התפרצות געשית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התפרצות געשית היא התהליך שבו פורצת מאגמה על פני קרום כדור הארץ. כאשר המאגמה, חומר סלעי מותך עולה ממעמקי האדמה, מתנדפים ממנו מים וגזים, שהיו מומסים בו עוד בהיותו בבטן האדמה. ולכן, כאשר מתרחשת התפרצות געשית היא מלווה בענני עשן, בדרך כלל, לבן. אלה אם הוא מכיל גם אפר וולקני יהיה הצבע של הענן העולה מעל ההתפרצות , אפור עד שחור. לחומר הסלעי המותך נקרא בשם לבה. על פני השטח מתקררת הלבה במהירות והופכת לסלע בעל גבישים זעירים, הנראים רק בזכוכית מגדלת או במיקרוסקופ. סלעי הלבה, הקטנים כמו טוף והגדולים ניתנים לאיתור, בין השאר על ידי מגנט המוקרב אליהם. היות שהם מכלים גרגירי מתכת, מבחינים בתגובה.
ההתפרצות הגעשית יכולה לנבוע מהלחץ הרב שנוצר בפנים כדור הארץ. המאגמה מחפשת סדקים בין הלוחות טקטוניים ומתפרצת. כך מצויות שורה של התפרציות געשיות המתבאות גם בהרי געש תת-ימיים ויבשתיים ברצועה העוברת במרכז ההאוקיינוס האטלנטי המכונה רכס אמצע אוקייני.
המאגמה יכולה לפרוץ החוצה ולזרום בצורת לבה, או ליצור תגובה עם מים הגורמת להתפוצצויות, שחרור כמויות גדולות של עשן וקיטור, העפת סלעים, שחרור אפר וולקני או זכוכית געשית. ההתפוצצויות שהוזכרו ייגרמו כתוצאה משחרור של לחץ רב של גזים הנמצאים בתוך הלבה, לפיכך הן ייווצרו בעיקר בלבה צמיגה יותר.
