חניבעל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במצביא מהעת העתיקה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חניבעל (פירושונים).

חניבעל בן חמילקרת ברקה (247 לפנה"ס - 183 לפנה"ס או 182 לפנה"ס), מצביא ומדינאי בן קרתגו. עמד בראש כוחות קרתגו במלחמה הפונית השנייה נגד רומא. פלש לאיטליה בראש צבא גדול והביס את הרומאים במספר קרבות גדולים. הובס בסופו של דבר על ידי המצביא הרומאי פובליוס סקיפיו אפריקנוס בקרב זאמה ליד עיר הולדתו. נחשב לאחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה, בשורה אחת עם אלכסנדר הגדול ונפוליאון.

תוכן עניינים 1 ילדות 2 מקור שמו 3 מסע המלחמה נגד רומא 4 ההפסד 5 קישורים חיצוניים 6 לקריאה נוספת

[עריכה] ילדות

חניבעל (פירוש השם בפניקית שבה דיבר בקרתגו הוא בעל חנני או חִנו של בעל) נולד לאחת המשפחות החזקות ביותר בקרתגו. הוא היה הילד הרביעי מתוך שישה שנולדו לחמילקרת ברקה, שהיה מפקד צבאות קרתגו בסיציליה בזמן המלחמה הפונית הראשונה. חמילקרת היה בין מדכאי מרד השכירים שפרץ לאחר אי תשלום המשכורות שהגיעו להם עבור שירותם במלחמה.

היות שקרתגו הפסידה שטחים רבים במלחמה הפונית הראשונה, החליט חמילקרת לפלוש לחצי האי האיברי (איספניה, כפי שנקרא בפי הפיניקים) על מנת לזכות בטריטוריות חדשות. יש הרואים בפלישה זו הוכחה לעוצמת משפחת בני ברקה, שכן על פי החלטת אחד מבני המשפחה יצאה קרתגו כולה למלחמה.

שלושת בניו של חמילקרת התלוו למסע המלחמה, שם קיבלו את חינוכם הבסיסי. לפי האגדה, כשחניבעל היה בן תשע לקח אותו אביו למקדש האלה תנית, אשר על פסגת הבירסה, והשביע אותו שלעולם לא יהיה ידיד לרומאים.

לאחר תשע שנים, במהלכן הצליח להשתלט על השליש המזרחי של חצי האי האיברי, נרצח חמילקרת, ועזרובעל חתנו נטל את הפיקוד על הצבא. כאשר נרצח גם הוא בחרה מועצת קרתגו בחניבעל למפקד הצבא.

[עריכה] מקור שמו

סרז' לנסל (Lancel) מציין שני שורשים אפשריים לשם Barca: האחד, מהשורש השמי ב-ר-כ., ממנו נגזרה, למשל, המילה העברית "ברכה"; השני הוא ברק. מוסיף לנסל ומעריך כי הראשון, "המבורך" אינו כינוי אשר עולה בקנה אחד עם כשלונו של חמילקרת, ואילו השני מתאים לסגנון הלחימה שלו בסיציליה, כמו גם מקביל לשם המשפחה היווני Keraunos, שמשמעו "ברק" גם כן, ואכן נמצאו מפקדים בקרב צבאו של אלכסנדר עם שם זה. אליבא דלנסל לא ניתן להכריע בשאלה האם השם Barca הוא כינוי שהודבק לחמילקרת הודות למעלותיו (cognomen ex virtue) או שם מוקדם יותר שהועבר אליו מאבותיו^[1].

[עריכה] מסע המלחמה נגד רומא

מרגע שקיבל חניבעל את השליטה על הכוחות הקרתגיים באיספניה, המשיך במסע הכיבושים בו החל אביו. חניבעל כבש חלק נכבד מחצי האי האיברי ולבסוף שם מצור על סגונטום, המצור שהביא את רומא להכרזת מלחמה על קרתגו.

לאחר שאבטח את אפריקה ואיספניה יצא חניבעל לכיוון רומא בראש צבא בן 90,000 רגלים, 12,000 פרשים וכמה עשרות פילי מלחמה. חניבעל צפה את הפלישה הרומאית לאיספניה ולכן השאיר בה כוח של כ-20,000 רגלים בנוסף לזה של אחיו עזרובעל.

חניבעל ניהל מערכה מהירה לכיבוש צפון איספניה והשאיר את חנון הגדול כמפקד השטח הכבוש, ובפיקודו 11,000 רגלים ו-1,000 פרשים. לאחר הקרבות ומיקום הכוחות של חנון נותר חניבעל עם כוח של כ-40,000 רגלים ו-9,000 פרשים. לאחר שחצה את הפירנאים הגיע חניבעל לגאליה שמעבר להרי האלפים, שם נלחם במספר שבטים מקומיים, ביניהם האלבורגים. חלק מחייליו האיספניים בגדו בו, אבל בסופו של דבר הצליח להתגבר על השבטים וקיבל תגבורת משבטים יריבים לרומא.

חניבעל התקרב לנהר הרון אך נמנע מלהילחם במצביא הרומאי שהתייצב מולו, פובליוס קורנליוס סקיפיו בשל רצונו להגיע לאדמת איטליה. הוא חצה את הנהר והתקבל בברכה על ידי שבט הבויי האיטלקי שאף תגבר אותו בחיילים. כמו כן התערב בסכסוך מקומי פנים-שבטי וכאות תודה ניתנה לו אספקה. במסע נועז ומפרך בן 15 ימים חצה את הרי האלפים בראש צבאו ואיבד מתלאות הדרך והתנכלויות הברברים 12,000 חילים, את רוב סוסיו ובהמות המשא שלו, ומספר פילים. כשסיים לבסוף את החצייה עמד לרשותו כוח של כ- 20,000 רגלים 6,000 פרשים ו-37 פילים. תגבורת גאלית הצליחה להגדיל את מספר חיילי הרגלים שלו לכ-30,000. הוא גייס כוחות נוספים מהאינוסברים והשבטים הליגוריים באיטליה וכפה ברית על כמה שבטים אחרים. לבסוף כוחו מנה כ-40,000 רגלים ו-10,000 פרשים.

בכל המערכות הגדולות על אדמת איטליה הצליח חניבעל להביס את הרומאים. יתרונותיו היו בכוח הסדיר הגדול שעמד לרשותו, ביכולתו לגרור את הרומאים לחזיתות שהיו נוחות לו במיוחד וביצירת כוח מעורב של גאלים שהצטיינו בלוחמת פנים אל פנים עם פרשים נומידיים שהצטיינו בלחימת פרשים. במערכה הראשונה בקרב טיקינוס, בשנת 218 לפני הספירה, נחל הקונסול סקיפיו מפלה כבדה וחולץ מהמערכה בידי בנו כשהוא פצוע קשה. במערכה השנייה בקרב טרביה נהרגו כ-15,000 - 20,000 רומאים למול מאות בודדות של גאלים. במערכה השלישית בקרב טראסימני על גדת האגם טראסימני, שמתוארת כמארב הגדול ביותר במערכות העתיקות, נהרגו כ-15,000 חיילים רומאים ובהם הקונסול מפקדם. גם במערכה הרביעית בקרב קאנאי בשנת 216 לפני הספירה, שנחשבת למופת בטקטיקה צבאית, מערכה שלתוכה הרומאים הטילו 80,000 חיילים בפיקודם של שני קונסולים, הם לא הצליחו לעמוד מול האסטרטגיה שלו, וביום אחד נהרגו כ-50,000 עד 70,000 חיילים רומאים למול 6,000 בלבד מצבאו של חניבעל.

מאז אותה מערכה הרומאים לא התייצבו עוד חזיתית למול חניבעל על אדמת איטליה, ודגלו בטקטיקה של הימנעות ממגע על פי הדוקטרינה של פאביוס מאקסימוס, דוקטרינה אותה דחו בטרם המפלות. חניבעל לא תקף ישירות את רומא, לאחר המפלה הגדולה, כפי שייעץ לו אחד מבעלי בריתו, אלא נהג במתינות ושלח שליח לנהל משא ומתן על כניעת רומא, דבר שהרומאים דחו לתדהמתו מכל וכול. אף שחניבעל החל לכבוש את דרום איטליה, הוא מצא את עצמו במלחמות הגנה על בעלי בריתו כנגד הרומאים, דבר שעיכב את מתקפותיו.

[עריכה] ההפסד

למרות המפלות הראשוניות, הרומאים הצליחו להתאושש ושלחו צבא חזק לספרד על מנת לפתות את חניבעל לחוש להגנת ספרד ועל ידי כך לצאת את איטליה. רק בשנת 202 לפנה"ס, משנחת צבא רומאי באוטיקה שבאפריקה, הוכחה אסטרטגיה זו כנכונה. חניבעל נקרא לשוב הביתה, אך בקרב זאמה נחל תבוסה מידי פובליוס קורנליוס סקיפיו (הבן), שזכה לכינוי "אפריקנוס" על שום ניצחונו. זו הייתה תבוסתו הראשונה והיחידה של חניבעל, שהתרחשה למרבה הפרדוקס דווקא על אדמת ארצו.

בעקבות ההפסד, שלטונות קרתגו הסכימו לחוזה שלום משפיל שנישל אותם מרוב נחלותיהם, חייב אותם לשלם פיצויים לרומא, אסר עליהם להחזיק פילי מלחמה וצי ספינות (מלבד עשר) ואסר עליהם לערוך קרבות ללא רשותה של רומא. מסיבה כל שהיא, השלטונות הרומים לא לקחו איתם את חניבעל כשבוי מלחמה כפי שנהגו במצביאים אחרים, ואיפשרו לו לחזור לקרתגו. אף על פי שחניבעל לא ביקר בעיר הולדתו כמה עשרות שנים, העיר קיבלה את מנהיגותו והוא מונה לשופט העיר. תחת הנהגתו קרתגו הצליחה להתאושש מהמפלה הקשה, והעיר חזרה לפרוח, כאשר הוא עמל לטהר אותה משחיתות פוליטית.

פעולותיו היו כנראה לצנינים בעיני מתנגדיו הפוליטים, שטענו באוזני רומא כי חניבעל מתכנן מרד נוסף. הרומאים שעדיין חששו ממנו, דרשו שהקרתגים יגלו אותו, והוא הסכים לצאת לגלות בשנת 195 לפנה"ס על מנת למנוע מלחמה נוספת, שלא היה לקרתגים סיכוי לנצח בה, וקיבל את חסותו של אנטיוכוס השלישי (הגדול), אויבם של הרומאים. כאשר זה יצא למלחמה נגד רומא, היה חניבעל ליועצו הצבאי ומפקד הצי הימי שלו - תחום שלא היה בקיא בו. אנטיוכוס לא שמע לעצותיו וכתוצאה מכך הובס במלחמה בשנת 189 לפנה"ס. כתנאי לשלום דרשו הרומאים את הסגרתו של חניבעל. חניבעל הצליח לברוח לביתיניה, אך הרומאים השיגו אותו שם לאחר שהמלך בגד בו. בשנת 183 או 182 לפנה"ס, כאשר הרומאים דרשו את כניעתו, הוא העדיף להתאבד בבליעת רעל על מנת שלא ליפול לידיים רומאיות.

על פי האגדה, מספרים כי משפטו האחרון היה: "אשחרר את הרומאים מחרדת היום", ולאחריו שתה את הרעל שבטבעתו. אויבה הגדול של רומא מת כשבת צחוק על פניו. בן 64 או 65 היה במותו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חניבעל

• חניבעל, באנציקלופדיה בריטניקה 1911

[עריכה] לקריאה נוספת