פצצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פצצה אמריקאית Mk84 במשקל טונה

פצצה היא כלי נשק בדמות מתקן נפץ, העשוי לרוב ממכל מתכתי הממולא בחומר נפץ. חומר נפץ זה מתפוצץ ויוצר הרס רב כתוצאה מהדף ורסיסים.

פיצוץ הפצצה נעשה על ידי מנגנון המכונה מרעום. מרעום זה יכול להיות מופעל על ידי קוצב זמן, שלט רחוק או חיישן מסוג כלשהו: חיישן לחץ אטמוספירי (לפיצוץ בגובה מסוים), מכ"ם, חיישן מגע או קרבה (חש את המרחק מהמטרה).

המונח "פצצה" משמש כיום בחוגים המקצועיים בעיקר לתיאור מתקני נפץ בלתי ממונעים המוטלים ממטוסים כנגד מטרות על פני הקרקע או הים. מתקני נפץ אחרים בשימוש צבאי הם רימונים, פגזים, מטעני עומק, טילים ומוקשים. בקרב הציבור הרחב, המונח "פצצה" משמש גם כמילה נרדפת למטען חבלה.

סוגי פצצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצצת ה-MOAB

הפצצות מתחלקות לשלושה סוגים עיקריים: קונבנציונליות (ממולאות בחומר נפץ), פצצות מצרר ופיזור (ממולאות בתחמישים, כימיקלים או חומרים אחרים המפוזרים טרם הפגיעה) ופצצות גרעין (המסתמכות על ביקוע גרעיני או היתוך גרעיני ליצירת הנזק).

הפצצות הפשוטות, שאינן בעלות הנחייה או יכולת תמרון כלשהי, מכונות פצצת שימוש כללי (ש"כ) או "פצצות ברזל". טרם המצאת מחשבי ההפצצה, היה זה תפקידו של המטילן או הטייס לשחרר את הפצצות ברגע הנכון על מנת לפגוע במטרה. עם התקדמות המחשבים (בשנות ה-60 של המאה ה-20) ההטלה מתבצעת אוטומטית על ידי מחשב ההפצצה ברגע הנכון תוך חישוב של מהירות המטוס, זווית צלילתו, משקל הפצצות וגורמים נוספים רבים.

כיום ישנן גם "פצצות חכמות", אשר יוצרו מלכתחילה עם חיישני הנחייה (לייזר, תת-אדום, טלוויזיה ואחרים), או שהורכבו חיישנים אלו על פצצות ברזל "טיפשות" להשגת יכולת הנחייה ותמרון כלשהי של הפצצה למטרתה. יכולת זו מקרבת את הפצצות החכמות אל הטילים, אלא שהפצצות אינן בעלות הנעה עצמית - הן יכולות לתמרן אך מעט בהשוואה לטילים בזמן גלישתן אל המטרה.

הפצצה רבת העוצמה ביותר (שאינה גרעינית) היא הפצצה הרוסית "אבי כל הפצצות" (Father of all bombs) השקולה ל-44 טון TNT. אחריה באה הפצצה האמריקאית MOAB שפירושה: Massive Ordnance Air Blast ("חימוש נפיץ אווירי מסיבי"), שידועה גם בשם: "Mother of all bombs" בפי החיילים האמריקנים, ושקולה ל-11 טון TNT.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לוי שגיב, חומרי נפץ, הדף ופירוטכניקה, קרוננברג ספרות מקצועית, תל אביב.