טונגוראווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טונגוראווה
Volcán Tungurahua Riobamba - Ecuador.jpg

מבט על ההר מריובמבה (ספטמבר 2011)
גובה 5,023 מטרים
מיקום Flag of Ecuador.svg  אקוואדור
רכס הרים הרי האנדים
אורך הרכס 8000 קילומטרים
סוג הר הר געש שכבתי פעיל
מספר הר געש 1502-08‏[1]
התפרצות אחרונה 2011
העפלה ראשונה 1873 (על ידי וילהלם ריס ואלפונס שטובל)
מסלול ההעפלה הקל טיפוס שלג וקרחונים
קואורדינטות 1°28′12″S 78°26′41″W
(למפת אקוודור רגילה)
מיקום טונגוראווה במפת אקוודור
 
טונגוראווה
טונגוראווה

טונגוראווה (Tungurahua מקצ'ואה "טונגורי" (גרון) ו"ראווה" (אש) – "גרון של אש"‏[2]) הוא הר געש שכבתי פעיל השוכן בקטע של הרי האנדים הקרוי הרכס המזרחי (Cordillera Oriental) באקוואדור. הפעילות הגעשית בהר התחדשה ב-1999 ונמשכת מאז, כשההתפרצויות העיקריות התרחשו ב-16 באוגוסט 2006, 6 בפברואר 2008, 28 במאי 2010, 4 בדצמבר 2010, 26 באפריל 2011, ב-27 בנובמבר 2011, ב-18 בדצמבר 2012 ובמרץ 2013.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה המראה את המיקום של טונגוראווה והרי געש אחרים באקוודור.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר הגעש טונגוראווה (5,023 מטרים) שוכן בנפה הקרויה על שמו - נפת טונגוראווה - ברכס ההרים המזרחי (Cordillera Oriental), חלק מרכס האנדים החוצה את אקוואדור מצפון לדרום. ההר נמצא 140 קילומטרים דרומית לבירה קיטו. הרים סמוכים הראויים לציון הם הצ'ימבורסו (6,267 מטרים) ואל אלטאר (5,319 מטרים). ההר מתנשא מעל עיר המרחצאות הקטנה בניוס די אגוואה סנטה (Baños de Agua Santa – מילולית "מרחצאות המים הקדושים") השוכנת בגובה 1,899 מטרים לרגלי ההר, כ-8 קילומטרים צפונית לפסגתו. עיירות סמוכות נוספות הן אמבטו (Ambato, כ-30 קילומטרים לצפון מערב) וריובמבה (כ-30 קילומטרים לדרום מערב). טונגוראווה הוא חלק מהפארק הלאומי סנגאי שבחלקו הוכרז כאתר מורשת עולמית.

קרחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסגת טונגוראווה בגובה 5,023 מצויה מעט מעל לקו השלג[3] (כ-4,900 מטרים). הפסגה מכוסה בשלג-עד והיה בה קרחון קטן שנמס לאחר התגברות הפעילות הגעשית ב-1999.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה גאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההר הנוכחי (טונגוראווה III) בנוי בתוך הקלדרה של ההר שקדם לו (טונגוראווה II) שנבנה במהלך 14,000 השנים האחרונות, והתמוטטה לפני כ-3,000 (±90) שנים. ההר המקורי (טונגוראווה I) התמוטט בסוף הפליסטוקן העליון.‏[1]

היסטוריה של התפרצויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתפרצויות של טונגוראווה הן סטרומבוליאניות, והן מייצרות אנדזיט ודקיט. מקורן של כל ההתפרצויות ההיסטורית בלוע שבפסגה, ואליהן נלוו התפוצצויות עזות, זרמים פירוקלסטיים ולעתים קילוחי של לבה. במשך 1,300 השנים האחרונות נכנס טונגוראווה כל 80 עד 100 שנים לשלב של פעילות געשית. ההתפרצויות הבולטות ביותר אירעו בשנים 1773, 1886 ו-1918-1916.‏[4]

הטיפוס הראשון על ההר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך משלחתם בת שבע השנים בדרום אמריקה (מ-1868 עד 1876) טיפסו שני הוולקנולוגים הגרמנים: אלפונס שטובל (Alphons Stübel‏; 1904-1835) ווילהלם רייס (Wilhelm Reiss‏; 1908-1838) על קוטופקסי (רייס יחד עם אנחל אסקובר (Angel Escobar)‏; 28 בנובמבר 1872) וטונגוראווה (שטובל עם אוסביו רודריגס (Eusebio Rodruguez)‏; 9 בפברואר 1873).

פעילות געשית לאחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טונגוראווה פולט אפר ולבה חמים בלילה (1999).

ב-1999, לאחר תקופה ארוכה של שקט, נכנס הר הגעש לשלב של התפרצות שנמשך מאז, נכון לנובמבר 2011, ברציפות. הפעילות המחודשת באוקטובר 1999 הפיקה כמויות גדולות אפר געשי שנשר על ישובי הסביבה והוביל לפינויים של למעלה מ-25,000 תושבים מבניוס והשטחים הסמוכים. הפעילות נמשכה ברמה בינונית עד מאי 2006, אז התגברה באורח דרסטי והגיעה לשיא בהתפוצצות עזה ב-14 ביולי 2006 וב-16 באוגוסט 2006. ההתפרצות של 16 באוגוסט 2006 הייתה העזה ביותר מאז שהתחדשה הפעילות הגעשית ב-1999. כתוצאה מההתפרצות היתמר עמוד התפרצות לגובה של 10 קילומטרים, שהתפזר על פני שטח באורך של 740 קילומטרים וברוחב של 180 קילומטרים תוך השקעת אפר וטפרה מדרום מערב להר הגעש. זרמים פירוקלסטיים שנוצרו מההתפרצות גרמו למותם של שבעה תושבים, משפחה בת חמש נפשות ושני מדענים, והרסו כמה כפרים קטנים וכבישים במדרונות המזרחיים והצפון-מערביים של הר הגעש.

התפרצות נוספת שבעטיה פונו תושבים התרחשה ב-4 בדצמבר 2010. הסוכנות הלאומית לניהול סיכונים של אקוודור (Secretaría Nacional de Gestión de Riesgos) הכריזה על "אזעקה אדומה", ומאוחר יותר הפתיחה את רמת הסיכון לכתום.‏[5] המכון הגאופיזי של אקוודור (Instituto Geofísico)‏‏[6] דיווח על גידול בפעילות הסייסמית, על מספר ההתפוצצויות ועל ענן האפר שהגיע לגובה של 2 קילומטרים.‏[7]

ב-22 באוגוסט 2012 התפרץ ההר שוב. גובה עמוד ההתפרצות הגיע ל-4 קילומטרים ו-110 משפחות פונו משישה כפרים הסמוכים להר.‏[8] בעקבות ההתפרצות מתנהל בטונגוראווה מעקב אחר הפעילות הסייסמית, המתעצמת ונחלשת לפרקים.‏[9] ב-18 בדצמבר 2012 התפרץ ההר פעם נוספת והביא לפינוי האוכלוסייה ביישובים הסמוכים.‏[10] ב-9 במרץ 2013 ההר התפרץ שוב,‏[11] וב-14 במרץ הגיע עמוד ההתפרצות לגובה של 3 קילומטרים.‏[12]

ב-4 באפריל 2014 הייתה בהר התפרצות עזה ועמוד ההתפרצות הגיע לגובה של 10 קילומטרים.‏[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]