חניבעל (בן גיסקו)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חניבעל בן גיסקו או חניבעל גיסקו היה מצביא קרתגי, שפיקד על כוחות צבא וצי בתחילת המלחמה הפונית הראשונה. הוא הוצא להורג על ידי חייליו ב-258 לפנה"ס לאחר קרב כושל נגד צי רומי. אין לטעות בינו לבין המצביא הידוע חניבעל בן חמילקרת ברקה.

פרטים על מוצאו של חניבעל ועל קורותיו לפני המלחמה בין רומא לקרתגו אינם ידועים. זונאראס, ההיסטוריון הביזנטי בן המאה ה-12, אשר מסתמך בחלק זה של חיבורו על ספריו האבודים של דיו קאסיוס, מכנה אותו "חניבעל בן גיסקו".[1] בשאר המקורות הוא נזכר בשם "חניבעל" בלבד, שהיה נפוץ מאוד בקרב הקרתגים.[2] בספרות המחקר המודרני הוא מופיע לעיתים בשם "חניבעל גיסקו" (Hannibal Gisco).

המצור על אקרגס (262–261 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המלחמה היה חניבעל מפקד חילות קרתגו באקרגס (אגריגנטום), הבסיס הראשי של הקרתגים במלחמתם על השליטה בסיקיליה. בקיץ 262 לפנה"ס הטילו הקונסולים לוקיוס פוסטומיוס מגלוס וקווינטוס מאמיליוס ויטולוס מצור על העיר. הרומאים הקימו את מחנם סמוך לחומות, פשטו על השדות, אספו את התבואה שהבשילה, ומנעו את אספקת המזון לעיר. התקפות הנגד שערך חניבעל על מחנה הרומאים לא הועילו, ומשהלך מצב הנצורים והחמיר, שיגר שליחים אל קרתגו בבקשת עזרה. בהתנגשות שנערכה סמוך לעיר בין חיל המשלוח הקרתגי בפיקוד חנו בן חניבעל לבין הרומאים הייתה ידם של האחרונים על העליונה. קרב אקרגס (261 לפנה"ס) היה הקרב הסדור הראשון בין צבאות קרתגו ורומא על אדמת סיקיליה. עוד הרומאים עולזים על ניצחונם, הצליח חניבעל לחמוק בלילה מן העיר בשבע-חתרית שהייתה שייכת קודם למלך פירוס בלי שאויביו יבחינו בו.[3]

קרב ליפארה (260 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קרב ליפארה

לאחר שנפלה אקרגס לידיהם, החליטו הרומאים לא להסתפק בהישגיהם עד כה, אלא לסלק כליל את הקרתגים מן האי. מאחר שידעו כי לא יוכלו לכבוש את סיקיליה מבלי להשיג קודם שליטה בים, בנו בפעם הראשונה בתולדותיהם צי מלחמתי.[4] לאחר השלמת הבנייה והכשרת הצוותים יצא הצי החדש מאיטליה אל סיקיליה. גנאיוס קורנליוס סקיפיו, מפקד הצי, הקדים להגיע אל מסנה לפני עיקר הכוח. כאן נודע לו, כי אנשי ליפארה, שהייתה בשליטת קרתגו, מבקשים לעבור לצדה של רומא. מבלי להמתין לבוא שאר הצי, יצא סקיפיו אל ליפארה ועימו 17 אוניות מלחמה בלבד. פזיזותו עלתה לו בחירותו. הדבר נודע לחניבעל, והוא שלח מבסיסו בפנורמוס שייטת קרתגית בת 20 אוניות בפיקודו של בּוֹאוֹדֵס. השייטת הגיעה אל ליפארה בחשאי בשעת לילה והטילה הסגר על הנמל. לגנאיוס קורנליוס ואנשיו לא נותרה כל ברירה אלא להיכנע, והוא נלקח בשבי אל חניבעל.

פוליביוס מספר, כי גורל דומה כמעט ופקד את חניבעל עצמו ימים אחדים אחר כך. כשנודע לו כי עיקר הצי הרומי (כמאה אוניות) כבר קרוב אל חופי סיקיליה, יצא לים כדי ללמוד מקרוב על עוצמת אויביו ואופן התנהלותם. חמישים האוניות שבפיקודו נתקלו במפתיע בצי הרומי העדיף, ובלחימה שנתלקחה אבדו רבות מהן. הוא עצמו ועימו אוניות מעטות הצליח להימלט ולשוב לפנורמוס.[5] אפשר שחניבעל הופתע והוכה על ידי הצי הרומאי כאשר יצא לפשוט על חופי איטליה, כפי שעשו הקרתגים לעיתים קרובות עוד קודם לכן.[6]

קרב מילאי (260 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קרב מילאי (260 לפנה"ס)

איתרע מזלו של חניבעל, והוא היה הראשון לנחול תבוסה בקרב סדור מידי הצי הרומאי החדש. הרומאים, שעד אז לא התנסו בקרבות ימיים, התקינו לקראת הקרב על חרטומי אוניותיהם גשרי השתלטות (corvi), תשובת נגד לטקטיקות הניגוח של אויביהם הקרתגים. ההתנגשות בין הצדדים ארעה ליד מילאי, בחוף הצפוני-מזרחי של סיקיליה. חניבעל ואנשיו השתוממו אומנם למראה המכונות המוזרות על אוניות הרומאים המתקרבות, אך מאחר שזלזלו באויביהם חסרי הניסיון תקפו מיד מבלי להסתדר במערך קרבי. ההפתעה הייתה גמורה. גשרי ההשתלטות הופלו על אוניות הקרתגיות התוקפות, וחיילי הצי הרומאים הסתערו על סיפוניהן והכריעו אותן בלוחמת פנים-אל-פנים בה הצטיינו. הקרתגים "ברחו מוכי תדהמה מהחידוש הזה, בהשאירם אחריהם חמישים אוניות".[7] היה זה הניצחון הגדול הראשון של הרומאים בקרב ים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן מה לאחר המפלה במילאי נשלח חניבעל בראש שייטת אוניות אל סרדיניה. צי רומי בפיקודו של גאיוס סולפיקיוס פטרקולוס, קונסול שנת 258 לפנה"ס, הצליח לסגור את אוניותיו באחד מנמלי סרדיניה, ובקרב שנתלקח בין הצדדים ספגו הקרתגים אבדות כבדות. לאחר התבוסה נעצר חניבעל על ידי חייליו ונתלה על צלב.[8]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1922-1925. Digitized copy in: LacusCurtius.
  • Livius. Translated by F.G. Moore. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1919-1959 .
  • Diodorus. Translated by C.H. Oldfather. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1933-1957.
  • Valerius Maximus, Factorum ac dictorum memorabilium libri IX. Digitized copy in: The Latin Library.
  • Zonaras, Annales. J.P. Migne, Patrologia Graeca, 1857-1866. Digitized copy in: Documenta Catholica Omnia.
  • Walbank, F.W., A Historical Commentary on Polybius. Oxford, Oxford University Press, 1957.
  • s.v. "Hannibal" (5) in: Smith, W. (editor), Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, 1867. Digitized copy in: Perseus.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Zonaras, 8.10.
  2. ^ Polybius, 1.18, 19, 23, 24; Diodorus, 23.10.1; Valerius Maximus, 7.3 ext. 7; Livius, ep. 17.
  3. ^ Polybius, 1.18-19, 23.4; Diodorus, 23.8-9.
  4. ^ ראו קרב מילאי (260 לפנה"ס)#הקמת הצי הרומי.
  5. ^ Polybius, 1.21.
  6. ^ Polybius, 1.20.4-8
  7. ^ Polybius, 1.23.10 בתרגום בנימין שימרון.
  8. ^ Polybius, 1.24; Livius, ep. 17; Zonaras, 8.12.