טיוטה:לורה דה פורס גורדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תבנית {{אישיות}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

לורה דה פורס גורדון (לבית לורה דה פורס ; 17 באוגוסט 1838 - 5 באפריל 1907) הייתה עורכת דין מקליפורניה, מוציאה לאור של עיתונים וסופרג'יסטית בולטת. היא הייתה האישה הראשונה שניהלה עיתון יומי בארצות הברית (ה- Stockton Daily Leader, 1874), ועורכת הדין השנייה שהתקבלה לעיסוק במקצוע בקליפורניה.

כאקטיביסטית, גורדון הייתה תומכת מרכזית בחוק עורך הדין האישה, שאיפשר לנשים לעסוק בעריכת דין בקליפורניה. היא גם דחפה להכללת סעיף בחוקת קליפורניה שאסר על המדינה למנוע מנשים לעסוק במקצוע כלשהו.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורה דה פורס גורדון (שם נעורים: דה פורס) נולדה בצפון מזרח, פנסילבניה, ב-17 באוגוסט 1838, לאברם דה פורס וקתרין דוליטל אלן. למשפחה היו תשעה ילדים. אביה נאבק בראומטיזם, אך הילדים (כולל לפחות שתי בנות) קיבלו חינוך בבתי הספר הציבוריים.[1][2]

לאחר מותו של אחד הילדים, פנתה המשפחה בשנת 1855 לספיריטואליזם.[2] :גורדון סיירה בצפון מזרח ארצות הברית וכבר מגיל 15 נשאה נאומים פומביים[2]  כולל נאום בבוסטון בגיל 18.[3] במהלך אחד מהאירועים היא פגשה רופא סקוטי בשם צ'ארלס ה. גורדון, ובשנת 1862 נישאה לו.[1][3] הזוג עבר בהדרגה מערבה, ראשית לניו אורלינס (שם הוצב הרופא במהלך מלחמת האזרחים), [4] בהמשך לנבאדה, [5] עד שלבסוף התיישבו בשנת 1870 בקליפורניה.[1]

היא התגרשה מבעלה בעילה של ניאוף לפני שנת 1878.[1] מאוחר יותר היא התייחסה לעצמה לעיתים קרובות כאלמנה, ולא כגרושה, שכן האלמנות הייתה "הסבר מקובל יותר להיעדר הגנה גברית".[6]

עיתונאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן מתוך הפרסום הרשמי של נאומה בתערוכה הקולומביאנית ב-1892.

בשנת 1873 הפכה גורדון לעורכת וכתבת בעיתון Stockton Narrow Gauge. שנה לאחר מכן היא רכשה את ה- Stockton Weekly Leader והפכה אותו לעיתון יומי ובכך נעשתה האישה המוציאה לאור של עיתון הראשונה בארצות הברית. [7] בין השנים 1876 ל-1878, היא פרסמה את ה- Oakland Daily Democrat.[3] במהלך אותה תקופה, היא שימשה גם ככתבת של סקרמנטו בי ועיתונים אחרים.[1][6] היא גם שימשה כמארגנת של איגוד העיתונאים של החוף הפסיפי.[8]

אקטיביסטית למען זכות בחירה לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומת ב־San Francisco Daily Alta להרצאה על זכות בחירה שניתנה על ידי גורדון ב-1870.

בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19, קריירת הנאום של גורדון פנתה מתחום הספיריטואליזם אל זכויות הנשים, אולי בהשפעת הדגש ששם הספיריטואליזם על שוויון ושוויון בין המינים. נאומה ב-19 בפברואר 1868 בסן פרנסיסקו, שכותרתו "הזיכיון של הבחירה: מי יצביע", היה הראשון בקליפורניה על תנועת זכות הבחירה לנשים.[2]  [9] הוא משך אליו קהל משמעותי, שחלקים ממנו המשיכו והפכו לחלק מהנהגת התנועה בקליפורניה.[2] 

בשנת 1870, היא עזרה לייסד את אגודת זכות הבחירה לנשים בקליפורניה, ונשאה למעלה מ-100 נאומים על זכות הבחירה.[10][11][12] גורדון פעלה גם למען זכות הבחירה לנשים בנבאדה, ונאמה ברחבי המדינה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19 וכן מול בית המחוקקים של המדינה ב-1871. [13] כתבה אחת אודות דבריה באותה עת תיאר את נאומיה כ"זרם של אש נוזלית".[14]

גורדון נסעה גם מעבר לדרום-מערב ארצות הברית, וייצגה את קליפורניה בשנת 1872 באיגוד הלאומי של נשים למען זכות הבחירה שנפגש בניו יורק. [15] בוועידה הרפובליקנית הליברלית של 1872, היא ביקשה מהמפלגה, יחד עם סוזן ב. אנתוני, להושיב אותה כנציגה מקליפורניה (כדי "לצחוק") והגישה הצעת החלטה בעד זכות בחירה לנשים. [16] [17] [18]

לאחר שהחלה את הקריירה המשפטית שלה בשנת 1879, היא המשיכה בפעילותה למען זכות הבחירה לנשים. היא נבחרה לנשיאת איגוד מדינת קליפורניה לזכות בחירה לנשים בין השנים 1884–1894, וכן כנואמת בתשלום מטעם התנועה בבחירות לנשיאות של שנת 1888. [19] בשנת 1892 היא דיברה בתערוכה הקולומביאנית בשיקגו. [20]

גורדון נחשבה לחלק מהענף ה"רדיקלי" של פעילי זכות הבחירה לנשים,[11]  בין השאר בגלל הגירושים שלה והקשר שלה לספיריטואליזם. [21] בין עמיתיה נמנו את הנרי ג'ורג'[8] וסוזן ב' אנתוני.[3]

אקטיביזם וקריירה משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מפעילותה ומעבודתה בפרסום, הייתה גורדון מוכרת היטב בחוגים הפוליטיים בקליפורניה, ואף קיבלה 200 קולות בבחירות לסנאט המדינה בשנת 1871.[3] עקב כך הוצבה, יחד עם הסופרג'יסטית קלרה שורטרידג' פולץ, לנהל את מסע הקידום של חוק עורכת הדין, אשר העניק לנשים את הזכות לעסוק בעריכת דין בקליפורניה בינואר 1878. גורדון השתמשה בתפקידה כעיתונאית שמסקרת את הדיון כדי לשמור על קשר עם מחוקקים ולשדל את המושל לחתימה הסופית.[6][22]

מאוחר יותר בשנת 1878, הייתה גורדון מועמדת כציר לוועידת החוקה של קליפורניה, אך נוצחה.[3] למרות זאת, במהלך הכינוס בפברואר 1879, דחפה יחד עם פולץ בהצלחה את הכנסתו של סעיף XX, תת-סעיף 18, של החוקה, אשר אסר על חוקי המדינה למנוע מנשים להיכנס לכל "עסק, עיסוק או מקצוע חוקיים".[23][6] 

בערך באותו זמן, בינואר 1879, התקבלו גורדון ופולץ לזמן קצר למכללת הייסטינגס למשפטים שנפתחה אז, ושילמו את שכר הלימוד של 10$.[14] עם זאת, ביום השלישי לשיעורים, הם התבקשו לעזוב, בין השאר משום שדיקן בית הספר חש ש"החצאיות המרשרשות" שלהן מטרידות את התלמידים.[6] בפברואר באותה שנה הן הגישו עתירה וייצגו את בה עצמן בפני בית המשפט העליון של המדינה, אותו שכנעו לבטל את החלטת המכללה.[6]  עם זאת, בעקבות עבודתן, פעילותן החברתית והתחייבויותיהן המשפחתיות, לא הצליחה אף אחת מהן לסיים את הלימודים. הבוגרת הראשונה של הייסטינגס הייתה מרי מק'הנרי קית'.[3]

באותה תקופה, סיום בית הספר למשפטים לא היה הכרחי על מנת להתקבל ללשכת עורכי הדין, ולכן גורדון למדה לבחינות הקבלה ללשכה בכוחות עצמה. ב-6 בדצמבר 1879, היא התקבלה ללשכת עורכי הדין של קליפורניה, והפכה לעורכת הדין השנייה במדינה (אחרי פולץ).[6] בשנת 1880 היא הקימה משרד משלה בסן פרנסיסקו, שם התמחתה במשפט כללי ובמשפט פלילי. עבודתה כללה הגנות מוצלחות במספר מקרי רצח.[1][6]  [8]

היא גם הייתה האישה הראשונה בקליפורניה שניהלה תיק שנדון בפני חבר מושבעים.[6]  עבודה זו משכה תשומת לב לאומית, במיוחד במקרה של ג'ורג' ווילר, בו גורדון סייעה להגנה ופולץ לתביעה, מה שהוביל את עיתון המשטרה הלאומי של ניו יורק לכתוב שמדובר במקרה בו "יתאפשר לשתי נקבות לכשכש בלשונן לסיפוק ליבן".[6][24]

ב-3 בפברואר 1883 הפכה גורדון לאישה השנייה שהתקבלה ללשכת עורכי הדין של בית המשפט העליון של ארצות הברית, אחרי בלווה לוקווד.[10] [25]

אחרית חייה ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורדון פרשה ממקצוע עריכת הדין בשנת 1901, ובילתה את שנותיה האחרונות בחווה שלה בלודי, קליפורניה.[10] בריאותה התדרדרה בשנת 1906 לאחר מותו בטרם עת של נכדה. היא חלתה בדלקת ריאות במרץ 1907, ומתה בלודי ב-5 באפריל 1907.[2]

השערות עכשוויות בדבר נטייתה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1879 השאירה גורדון השאירה עותק של החוברת שלה "הגייזרים הגדולים של קליפורניה ואיך להגיע אליהם" בקפסולת זמן שנקברה בפארק וושינגטון סקוור בסן פרנסיסקו. בתוך העלון היא כתבה:

אם ספר קטן זה יראה אור לאחר 100 שנות קבורתו, הייתי רוצה שקוראיו ידעו שהמחברת הייתה אוהבת המין שלה והקדישה את מיטב שנות חייה בחתירה לשוויון פוליטי, חברתי ומוסרי, העצמה והרמת מעמדן של נשים.

הקדשתה זו הוקראה בקול בציבור לאחר פתיחת קפסולת הזמן באפריל 1979.[26] ארמיסטד מאופין, שנכח בעת פתיחת קפסולת הזמן, העלה השערה כי השימוש בביטוי "אוהבת המין שלה" יכול היה להיות מעין יציאה מהארון של גורדון, אבל גם הודה שהביטוי יכול היה להיות "אידיוסינקרטיה של השפה במאה ה-19".[26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריה:עורכי דין אמריקאים במאה ה-19 קטגוריה:פמיניסטים אמריקאים קטגוריה:נפטרים ב-1907 קטגוריה:ילידי 1838

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 James, Edward T.; James, Janet Wilson; Boyer, Paul S.; College, Radcliffe (1971). Notable American Women, 1607–1950: A Biographical Dictionary (באנגלית). Harvard University Press. p. 68. ISBN 978-0674627345. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם ":3" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 Hawkins, Reneé Frances (1997-05-01). "Laura de Force Gordon: Fragments of a Feminist Pioneer" (PDF). Women's Legal History. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם ":6" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Ethington, Philip J. (2001). The Public City: The Political Construction of Urban Life in San Francisco, 1850–1900 (באנגלית). University of California Press. ISBN 978-0520927469.
  4. ^ Daggett, Melissa (2016). Spiritualism in Nineteenth-Century New Orleans: The Life and Times of Henry Louis Rey (באנגלית). Univ. Press of Mississippi. p. 67. ISBN 978-1496810113.
  5. ^ Mead, Rebecca (2004). How the Vote was Won: Woman Suffrage in the Western United States, 1868–1914 (באנגלית). NYU Press. p. 158. ISBN 978-0814756768.
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Babcock, Barbara (2011). Woman Lawyer: The Trials of Clara Foltz (באנגלית). Stanford University Press. ISBN 978-0804743587.
  7. ^ Lingenfelter, Richard E.; Gash, Karen Rix (1984). The Newspapers of Nevada: A History and Bibliography, 1854–1979 (באנגלית). University of Nevada Press. p. 33. ISBN 978-0874170757.
  8. ^ 1 2 3 The National Cyclopaedia of American Biography: Being the History of the United States as Illustrated in the Lives of the Founders, Builders, and Defenders of the Republic, and of the Men and Women who are Doing the Work and Moulding the Thought of the Present Time (באנגלית). J.T. White. 1899. pp. 235–236. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם ":4" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  9. ^ Bakken, Gordon Moris; Farrington, Brenda (2003). Encyclopedia of Women in the American West (באנגלית). Sage Publications. p. 130. ISBN 978-1452265261.
  10. ^ 1 2 3 Harris, Gloria G.; Hannah S. Cohen (2012). "Chapter 3. Suffragists – Laura de Force Gordon: Lady of the Podium". Women Trailblazers of California: Pioneers to the Present. Charleston, SC: The History Press. pp. 43–59 [45–48]. ISBN 978-1609496753. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Pioneers" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  11. ^ 1 2 Gullett, Gayle (2000). Becoming Citizens: The Emergence and Development of the California Women's Movement, 1880–1911 (באנגלית). University of Illinois Press. ISBN 978-0252093319.
  12. ^ Levy, Jo Ann (2004). Unsettling the West: Eliza Farnham and Georgiana Bruce Kirby in Frontier California (באנגלית). Heyday. p. 246. ISBN 978-1890771836.
  13. ^ Watson, Anita Ernst (2000). Into Their Own: Nevada Women Emerging Into Public Life (באנגלית). University of Nevada Press. pp. 63–69. ISBN 978-1890591069.
  14. ^ 1 2 "Overlooked No More: Laura de Force Gordon, Suffragist, Journalist and Lawyer". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 2019-01-09. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-01-10. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם ":7" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  15. ^ Buhle, Paul; Buhle, Mari Jo (1978). The Concise History of Woman Suffrage: Selections from the Classic Work of Stanton, Anthony, Gage, and Harper (באנגלית). University of Illinois Press. p. 275. ISBN 978-0252006913.
  16. ^ Harper, Ida Husted (1898). Story of the evolution of the status of woman (באנגלית). Bowen-Merrill. p. 415.
  17. ^ Stanton, Elizabeth Cady; Anthony, Susan B.; Gordon, Ann Dexter (2000). The Selected Papers of Elizabeth Cady Stanton and Susan B. Anthony: Against an aristocracy of sex, 1866 to 1873 (באנגלית). Rutgers University Press. p. 491. ISBN 978-0813523187.
  18. ^ Chase, Salmon (1872-05-02). "Cincinnati". The Evening Telegram. נבדק ב-2017-05-30.
  19. ^ Braude, Ann (2001). Radical Spirits: Spiritualism and Women's Rights in Nineteenth-century America (באנגלית). Indiana University Press. p. 194. ISBN 025334039X.
  20. ^ Gordon, Laura de Force (1894-01-01). "Woman's Sphere from a Woman's Standpoint". In Eagle, Mary Kavanaugh Oldham (ed.). Congress of Women Held in the Woman's Building, World's Columbian Exhibition, Chic., U.S.A. 1893 (באנגלית). Wilson. p. 74. ארכיון מ-28 במאי 2011. {{cite book}}: (עזרה)
  21. ^ Elwood-Akers, Virginia (2010). Caroline Severance (באנגלית). iUniverse. p. 156. ISBN 978-1450236287.
  22. ^ Robinson, Lelia (בינואר 1890). "Women Lawyers in the United States". The Green Bag. II: 26. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ Babcock, Barbara (2000-02-08). "Speech delivered at the Celebration of the 150th Anniversary of the Supreme Court" (PDF). Women's Legal History. Stanford Law School. ארכיון (PDF) מ-5 במרץ 2016. נבדק ב-17 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "A Played-Out Plea". National Police Journal. 1881. נבדק ב-2017-05-30.
  25. ^ "Good for Laura". Daily Alta California. 1885-06-15. ארכיון מ-2017-05-29.
  26. ^ 1 2 Stryker, Susan; Van Buskirk, Jim (1996). "Foreword". Gay by the Bay: a history of queer culture in the San Francisco Bay Area. Chronicle Books. ISBN 0811811875.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:לורה_דה_פורס_גורדון&oldid=38193806"