טון TNT

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טון TNT הוא יחידת מידה לאנרגיה המשמשת למדידת עוצמתן של פצצות, ובעיקר עוצמתן של פצצות גרעיניות. עוצמתה של פצצת ביקוע גרעיני נמדדת בקילוטון TNT (ובקצרה קילוטון) ועוצמתה של פצצת מימן נמדדת במגהטון TNT (ובקצרה מגהטון). טון TNT הוא כמות האנרגיה הנפלטת בעת פיצוץ TNT במשקל של טון אחד (אלף קילוגרם). קילוטון הוא אלף טון, ומגהטון הוא מיליון טון.

גרם TNT שווה ל-4,184 ג'ול. טון TNT שווה לפיכך ל-4.184 מיליארד ג'ול.

עוצמתה של "ילד קטן", פצצת האטום הראשונה, שהוטלה על הירושימה, הייתה כ-13 עד 16 קילוטון TNT. עוצמתה של "איש שמן", פצצת האטום השנייה, שהוטלה על נגאסקי, הייתה כ-21 קילוטון TNT.

עוצמתה של פצצת המימן הראשונה, שפוצצה ארצות הברית בניסוי שנערך באחד מאיי מרשל שבאוקיינוס השקט ב־1 בנובמבר 1952, הגיעה ל-10 מגהטון.

פצצת הצאר הייתה פצצת המימן הגדולה והחזקה ביותר שנוסתה אי פעם. הפצצה, פרי פיתוחה של ברית המועצות, יצרה פיצוץ בעוצמה של כ-50 מגהטון (שווה ערך לכ-3,300 פצצות "ילד קטן"). ניסוי הפצצה נערך ב-30 באוקטובר 1961 בנוביה זמליה, ארכיפלג באוקיינוס הקרח הצפוני.

יחידת מידה זו משמשת גם למדידת עוצמתן של פצצות קונבנציונליות (כלומר לא גרעיניות) רבות עוצמה. עוצמתה של הפצצה הקרויה Father of all bombs, הנחשבת לפצצה הקונבנציונלית העזה ביותר, היא כ-44 טון TNT. כן משמשת יחידת מידה זו לתיאור עוצמת הפגיעה של שביט בכוכב לכת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]