מוסד ביאליק
מוסד ביאליק הוא בית הוצאה לאור שהקימו ההנהלה הציונית העולמית והנהלת הסוכנות היהודית בשנת 1935, לזכרו של המשורר חיים נחמן ביאליק. מנהלו ומעצב דמותו, שכיהן בתפקידו מעת היווסדו ועד סוף שנות ה-60, היה משה גרדון (בנו של שמואל ליב גורדון), שקודם לכן היה מראשי רשת החינוך העברית בפולין "תרבות" וממנהיגי המפלגה הציונית-סוציאליסטית "התאחדות הפועל הצעיר–צעירי ציון" בפולין.
תוכן עניינים |
הקמת המוסד [עריכה]
על הקמת מוסד ביאליק הוחלט בישיבה של הסוכנות היהודית בנובמבר 1934, על פי הצעתו של נחום סוקולוב[1] ובהסכמה עם אגודת הסופרים וקרן היסוד שהקציבה להקמת המוסד 5000 לא"י[2]. המוסד נועד לכינוס שיטתי של התרבות היהודית וטיפוח מתמיד של הספרות והלשון העברית[3][4]. ההחלטה התקבלה זמן מה לאחר ש"הברית העברית העולמית" החליטה להקים לזכר ביאליק את "קרן ביאליק", קרן עצמאית, נוספת על קרן היסוד והקרן הקיימת לישראל[5], לצורך הקמת מפעל לכנוס של אוצרות הספרות היהודית, ביצור החינוך היהודי בגולה ותמיכה בספרות העברית ובועד הלשון העברית[1]. עלתה הטענה שמוסד ביאליק הוקם כדי לטרפד את הקמת "קרן ביאליק"[6][7].
ישיבה ראשונה של הנהלת המוסד, שכללה שלושה נציגים של הסוכנות היהודית, נציג של הועד הלאומי, נציג קרן היסוד, נציג של אגודת הסופרים העבריים ונציג ועד הלשון, התכנס ב-12 בפברואר 1935[8].
בשנה הראשונה הוציא המוסד שנתון לזכר ביאליק בשם "כנסת"[9], הכריז על פרסים לספרות וספרי עיון[10], העביר תמיכה לועד הלשון[11] ולחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה[12] והחל בהכנת ספרים על הציונות ותולדות היישוב היהודי בארץ ישראל[13].
הנהלה [עריכה]
בראש המוסד עמד עד 1948 יצחק גרינבוים, נציג הסוכנות היהודית. עימו כיהנו, בין השאר, פרופ' חיים יהודה רות, נציג האוניברסיטה העברית, אריה לייב יפה, נציג קרן היסוד ופישל לחובר, נציג אגודת הסופרים העבריים. לאחר פטירתו, נתמנו להנהלת המוסד: ש. שלום ויצחק למדן[14]. בשנת 1955 התמנו להנהלת המוסד פרופ' ש. אדלר, יגאל ידין ודוד שמעוני[15].
פעילות [עריכה]
במהלך השנים התקיים דיון ציבורי על המשקל שעל המוסד לתת לכל אחד ממטרותיו. אגודת הסופרים דרשה לתת משקל משמעותי לתמיכה בספרות העברית של ההווה, ובימי הקמת המוסד אף איימה שלא תשתתף במוסד אם לא יוענק לפחות 40% מתקציבו למטרה זאת. מנגד, העמדה שנבחרה בפועל היתה להשקיע את מירב המאמצים בעבודת כינוס נכסי צאן הברזל של התרבות העברית והיהודית[16][17]. גם בתוך עבודת הכינוס נחלקו הדעות האם יש להשקיע את עיקר המאמץ בהוצאת מהדורות עממיות של הספרים החשובים ביותר, או להוציא לאור ספרים נדירים שיעדם מצומצם יותר. באופן כללי ניכר שהנהלת מוסד שמה דגש רב יותר על הגישה האחרונה[18], בנימוק שהוצאות עממיות של ספרי יסוד יצאו בהוצאות אחרות. לפרסי מוסד ביאליק שחולקו בתחילת 1936 לא היה המשך, ושנתון הכנסת יצא במשך עשור ואז נפסק[19].
המוסד עסק במהלך השנים בתרגום ספרי מופת של עמי העולם. ביוזמת דוד בן-גוריון הואץ הפעילות בתחום זה בסוף שנות ה-50. עד שנת 2010 הוציא המוסד תרגומים של כ-100 ספרי מופת[20].
במשך השנים הוציא המוסד בממוצע כ-15-20 ספרים לשנה[21][22][23].
ספרים בולטים שיצאו לאור ב"מוסד ביאליק" [עריכה]
בשנות ה-50[7]:
- מגילת מלחמת בני אור בבני חושך - 1955
- אפרים אלימלך אורבך, "בעלי התוספות: תולדותיהם, חיבוריהם ושיטתם" - 1955
- מחברות עמנואל
- אנציקלופדיה מקראית וכן "ספריית האנציקלופדיה המקראית" - סדרת ספרים בנושא לשונות שמיות, ביקורת המקרא ותולדות המזרח התיכון
בשנות ה-60:
- הקמת חברה להוצאת הביבליוגרפיה העברית[24]
- אנציקלופדיה חינוכית שהוצאה בשיתוף עם משרד החינוך
- אנטיגונה בתרגום שלמה דיקמן, 1963 - נמכר במעל 6000 עותקים בשנתיים הראשונות
- דרכו של מקרא של מרטין בובר, 1964 - שנמכר ב-1200 עותקים בשנה הראשונה[23].
במאה ה-21:
- כל כתבי אורי צבי גרינברג בעריכת דן מירון
- הוצאה בארבעה כרכים של כל השירים של דוד אבידן בראשית המאה העשרים ואחת.
מימון [עריכה]
מוסד ביאליק מתגאה בכך שהוא עושה שיקולים רוחניים ולא שיקולים תקציביים[23], הודות להסתמכותו על מימון הסוכנות היהודית ולאחר מכן של ממשלת ישראל. עם זאת, כמעט מאז הווסדו עלו טענות על העדר תקציב מספק לפעילותו של המוסד. באוגוסט 1937 יצא אגודת הסופרים נגד החלטת הקונגרס הציוני לצמצם את תקציבו של המוסד[25]. בשנת 1951 תבע המוסד מהקונגרס הציוני לשלש את תקציבו כדי שיוכל למלא את מטרתו[22]. בשנת 1955 איים הקורטוריון של המוסד בהתפטרות אם הנהלת הסוכנות היהודית לא תגדיל את תקציבו[26]. במהלך שנות ה-90 קיצצה ההסתדרות הציונית באופן דראסטי את התמיכה למוסד ובעקבות זאת פנה המוסד לממשלה בדרישת סיוע. קבוצת חברי כנסת אף העלו הצעת חוק להפיכת המוסד למוסד ממלכתי במטרה ללחוץ על משרד האוצר להעביר כספים למוסד[27][28].
קישורים חיצוניים [עריכה]
- אתר הבית של מוסד ביאליק
- דף מוסד ביאליק במאגר המו"לים הישראלי
- יצחק טאוב, על תלאות החומר יפצה מה שברוח, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2006
- מרדכי נאור, עלינו להקים את מדינת הרוח, באתר הארץ, 24 באפריל 2011
הערות שוליים [עריכה]
- ^ 1.0 1.1 ועידת הברית העברית העולמית, דואר היום, 8 באוקטובר 1934
- ^ מוסד ביאליק, דבר, 16 בנובמבר 1934
- ^ החלטות ועידת הסופרים, דבר, 10 במאי 1935
- ^ תכנית למוסד ביאליק, דבר, 24 בינואר 1935
- ^ ב.ד., מדינר לפרוטה, דואר היום, 20 בנובמבר 1934
- ^ ההר הוליד - מדריכים, דואר היום, 20 בספטמבר 1935
- ^ 7.0 7.1 מוסד ביאליק, חרות, 19 ביולי 1957
- ^ הישיבה הראשונה של הקורטוריון למוסד ביאליק, דואר היום, 24 בפברואר 1935
- ^ כנסת לזכר ח.נ. ביאליק, דואר היום, 25 באוקטובר 1935
- ^ פרסים ספרותיים של מוסד ביאליק, דואר היום, 13 בספטמבר 1935
- ^ מלון לעבודת חשמל, דואר היום, 13 בספטמבר 1935
- ^ החברה העברית לחקירת ארץ ישראל, הצופה, 28 בינואר 1938
- ^ איך יפעל מוסד ביאליק, דבר, 19 בדצמבר 1935
- ^ בירור סופרים בעניין מוסד ביאליק, דבר, 18 באוגוסט 1948
- ^ שיפור פעולות המגבית בדיוני הנהלת הסוכנות, דבר, 15 בנובמבר 1955
- ^ ש. שלום, מוסד ביאליק, דבר, 30 בדצמבר 1955
- ^ ראו לדוגמא: מ.י. בן גבריאל, למה ומדוע?, דבר, 23 באוקטובר 1940
- ^ יצחק בצלאל, קוראי הדורות, דבר, 9 במרץ 1973
- ^ מ. אג"ף, על יבול ספרותינו בתש"ז, הצופה, 14 בספטמבר 1947
- ^ ד"ר מרדכי נאור, עלינו להקים את מדינת הרוח, באתר הארץ, 24 באפריל 2011
- ^ 7 שנים למוסד ביאליק, דבר, 10 באוקטובר 1943
- ^ 22.0 22.1 מוסד ביאליק תובע מהקונגרס הגדלת תקציבו השנתי, הצופה, 24 באוגוסט 1951
- ^ 23.0 23.1 23.2 דבורה הירשפלד, מתשכ"ה לתשכ"ו בשדה ספר, דבר, 1 באוקטובר 1965
- ^ הוקמה חברה להוצאת הביבליוגרפיה העברית, דבר, 1 באוגוסט 1960
- ^ אגודת הסופרים מתמרמרת, הצופה, 27 באוגוסט 1937
- ^ א.ח. אלחנני, מוסד ביאליק לאן?, דבר, 23 בנובמבר 1956
- ^ הישיבה המאה ושלושים וארבע של הכנסת החמש עשרה יום רביעי, ט"ז בתמוז התש"ס (19 ביולי 2000), דיון ב"הצעת חוק מוסד ביאליק, התש"ס-2000", אתר הכנסת
- ^ פרוטוקול מס' 381, מישיבת ועדת החינוך והתרבות, יום שני, ט"ז טבת התשס"ב (31.12.2001), שעה 11:00
