120 הנציגים המכהנים בכנסת, לאחר שנבחרו לכהונה זו על ידי אזרחי מדינת ישראל בבחירות דמוקרטיות. אדם מעל גיל 21 רשאי לכהן בתפקיד, ובנוסף לחברותו בכנסת, יכול חבר הכנסת לכהן כחבר בוועדות הכנסת ולכהן כשר או סגן שר בממשלת ישראל. ראש הממשלה חייב לכהן גם כחבר הכנסת.
חובותיו וזכויותיו של חבר הכנסת מעוגנות בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951. מטרת חסינותו של חבר כנסת היא להבטיח שצעדיו לא יוצרו על ידי גורמים שלטוניים אחרים. החל מהכנסת השש עשרה החסינות אינה מוענקת אוטומטית וניתנת לחבר הכנסת על פי בקשתו.
זכויות נוספות של חברי הכנסת כוללות זכות לקבלת דרכון שירות בעת נסיעתם לחו"ל, זכאות לנסיעה חינם בתחבורה ציבורית ברחבי המדינה, פטור מחובת שירות סדיר בצה"ל, קבלת רכב ותשלום הוצאות אחזקתו, קצובת ביגוד, וכן החזר הוצאות על משלוח דברי דואר ומנוי על שני עיתונים יומיים.
חובותיו של חבר הכנסת כוללות, בראש ובראשונה, שמירה על ערכי היסוד של מדינת ישראל ונאמנות לעקרונותיה. חבר הכנסת מחויב להקדיש את זמנו ומרצו למילוי תפקידו ונאסר עליו לקבל הנאה חומרית מתוקף מעמדו. פעילותו של חבר הכנסת היא עיסוקו הבלעדי, מלבד פעילות בשליחות המפלגה, והשימוש בתואר "חבר הכנסת" ייעשה אך ורק לצורך מילוי תפקידו. פעילותו במסגרת מליאת הכנסת וועדותיה תיעשה בכפוף לתקנון הכנסת ולהוראות יושב ראש הכנסת ויושבי ראש הוועדות.
חברי הכנסת הם נציגי ציבור האזרחים במדינת ישראל. מתוקף תפקידם הייצוגי, נעשו לאורך השנים ניסיונות לשימור המרקם החברתי והפלורליזם האידאולוגי בין חברי הכנסת. במפלגות בהן נהוגה ועדה מסדרת מקובל שרשימת מועמדי המפלגה מורכבת כך שתכיל בה ייצוג לאישים תושבי אזורים שונים בארץ, בעלי התמחות מקצועית שונה ושהם נציגי מגזרים שונים מבחינת דת ומגדר. במפלגות בהן מתקיימות בחירות מקדימות מקובל לקיים משבצות שריון ברשימת המפלגה לצורכי העדפה מתקנת.
[עריכה] פעילות במליאת הכנסת
-
ערך מורחב – מליאת הכנסת
מליאת הכנסת היא סמכות ההכרעה העליונה של הכנסת ובה מתקבלות החלטות על ידי כלל 120 חברי הכנסת, אך לא דרוש קוורום לקיום פעילויותיה. באולם המליאה מתקיימים דיונים והצבעות על מכלול המלאכות הנעשות בתחומי הכנסת: חקיקה, דיון, פיקוח, בחירת נושאי תפקידים וקיום טקסים. החלטות המליאה מתקיימות ברוב דעות של המשתתפים בהצבעה, אלא אם הוגדרה בחוק הוראה אחרת.
- הצעות חוק – דבר חקיקה המוגש על ידי הממשלה, ועדות הכנסת או חברי כנסת פרטיים, ועליו לעבור את שלבי החקיקה המקובלים (לחקיקה ממשלתית נדרשות שלוש קריאות ולחקיקה פרטית נדרשת קריאה טרומית ושלוש קריאות) באמצעות דיון והצבעה.
- הצעות לסדר היום – הצעת חבר כנסת לכלול בסדר יומה של הכנסת דיון בנושא מסוים. ההצעות המתקבלות מועברות בדרך כלל לדיון בוועדה הנוגעת לאותו נושא.
- שאילתות – שאלה המוצגת על ידי חבר הכנסת לשר בממשלה בנושא הקשור לתחום העיסוק של משרדו.
- הצעות אי אמון – הצבעה שמטרתה הבעת אי אמון בממשלה וקריאה להחלפתה. בכנסת נדרש רוב מוחלט מבין חברי הכנסת לצורך קבלת ההצעה. מאז 2003, על סיעה המגישה הצעת אי אמון להציע מועמד חלופי להרכבת הממשלה, במקרה שהצעת אי האמון תתקבל.
[עריכה] קשר עם הציבור
הכנסת וחברי הכנסת עומדים בקשר מתמיד עם הציבור לצורכי עבודתם. במהלך השנים התרחבה מעורבות הכנסת גם בקשרי חוץ, לצורכי הסברה ולימוד משותף של נהלים פרלמנטריים. בשנת 1951 הוקמה במסגרת ועדת הכנסת ועדת משנה לפניות הציבור, בה מטופלות באופן שוטף פניות ציבור ומתנהלים דיונים הנוגעים למצוקות הפרט ולהגנת הצרכן. החל בכנסת הארבע עשרה מתקיימת הוועדה במעמד של ועדה מיוחדת.
לרשות חבר הכנסת עומד תקציב שנתי לקיום קשר עם הציבור ושכירת לשכה פרלמנטרית מחוץ לכנסת. חבר הכנסת רשאי לשלוח מכסת מכתבים ודברי דואר ללא תשלום.
מוסד הכנסת פעיל במסגרת האיחוד הבינפרלמנטרי ומזכיר הכנסת חבר באיגוד המזכירים הכללים של פרלמנטים. לכנסת מעמד של משקיפה במועצת אירופה ובפרלמנט האירופי והיא משתתפת כמשקיפה באספות נאט"ו, הארגון לביטוח ושיתוף פעולה באירופה והארגון לשיתוף פעולה כלכלי של מדינות הים השחור. חברי הכנסת רשאים לקיים, באישור יושב ראש הכנסת, אגודות ידידות פרלמנטריות ולקיים באמצעותם קשרים ישירים עם נציגים בפרלמנטים זרים. חברי הכנסת משתתפים גם במסגרת משלחות פרלמנטריות רשמיות, המייצגות את הכנסת ומתארחות בפרלמנטים זרים.
אתר האינטרנט של הכנסת מספק לציבור מידע על הכנסת ופעילותה ומאז העשור הראשון של המאה ה-21, החלה הכנסת להעלות בו את הפרוטוקולים של דיוני המליאה החל מהכנסת הראשונה ועד לעדכונים ישירים מדיוני המליאה המתקיימים ברגע אמת. חלקים מהאתר מתורגמים לערבית, אנגלית ורוסית.
-
ערך מורחב – ערוץ 99 - ערוץ הכנסת
החל משנת 2004 פועל ערוץ הכנסת, המשדר באופן רציף במשך חמישה ימות השבוע, ובו משודרים דיוני המליאה, דיונים נבחרים מהוועדות ותכניות מגוונות בנושאי מדע המדינה. שידוריו ניתנים לצפייה גם באמצעות אתר האינטרנט של הכנסת ובשידורים הישירים מדיוני הוועדות ניתן, לעתים, לאזרחים להשתתף באופן מקוון.
[עריכה] משכן הכנסת
-
ערך מורחב – משכן הכנסת
בימיה הראשונים קיימה הכנסת את ישיבותיה במספר מקומות בתל אביב: מוזיאון תל אביב, בניין קולנוע "קסם" ומלון "סן-רמו". ב-26 בדצמבר 1949 עלתה הכנסת לירושלים. תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית, והחל מה-13 במרץ ישבה בבית פרומין שבמרכז העיר.
כבר בשנת 1949 דובר על הקמת משכן הכנסת כחלק מקריית הממשלה בגבעת רם. מיקומו בתוך המתחם השתנה בתוכניות השונות, ולבסוף הוחלט ב־1955 שמן הראוי שהוא יהיה לצד קריית הממשלה, במקומו הנוכחי, ולא בתוכה. בתחרות לתכנון המשכן זכתה תוכניתו של האדריכל יוסף קלארווין. הבנייה מומנה מסכום של 1.25 מיליון לירות שטרלינג שהוריש הברון ג'יימס דה רוטשילד ובתהליך התכנון הארוך שותפו אדריכלים נוספים, בהם דב כרמי ובנו רם. עיצוב פנים הבניין הופקד בין השאר בידי דורה גד.
אבן הפינה הונחה ב־14 באוקטובר 1958 במעמד נשיא המדינה יצחק בן צבי, ואלמנת התורם, הברונית רוטשילד. הבניין נחנך ב־30 באוגוסט 1966.
במהלך השנים התרחבו מחלקות הכנסת השונות ונוספו מחלקות חדשות, מה שגרם לצפיפות במשכן. בשנות ה-90 אף הוצבו בו קרוואנים על מנת לספק מקומות נוספים. בראשית המאה ה-21 הוחל בבנייתם של אגפים חדשים, שנחנכו בהדרגה, עד 2007. השטח הבנוי במשכן כיום גדול פי שלושה משהיה ב-1966.
בפתח המשכן ניצבים שער פולומבו, רחבת הטקסים ומנורת הכנסת. במשכן נמצאים אולם המליאה, חדרי הישיבות, טרקלין שאגאל לקבלות פנים, ספרייה, ארכיון, משרדים ואודיטוריום.
לפי חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, נהנה שטחו של משכן הכנסת מחסינות, על מנת למנוע מעורבות ממשלתית בו ולהבטיח הפרדת רשויות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: כנסת |
 טקסט בוויקיטקסט: חוק יסוד: הכנסת |
| טקסט בוויקיטקסט: חוק הכנסת |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הכנסת |
