התערוכה העולמית של שיקגו (1893)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התערוכה העולמית של שיקגו, 1893
"האגן הגדול", "חצר הכבוד", בניין המנהלה ו"פסל הרפובליקה", לב "העיר הלבנה" שבמרכז התערוכה
ציור בן התקופה המתאר את "העיר הלבנה"

התערוכה העולמית של שיקגו, או התערוכה הקולומביאנית, הייתה התערוכה העולמית הגדולה ביותר במאה ה-19 והוקדשה לציון 400 שנה לגילוי "העולם החדש" על ידי כריסטופר קולומבוס[1] התערוכה התקיימה בשיקגו בין 1 במאי 1893 ל-31 באוקטובר 1893. ביתני התצוגה השתרעו על פני שטח של 2.4 קמ"ר, שבמרכזו נבנתה "העיר הלבנה", מכלול של 200 מבנים סביב לגונה מלאכותית‏[2] (כיום אזור פארק ג'קסון ומוזיאון המדע והתעשייה בשכונת הייד פארק). מספר מבקרי התערוכה עלה על 27.5 מיליון איש (מעט פחות ממחצית מכלל אוכלוסיית ארצות הברית באותה עת)‏[3].

בתערוכה הוצגו חידושים רבים, בהם גלויות מצולמות, מדיח כלים, הגלגל הענק הראשון בעולם ותאורת נאון. כמו כן, הודגמו לראשונה לציבור הרחב המצאות "ותיקות" יחסית, כמו טלפון, תאורת חשמל, מנוע חשמלי ועוד. התערוכה חגגה את ניצחון הקפיטליזם בהעלותה על נס מוצרים איכותיים של הטכנולוגיה המודרנית, שנוצרו על ידי יוזמה והשקעה פרטית ועצמאית‏[4]. התערוכה, שהניבה רווח כספי למשקיעים למרות המיתון בו הייתה שקועה כלכלת ארצות הברית, השיגה את מטרותיה, בהן מיצוב האומה האמריקאית כאומה גדולה, מאוחדת ומובילה, ביסוס האמונה והביטחון בקדמה, במדע ובטכנולוגיה ומעל הכול באמריקניזם כשיטה וכדרך להנהגת העולם בעידן המודרני‏[5]. במקביל לתערוכה, ששאפה לתדמית רצינית מכובדת וחינוכית, בה הוצגו הישגי האומות המשתתפות, פעל פארק שעשועים ("מידוויי", על שם הרחוב בו מוקם‏[6]), שבו הוצגו מופעים שחלק מבני התקופה ראו כהמוניים ואת חלקם כסטריאוטיפיים ומבזים. בעיקר מבזים את האוכלוסייה האפרו-אמריקנית[7][8].

על נעילת התערוכה העיב רצח ראש העיר הנבחר, קרטר הריסון, שלושה ימים בלבד לפני סיומה המתוכנן. לכן לא נערך לתערוכה טקס נעילה. רצח זה ורציחות נוספות שאירעו בזמן היריד היוו השראה לספר "השטן בעיר הלבנה: רצח, קסם וטירוף ביריד ששינה את אמריקה" (The Devil in the White City: Murder, Magic, and Madness at the Fair That Changed America) מאת אריק לארסון‏[9]. לארסון ציין בפתח ספרו שהתערוכה היא: "אירוע בודד וקסום, שנעלם כמעט לגמרי מהתודעה המודרנית, אך נחשב בזמנו לבעל השפעה מעצבת המשתווה אף לזו של מלחמת האזרחים"‏[10].

התערוכה הייתה אירוע כה חשוב ומרכזי בתולדות העיר שיקגו, שאחד מארבעת הכוכבים שעל דגלה מסמל את התערוכה.

לקראת התערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנות ה-80 של המאה ה-19 החלה להתגבש תוכנית לעריכת תערוכה בינלאומית גדולה בארצות הברית לציון חגיגות 400 השנה לגילוי אמריקה. על אירוח התערוכה התמודדו הערים ניו יורק, וושינגטון הבירה, סנט לואיס ושיקגו, שהתבקשו להציע את הצעותיהם לבית הנבחרים של ארצות הברית עד סוף שנת 1889.

מועצת העיר שיקגו, בניצוחו של ראש העיר, דוויט קלינטון קרייג'ר (DeWitt Clinton Cregier), החלה את הכנת ההצעה וגיוס הכספים ב-22 ביולי 1889. 500,000 מניות בעלות 10$ למניה הונפקו על ידי בנק ג'יי. פי. מורגן לצורך גיוס הכספים למימון ההצעה. בין המממנים הראשיים היו אנשי העסקים הבולטים של העיר, צ'ארלס שוואב (נשיא בית לחם סטיל), איל הרכבות ג'ורג' פולמן, הבנקאי ליימן גייג' ואחרים. בית הנבחרים הודיע אמנם על זכייתה של שיקגו בפברואר 1890, אך גיוס 10 מיליוני הדולרים לקיום היריד הסתיים רק עם תום 1890, תוך התגייסות נרחבת של אזרחי העיר בפרט ואזרחי אילינוי בכלל. בסיכום סופי נמכרו המניות ל-30,000 משקיעים.

בשנים 1892 ו 1893 הונפק בארצות הברית מטבע כסף "Columbian half dollar Columbian exposition".

בית הנבחרים מינה נציבות לפיקוח על התערוכה, בה השתתפו שני נציגים מכל מדינה וטריטוריה של ארצות הברית. הגוף המבצע, שכונה הדירקטוריון (Directory), כלל נבחרי ציבור ואנשי עסקים משיקגו. שני הגופים דיווחו לסנטור (והקולונל לשעבר) ג'ורג' ר. דיוויס. האדריכל דניאל ברנהם מונה למתכנן הראשי של התערוכה וניתנה לו יד חופשית למדי, כולל בחירת אנשי מקצוע ומיקום התערוכה. אדריכל הנוף פרדריק לו אולמסטד, שתכנן את הסנטרל פארק בניו יורק, נבחר לתכנון שטח התערוכה, שהשתרע על גדתו הדרומית של אגם מישיגן באזור פארק ג'קסון. תכנונו של אולמסטד כלל יצירת גופי-מים מלאכותיים, בהם לגונה מלאכותית גדולה ("האגן הגדול"; Grand Basin) שתהווה את ליבו של המתחם הענק. כמו כן בחר ברנהם מספר אדריכלים מובילים (רובם חניכי האקול דה בוזאר (Beaux-Arts) בפריז, לתכנון 200 המבנים של "העיר הלבנה" ו"חצר הכבוד" (Court of Honor) ושטח פארק השעשועים במידוויי פלזנס (Midway Plaisance).

העבודה באתר החלה ב-1891 על ידי 40,000 פועלים, בהם אביו של וולט דיסני, אליאס‏[11], שסיפוריו אודות המקום היוו השראה לבנו להקמת פארקי שעשועים. העבודות ריכזו עניין ציבורי כה גדול עד כי בשלב מסוים נמכרו כרטיסים בסך 25 סנט לצפייה בעבודות ההקמה. למרות שטקס ההקדשה של התערוכה נערך כבר ב-21 באוקטובר 1892, היא נפתחה לציבור רק במאי 1893 ופארק השעשועים ובו גלגל-הענק (אחד מהאטרקציות הראשיות ואחד מן העוגנים הכלכליים שייצרו רווחים ומנעו פשיטת רגל) נפתח רק ביוני. סיבה נוספת לקשיים כלכליים הייתה העובדה שהנהלת התערוכה הייתה כפופה לקוד נוצרי מחמיר והתחייבה שלא לפתוח את התערוכה בימי א', וזאת על אף שיום א' היה היום החופשי היחיד של עובדים רבים, כך צומצם פוטנציאל קוני הכרטיסים.

בטקס הפתיחה, שנערך ב-1 במאי בחצר הכבוד, נכחו כמאה אלף איש, שצפו בנשיא ארצות הברית גרובר קליבלנד מפעיל באמצעות מנוף מזהב מנוע חשמלי שהפעיל מזרקה וציין את פתיחת התערוכה‏[12].

התערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הלבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הלבנה

200 המבנים שתכננו ברנהם ואולמסטד סביב האגן הגדול תוכננו, כאמור, על ידי חבר אדריכלים, רובם חניכי אקול דה-בוזאר בסגנון נאו-קלאסי וצופו בטיח לבן בוהק, שהקנו להם את הכינוי "העיר הלבנה". בתוכנית נקבע שעל כל מבנים לכלול כרכוב בגובה אחיד של 18 מטרים, גם אם המבנה עצמו היה גבוה הרבה יותר. כרכוב אחיד זה שיווה לבניינים השונים קו הרמוני אחיד שהשפיע על המראה הכולל. המבנים יוחדו לנושאי תצוגה שונים כגון חקלאות, אמנות, כרייה ומחצבים, מכניקה, חשמל, תחבורה, חקלאות, אנתרופולוגיה וכדומה‏[13]. העיר הלבנה הציעה למעשה תוכנית לעיר עתידית, בניגוד לשיקגו שמחוץ לשטח התערוכה, היא נהנתה מאספקת מי שתייה זכים, תאורת חשמל, מערך שמירה ואבטחה אמין ויעיל ושירותי רפואה ייעודיים.

הבניין שיוחד לתרומתן של הנשים תוכנן על ידי סופיה היידן בנט, האישה הראשונה באמריקה שעבדה כאדריכלית. בניין התחבורה, שתוכנן על ידי לואיס סאליבן, בלט בסגנונו המודרניסטי. הוא גם מתח ביקורת על הסגנון המיושן של אדריכלות התערוכה, שלא הציג את תנופת המודרניזם והקדמה האמריקאיים אלא ניסתה לחקות פאר אירופאי מיושן‏[14]. מבנה יוצא דופן נוסף בעיר הלבנה היה הקפלה שתכנן אמן הויטראז' לואיס קומפורט טיפאני, הקפלה נרכשה עם תום התערוכה והועברה לניו יורק, שם היא מותקנת בתוך קתדרלת סנט ג'ון האלוהי.

לפי כל הדיווחים והתמונות, העיר נראתה יפה במיוחד בלילה, לאור תאורת החשמל. קווי המתאר והכרכובים של כל המבנים עוטרו בנורות שנדלקו באחת עם רדת החשכה ושני זרקורי ענק האירו את חצר הכבוד מראש בניין התעשייה. התאורה החשמלית הייתה מראה שרבים מבאי התערוכה לא ראו מעולם והתפעמו ממנו. ליימן פרנק באום, שביקר בתערוכה, השתמש בעיר הלבנה כדגם ל"עיר האיזמרגד" בסדרת ספרי ארץ עוץ שכתב‏[15][16].

Cquote2.svg

ברנהם והאדריכלים שלצדו בראו עיר חלומות מפוארת ויפהפייה שעלתה על כל דמיון. המבקרים ביריד באו ליריד לבושים במיטב מחלצותיהם ועוטים ארשת רצינות עמוקה, כמי שמבקרים בבית תפילה אדיר.

Cquote3.svg
– אריק לארסון, השטן בעיר הלבנה, פתח דבר, עברית:אור אלכסנדרוביץ'

ביתני האומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"ויקינג"

לצד העיר הלבנה הוקמו ביתנים שייצגו את 46 אומות ומדינות העולם שהשתתפו בתערוכה‏[17].

יפן הייתה בין המשקיעות הגדולות והראשונות ואת ביתנה, בדמות פגודה גדולה הקימה על גבי אי מלאכותי שנקרא "האי המיוער" (Wooded Isle) שכלל דוגמאות אדריכלות יפניות נוספות, את "בקתת דייווי קרוקט" ואזור מרגוע שקט ומוצל לקהל היגע. הפגודה משכה קהל רב שהתעניין בביתן, אותו עיצבו אמנים יפנים. היכולות היפניות בתחומי הארגון, הטכנולוגיה והאמנות הועלו על נס על ידי העיתונות והקהל כאחד. בניגוד לרושם המכובד של הביתן היפני, המשלחת הסינית הבלתי-רשמית (עקב סכסוך הגירה עם ארצות הברית), התמקמה באזור פארק השעשועים והציעה בית תה. דבר זה גרם לקהל לראות בסינים קוריוז משעשע ולא אומה רצינית‏[18].

נורבגיה השיטה ליריד, על פני האוקיינוס האטלנטי, את ה"ויקינג", ספינה שנבנתה בדוגמתה של ספינה ויקינגית. ה"ויקינג" עגנה מול הביתן הנורבגי במשך כל ימי התערוכה ועוררה עניין רב. הביתן הנורבגי הועבר לאחר תום התערוכה לויסקונסין, שם הוא משמש מוזיאון בשם "נורבגיה הקטנה". גרמניה הקימה מבנה דמוי טירת-הרים גרמנית. הביתן ההולנדי היה בדמות בית מאמסטרדם, שהועבר לאחר תום התערוכה בשלמותו לברוקליין, מסצ'וסטס.

משלחתה של האיטי שימשה במה לנושא האפרו-אמריקאי. פרדריק דאגלס, חלוץ הלוחמים למען זכויות אזרח בארצות הברית, נשא בביתן דברים והפיץ ממנו עלונים במספר שפות בנוגע לבעיות גזע. דאגלס מחה בין היתר על הצגתם המעוותת של "כפרי זולו" בפארק השעשועים, שכל תכליתם הייתה לבזות את הכושי הפרימיטיבי האפריקאי. מה גם, שביתנים אלה הוצבו באזור השעשועים ולא בין ביתני האומות ובאזור השעשועים הייתה, בניגוד לשאר אזורי התערוכה, הפרדה גזעית. כפרי הזולו ואומות אפריקאיות אחרות, כאומת ה"פון" מדהומיי הובאו על ידי אמרגנים בשלמותם על נשיהם וטפם, כ-100 איש בכפר, למטרת תצוגה פולקלוריסטית של ריקודים ופולחנים שבטיים טקסיים. הצופים הלבנים התבוננו במופעים כבקרקס מוזר וצחקו למראה הריקודים שהוצגו בפניהם. בעיני סוציולוגים מודרניים הדגישו המופעים את היותו של שחור-העור פרא פרימיטיבי ולא בן תרבות‏[7][8].

הנהלת התערוכה קיימה בהשתדלותו של דאגלס ומתוך הוקרה לפועלו, יום ייעודי לאפרו-אמריקאים, ב-25 באוגוסט, אך גם יום זה זכה להערות מרושעות ולהצגה מעוותת בעיתונות התקופה‏[19]. מעבר לזאת, במוזיאון ההיסטוריה של שיקגו, הסוקר את התערוכה, מוזכרים מופעים, שהתקיימו מחוץ לתערוכה הרשמית, שייצגו את תרבותם של השחורים בשיקגו, שלא יוצגה בתערוכה, ומחירי הכניסה אליהם הלמו את כיסם של בני עבדים משוחררים שטרם התבססו כלכלית.

בנוסף לביתני מדינות העולם הוצבו בתערוכה גם ביתנים של מדינות ארצות הברית והטריטוריות שלה, כאשר הפופולרי בהם היה ביתן מדינת איידהו בו ביקרו כ-18 מיליון מבקרים. הביתן, העשוי עץ, שימש לתצוגת תנועת ארטס אנד קרפטס שהציגה בו מגוון עבודות-יד ורהיטים[20].

פארק השעשועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידוויי פלזנס, הרחוב הראשי של פארק השעשועים
גלגל ענק במרכז פארק השעשועים שליד התערוכה, אחד מסמליה הבולטים של התערוכה

התערוכה בשיקגו הייתה הראשונה בה הוקם אזור ייחודי לפארק שעשועים. הפארק הוקם במידוויי פלזנס, שהיה אז גבולה הדרומי של אוניברסיטת שיקגו. גולת הכותרת של הפארק היה גלגל הענק של ג'ורג' וושינגטון גייל פריס הבן (George Washington Gale Ferris, Jr) שתוכנן במטרה להתחרות במגדל אייפל שהוקם עבור התערוכה העולמית של פריז (1889).

הגלגל, שהתנשא לגובה של 75 מטרים ושקל כ-2,000 טונות, היה המתקן הגדול בתערוכה. הוא הונע על ידי שני מנועי קיטור, שהספק כל אחד 1,000 כוחות סוס. בגלגל היו 36 תאי נוסעים שכל אחד מהם היה בגודל אוטובוס בו יכלו לנסוע 60 נוסעים (20 יישובים ו-40 עומדים), ובסה"כ 2,160 נוסעים. הגלגל היה מבנה הפלדה הגדול ביותר שניצוק באותה עת, ובשל גובהו - 26 קומות - היה אחד המבנים הגבוהים בעולם באותה עת (אולם רק רבע מגובה מגדל אייפל)‏[21]. מחיר שני סיבובים בגלגל היה 50 סנט, כמו עלות הכניסה לתערוכה כולה.

מנהל פעילויות הבידור והמוזיקה במידוויי היה האמרגן היהודי סול בלום, שהיה אז בן 23 בלבד. לימים היה בלום לפוליטיקאי וכיהן כיושב ראש ועדת בית הנבחרים לענייני חוץ וממייסדי האומות המאוחדות. בלום קיבל את המינוי לאחר שביקר בתערוכת פריז 1889 והביא משם כפר אלג'יראי שהוצג שם, אותו הציע לפרנסי התערוכה כדגם לכפרים עממיים שיוצגו במידוויי‏[22].

באזור פארק השעשועים נמצאו גם גן חיות ומופעי שוליים, דגמי מבנים מפורסמים מן העולם כגון מגדל אייפל ובזיליקת פטרוס הקדוש, רחוב בקהיר, כפר טורקי, כולל מסגד, רחוב וינאי, כפר מג'אווה וכפר מסמואה, כפר בווארי, כדור פורח, טירה אירית דגם של הר געש ועוד. בנוסף שכנו באזור עשרות מסעדות ובתי קפה, רובם במסגרת "הכפרים העממיים"‏[23].

דרכי ההגעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה להולכי רגל הייתה דרך מידוויי (כיום, בשטח אוניברסיטת שיקגו), כניסה נוספת הייתה דרך מזח שנמתח לחופי אגם מישיגן ממנו הובילה מדרכה נעה אל שער התערוכה‏[24], אולם רוב המבקרים הגיעו לתערוכה ברכבת. בדרום-מערב השטח נבנתה תחנת רכבת ענקית (16 רציפים) שריכזה תנועה של מאות רכבות ביום מרחבי ארצות הברית. דרך גישה זו הייתה נוחה במיוחד למבקרים מחוץ לעיר משום שהעיר שיקגו התפתחה מלכתחילה על צומת מסילות ברזל.

המחנה של באפלו ביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוועדת ההנהלה של התערוכה הוגשו הצעות רבות של גופים שונים להיכלל בתצוגות. אחת האטרקציות המרכזיות שנדחו הייתה "מופע המערב הפרוע" של באפלו ביל. המופע הפופולרי, שכבר הספיק להופיע באירופה, בהשתתפות הצ'יף האינדיאני שור יושב (שנהרג ב-1890) והצלפית הנודעת אנני אוקלי, הציג לקהל את המערב הפרוע בדרך קרקסית ובליווי סיפור חייו של צייד הביזונים הנועז באפלו ביל קודי. למרות שנדחה, הקים באפלו ביל קודי את מחנהו בצמוד לתערוכה הרשמית. מבקרים רבים בתערוכה ביקרו במופע של באפלו ביל, תמורת תשלום נוסף, ממנו לא נהנתה הנהלת התערוכה כלל. באפלו ביל לא היה כפוף להחלטה שלא לפעול בימי א' והשיג על ידי כך קהל נוסף. המחנה של באפלו ביל מוקם ליד אחד השערים והיו מבקרים שהתבלבלו וסברו שהמחנה הוא-הוא התערוכה העולמית. כאשר סירבה הנהלת התערוכה לבקשת ראש העיר לציין יום אחד שבו ייכנסו ילדי העיר חינם, מיהר קודי להכריז על יום כניסה חינם לילדים וסחף את תהילת הציבור.

במקביל השמיע ההיסטוריון פרדריק ג'קסון טרנר במסגרת הקונגרס ההיסטורי שליווה את התערוכה סדרת הרצאות פומבית שהציגה לראשונה את המערב הפרוע כבעל חשיבות היסטורית וסוציולוגית מכריעה באתוס האמריקאי‏[25].

החשמל בתערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למכרז לאספקת חשמל לתאורה בתערוכה הוגשו שתי הצעות מתחרות. מחד, הצעתה של ג'נרל אלקטריק עם תומאס אלווה אדיסון וג'יי. פי. מורגן שעשתה שימוש בזרם ישר ומאידך הצעתה של חברת וסטינגהאוז עם ג'ורג' וסטינגהאוז וניקולה טסלה שהציעה שימוש בזרם חילופין. הצעתה של וסטינגהאוז שהייתה זולה מזו של אדיסון (399 אלף דולר לעומת 554 אלף), זכתה ובכך הוכרע ניצחונו של זרם החילופין ב"מלחמת הזרמים". עקב הפסדו סירב אדיסון לתת לווסטינגהאוז רשות להשתמש בנורת ליבון פרי המצאתו. לפיכך השתמשה וסטינגהאוז בנורות פרי המצאתו של רגינלד פסנדן (Reginald Fessenden).

ביתן החשמל היה הביתן שריכז את מרבית תשומת הלב של מבקרי התערוכה. הגנרטור של וסטינגהאוז הוצג לציבור, אדיסון הציג בביתן מגדל בגובה של כ-21 מטר (70 רגל) העשוי כולו 18,000 נורות ליבון, טסלה הציג נורות זרחן (שהקדימו את נורת הפלואורסצנט) וניאון (עליהן לא רשם פטנט ולכן הן לא נחשבות להמצאתו). כמו כן הודגמו פעולותיהם של שנאים, מנועים חשמליים ועוד‏[26][27].

חידושים ואטרקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצגים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטר "ג'ון בול" בתערוכה

בתערוכה הוצגו 65,000 תערוכות ומוצגים, שהתחרו על תשומת לבו של המבקר. בין המוצגים נמנו חידושים כגון אבטיפוס של הרוכסן, גלויות מצולמות שהיו ללהיט, הרצאות פתוחות לציבור שהציגו חידושים באסטרונומיה ואסטרופיזיקה שלוו בתצפיות מן הטלסקופ הראשון בעולם שהשתמש במנוע חשמלי ואחד הגדולים בעולם באותה עת‏[28] או הדגמה של המצאות קיימות כמו למשל הטלפון, כאשר קונצרט שנוגן על ידי תזמורת בניו יורק הושמע מבעד לשפופרת הטלפון המוגברת לקהל בשיקגו‏[29].

אדוארד מייברידג' הציג "תמונות נעות" באמצעות מכשיר הזואופרקסיסקופ, דבר שהיה, למעשה, להצגת הראינוע הראשונה בעולם. באותה עת הציג תומאס אלווה אדיסון את מכשיר הקינטוסקופ, מכשיר לצפייה אישית בסרט תמונות נעות המופעל בהטלת מטבע ואוטומר אנשיץ (Ottomar Anschütz) הגרמני הציג אשליית תמונות נעות באמצעות שפופרת גייסלר. ג'ורג' איסטמן הציג את "קודאק מספר 4", מצלמה קלה לשימוש.

בנוסף להתבוננות קדימה, נשמרה גם פינה פופולרית בתערוכה להתבוננות אל כברת הדרך אותה עברה ארצות הברית מבחינה טכנולוגית ומבחינת ההתפרשות מערבה. כמייצג נושא זה הוצג הקטר ג'ון בול, שיוצר בשנת 1831. הקטר הישן נע בכוחות עצמו מן המכון הסמיתסוני בוושינגטון ועד שיקגו‏[30]. הוא אף הוחזר לוושינגטון בכוחות עצמו. כן הוצגו חלקים ממסילת הברזל הראשונה בארצות הברית. בנוסף, הוצג דגם של ספינת הדגל של קולומבוס, הסנטה מריה שעגן במעגן התצוגה‏[31].

הכפר האתנולוגי היה אחד משיאיה של תערוכת פריז, מארגני תערוכת שיקגו ביקשו ליצור תצוגה שתאפיל עליו. התצוגה בבניין האנתרופולוגיה, שבראשה ניצב פרדריק וורד פאטנם (Frederic Ward Putnam), מבכירי האנתרופולוגים באמריקה, התיימרה להציג את התקדמות האבולוציה של האדם. התצוגה החלה בתערוכה ארכאולוגית, המשיכה בתערוכות של פריטים פולקלוריסטיים של אינדיאנים משבטים שונים מצפון אמריקה ומדרומה ומוצגים פולחניים ויומיומיים של שבטים שונים מרחבי העולם והסתיימה בשני פסלים בגודל טבעי של סטודנטים לבנים מודרניים מאוניברסיטאות עילית בבחינת שיא ההתפתחות האנושית. התצוגה האתנוגרפית העשירה והמפורטת הייתה בסיס לתכולתו של מוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע[32]. תצוגה נוספת של הארכאולוגיה של האדם, בה הוצגה התפתחות האדם על ידי סדרת שלדים הולכת ומזדקפת של הומינידיים ובני-אדם קדומים, התקיימה בביתן הממשלתי שאירח אותה כחלק מתצוגת המכון הסמיתסוני. בנוסף כללה תערוכה זו גם "תמונת חיים באמריקה" בעת נחיתתו של קולומבוס על חופיה‏[33].

מבין המוצגים המוזרים ניתן למנות חריץ גבינה של 11 טון בתצוגת "גבינת מָמוּת'" מקנדה, דגם של הפסל ונוס ממילו עשוי 680 קילוגרם שוקולד[34], פסל כסף של השחקנית עדה רהן (Ada Rehan) שעיטר את תצוגת מכרות מונטנה ומודל של פסל החירות עשוי כולו מלח[35].

אירועי תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת "הרחוב הקהירי" נחשף הציבור האמריקאי לריקוד בטן. הייתה זו למעשה גרסה מעובדת של הריקוד שנקראה "הוּצִ'י-קוּצִ'י" שהומצאה על ידי האמרגן סול בלום שאף כתב את הלחן ה"אוריינטלי אותנטי", לחן זה שימש מאז פעמים רבות כלחן מזרחי‏[36] וכיוון שבלום לא רשם עליו זכויות יוצרים הוא לא זכה ליהנות מתמלוגים וממזכה[37]. הריקוד והרקדנית שנקראה "מצרים הקטנה" (Little Egypt) מוזכרים תדיר כאחת מן האטרקציות המרכזיות של התערוכה‏[38].

הפסנתרן והמלחין סקוט ג'ופלין הדהים את הקהל והלהיב אותו בנגינת הרגטיים שהייתה חידוש מסעיר באותה תקופה.

המלחין דבוז'אק, שביקר בשנה זו בארצות הברית, ניצח בתערוכה על הסימפוניה השמינית שלו במסגרת "יום בוהמיה" (12 באוגוסט), במקביל חיבר את הסימפוניה "מן העולם החדש" ואת "רביעיית אמריקה"‏[39].

מוצרי מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי האוכל שאפו אף הם למשוך ולהציע לקהל מוצרים חדשים‏[40]. בין מוצרי המזון שהוצגו לראשונה בתערוכה היו גומי לעיסה בטעם פירות, ממתק פופקורן מצופה בוטנים ומולסה שנקרא לימים Cracker Jack והיה לאחד החטיפים הפופולריים בארצות הברית, סוגים שונים של דגני בוקר, דייסת שיבולת שועל קלה להכנה (Quaker Oats, "קוואקר") ועוד. כמו כן נמכר לראשונה "צמר גפן מתוק"‏[41].

אירועים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום שיקגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרטיס כניסה ל"יום שיקגו"

ב-9 באוקטובר צויין בתערוכה "יום שיקגו", היה זה יום השיא של התערוכה, בו נמנו 716,881 מבקרים, שיא ששבר את שיא מספר המבקרים בתערוכת פריז (397,000)‏[42].

היום צויין לזכר השריפה הגדולה של שיקגו שהתחוללה בעיר בין ה-8 ל-10 באוקטובר 1871, לציון האומץ והתושייה של אנשי שיקגו והשתקמותה המהירה מן האפר ועד היותה "בירת העולם" ולו ליום אחד. על מנת לאפשר לקהל גדול ככל האפשר להגיע, סגרו אנשי עסקים את חנויותיהם ומפעליהם, מחירי כרטיסי הרכבת לשיקגו הוזלו והמשטרה הקפידה על מעצר מנהלי ליום אחד של עבריינים ידועים.

לרגל היום התקיים בשטח התערוכה "קרנבל" שכלל צעדה מרובת משתתפים וזיקוקין די-נור.

אירועי הקונגרס העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושב "פרלמנט הדתות"
מבנה הקונגרס ב-1900 לערך.

על מנת לשוות לתערוכה ערך רציני, אינטלקטואלי ובעל חשיבות ולא אירוע בידורי בלבד, התקיים במסגרתה קונגרס נרחב שיוחד לבחינת המדע והאתיקה לקראת המאה ה-20 (לפי הגדרתו נוצר לשם "חקירה אינטלקטואלית ומוסרית של התקדמות האנושות" ו"יצירת הרמוניה בין כל תחומי הדעת"‏[43]) ב-20 מחלקות ו-225 תתי-מחלקות שיוחדו לנושאים השונים‏[44]. כפי שקולומבוס גילה עולם חדש, ביקשו הנוכחים לבחון את הסוגיות שהציב בפניהם העולם הטכנולוגי והמדעי החדש ובמסגרת זו קידום נשים, חוקי עבודה ומסחר בינלאומי, סוגיות של מוסר, מדע ודת וכדומה. במסגרת זו גם הוצגה לראשונה הפסיכולוגיה לציבור הרחב‏[45].

מבנה הקונגרס (World's Congress Auxiliary Building), מבנה קלאסי גדול ומרשים, נבנה במרוחק מהעיר הלבנה, באזור הלופ, ולכן היה אחד מהמבנים הבודדים של התערוכה העולמית ששרדו לאחר ש"העיר הלבנה" נשרפה ברובה בשנת 1894. מאז תום התערוכה משמש המבנה את המכון לאמנות של שיקגו.

פרלמנט הדתות התקיים בין התאריכים 11 בספטמבר - 27 בספטמבר. היה זה האירוע הראשון בו נפגשו נציגי כל הדתות המוכרות ממערב וממזרח לרב-שיח בין-דתי. הרצאת הפתיחה נערכה על ידי נציג ההינדואיזם, סוואמי ויווקאננדה, שעורר עניין וכבוד רב. 7,000 משתתפי המושב קמו והריעו לו בעמידה מספר דקות‏[46]. כמו כן הוכרו בהשתתפות בפרלמנט דתות ואמונות חדשות כגון הבהאים[47], המדע הנוצרי והספיריטואליזם.

הקונגרס האנתרופולוגי הבינלאומי התקיים בין התאריכים 28 באוגוסט - 2 בספטמבר.

בין ה-9 ל-11 באוגוסט התקיים קונגרס המתמטיקאים הבינלאומי הראשון. במסגרת זו נשא נשיא הקונגרס, פליקס קליין, קריאה ליצירת קונגרס מתמטיקאים קבוע‏[48]. גוף זה, הקונגרס הבינלאומי של המתמטיקאים התכנס לראשונה כעבור ארבע שנים בציריך וממשיך להתכנס מאז באופן קבוע.

קונגרסים אחרים עסקו בעבודה, רפואה, מסחר וכלכלה, ספרות, היסטוריה ופילוסופיה.

יום כיפור ה'תרנ"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בספטמבר, יום כיפור ה'תרנ"ד, נסגר למבקרים הכפר הטורקי שבמידוויי, שרבים ממפעיליו היו יהודים, והמסגד שבו הוסב לבית כנסת בו נערכו תפילות היום הקדוש‏[49].

אירועי רצח סביב התערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הנרי ה. הולמס

התערוכה העולמית היוותה גורם משיכה לידיים עובדות. בפרט מצאו בה פרנסה נשים צעירות, חסרות הכשרה וניסיון, שנדרשו לעבודה כזבניות, כרטיסניות ודיילות בביתני התערוכה וכן כחדרניות בבתי המלון הרבים שנפתחו בסמוך לשטח התערוכה עבור התיירים הרבים. עשרות נשים צעירות נפלו טרף לאחד הרוצחים הסדרתיים הראשונים בהיסטוריה, הנרי ה. הולמס, שבנה מלון במיוחד למטרת פיתוי ורצח נשים אלה וקורבנות נוספים. לא ידוע בדיוק כמה אנשים רצח הולמס, אך האומדן עומד בוודאות על כמה עשרות‏[50].

על נעילת התערוכה העיב רצח קרטר האריסון (Carter Harrison), ראש העיר האהוד, על ידי פטריק פרנדרגסט (Patrick Eugene Joseph Prendergast), צעיר מעורער בנפשו בן 25 שביקש להתקבל כיועץ משפטי, אך נדחה על הסף. פרנדרגסט הגיע לביתו של ראש העיר בערב ה-28 באוקטובר, יומיים לפני טקס הנעילה המתוכנן, וירה בו מטווח קרוב. הוא זכה להגנה מידי הפרקליט קלרנס דרו, אך הוצא להורג ב-13 ביולי 1894. דרו קרא לאיש עליו הגן "רפה שכל מטורף ואומלל"‏[51].

נעילת התערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום הטקס המפואר שתוכנן, ובו תוכננה הענקת פרסים ושחזור נחיתתו של קולומבוס בחופי אמריקה, נערך טקס אשכבה לראש העיר האריסון. טקס האבל התקיים באולם המופעים המרכזי. בעוגב הענק נוגן מארש אבל מאת פרדריק שופן. בשעה 16:45, עם השקיעה, ירתה ספינת הקרב "מישיגן" 21 מטחי ירי תותחים, כאשר נדם קול המטח האחרון צנחו 1,000 הדגלים אל הקרקע. 200,000 מבקרים שרו את ההמנון בבכי עצור‏[52].

לאחר התערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הלבנה בלהבות, 8 בינואר 1894
פסל הרפובליקה, 2004

התערוכה, למרות חששות כבדים שליוו אותה לכל אורכה, הסתיימה לבסוף ברווח של כמיליון דולר. הרווח חולק ל-30,000 מחזיקי המניות.

גלגל הענק המשיך לפעול במידויי פלזנס עד אפריל 1894, אז הועבר לצפונה של העיר שיקגו. ב-1904 הוא הועבר לסנט לואיס לכבוד התערוכה העולמית של סנט לואיס ואולימפיאדת סנט לואיס (1904). הגלגל נהרס באופן מבוקר ב-1906. אולם התערוכה שיווקה לעולם את המצאת הגלגל הענק, ובשיקגו עצמה פעיל מזה שנים רבות גלגל ענק המוצב ב-Navy Pier על שפת אגם מישיגן.

העיר הלבנה ננטשה ברובה. על שטחה הוקם פארק ג'קסון. בארמון האומניות שוכן כיום מוזיאון המדע והתעשייה של שיקגו. ב-8 בינואר 1894 התחוללה שריפה אשר כילתה את רוב העיר הלבנה‏[53]. ב-1918, לרגל 25 שנים לתערוכה, הוצב העתק ברונזה מדויק של פסל הרפובליקה (שחלש על האגן הגדול בעיר הלבנה) במקום בו היה ביתן החשמל.

בין ההשפעות של התערוכה ניתן למנות את הפיכתה של שיקגו, מעיר על שפת "המערב הפרוע", לעיר מרכזית בכלכלה ובתרבות האמריקאית. בעיר זו רוכזו מוזיאונים חשובים ומרכזים אקדמאים לאמנות ולאדריכלות. התערוכה הזניקה את רפורמת "העיר היפה" בערי ארצות הברית הגדולות‏[54][55], אשר שמה דגש על אדריכלות קלאסית מונומנטלית, שדרות רחבות ופארקים.

הביקורת המודרניסטית טענה שהתערוכה מסכמת את המאה ה-19, בעוד שנכשלה כליל לחזות את המאה ה-20. האדריכלות ומושגי היופי היו אירופאיים-קלאסיים ולא חדשניים. החידושים היו עדיין חשמל וטלפון. לא נחזו בה לא הקולנוע, לא הרדיו, לא המכונית ולא המטוס, שיבואו שנים ספורות לאחר מכן. היא הביעה ביטחון ואופטימיות בעולם, כפי שהוא היה, כ-20 שנה לפני מלחמת העולם הראשונה[56].

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gay L. Dybwad and Joy V. Bliss, Chicago Day at the World's Columbian Exposition [2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 41°47′N 87°35′W / 41.79°N 87.58°W / 41.79; -87.58

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bird's-Eye View of the World's Columbian Exposition, Chicago, 1893 (1893). אוחזר ב־2013-07-18..
  2. ^ מפת העיר הלבנה באתר החברה ההיסטורית של שיקגו
  3. ^ בספר All the world's a fair מאת Robert W. Rydell‏ מצוין בעמוד 40 מספר המבקרים ביריד 27,529,400 בסיכום מפקד האוכלוסין של 1890 אוכלוסיית ארצות הברית עמדה על 62,622,350 איש
  4. ^ Alan Trachtenberg, THE INCORPORATION OF AMERICA: CULTURE AND SOCIETY IN THE GILDED AGE Chapter 07: WHITE CITY עמוד 213
  5. ^ The legacy of the fair
  6. ^ מפת שכונת הייד פארק שבה מודגש מתחם הרחובות מידווי, באתר ויקישיתוף. מרבית שטח התערוכה היה בפארק ג'קסון שמימינו של מתחם זה
  7. ^ 7.0 7.1 ראו בפסקה האחרונה של המאמר על התערוכה באתר PBS
  8. ^ 8.0 8.1 The Black Presence at "White City": African and African American Participation at the World's Columbian Exposition, Chicago, May 1, 1893 - October 31, 1893. Christopher Robert Reed Roosevelt University Chicago, Illinois
  9. ^ סקירה על הספר (בעברית)
  10. ^ אריק לארסון, השטן בעיר הלבנה, פתח דבר, עברית: אור אלכסנדרוביץ'
  11. ^ שטן בעיר הלבנה
  12. ^ ההיסטוריה של היריד
  13. ^ סיור ביריד
  14. ^ ביקורתו של סאליבן באתר MIT
  15. ^ Michael O. Riley, Oz and Beyond: The Fantasy World of L. Frank Baum, Lawrence, KS, University Press of Kansas, 1997; p. 57. ISBN 070060832X.
  16. ^ L. Frank Baum, The Annotated Wizard of Oz, Edited with an Introduction and Notes by Michael Patrick Hearn; revised edition, New York, W. W. Norton, 2000; p. 176. ISBN 0-393-04992-2
  17. ^ בהן, לפי אלבום התמונות: יפן, קוסטה ריקה, הודו, אוסטרליה, ציילון, גרמניה, האיטי, ספרד, שבדיה, נורבגיה, גואטמלה, קולומביה, הממלכה המאוחדת, ונצואלה, צרפת, טורקיה, ברזיל, קנדה ואיטליה
  18. ^ All the world's a fair מאת Robert W. Rydell‏ עמודים 48-50
  19. ^ All the world's a fair מאת Robert W. Rydell‏ עמוד 53
  20. ^ Arts & Crafts Movement Furniture for the Idaho Building at the Columbian Exposition, Chicago,1893
  21. ^ Ferris wheels: an illustrated history מאת Norman D. Anderson‏ עמוד 43 ואילך
  22. ^ אריק לארסון, השטן בעיר הלבנה: רצח, קסם וטירוף ביריד ששינה את אמריקה, תרגם אור אלכסנדרוביץ', הוצאת בבל, תל אביב 2008 עמוד 169
  23. ^ סיור בתערוכה - חלק שני
  24. ^ דף באתר ההיסטוריה של שיקגו
  25. ^ הביוגרפיה של טרנר
  26. ^ טסלה בתערוכה
  27. ^ Barrett, John Patrick, Electricity at the Columbian Exposition. R.R. Donnelley, 1894.
  28. ^ The Scoundrel and the Scientist
  29. ^ מוזכר במדריך ליריד של Julian Ralph, עמוד 197
  30. ^ ידיעה בת-הזמן בניו יורק טיימס, 17 באפריל 1893
  31. ^ אלבום תמונות מקורי מהתערוכה, עמוד 46
  32. ^ המוזיאון שוכן כיום בקמפוס המוזיאונים של שיקגו ולא באזור בו התקיימה התערוכה
  33. ^ Ferris wheels: an illustrated history מאת Norman D. Anderson‏ עמוד 57
  34. ^ סיפור התערוכה
  35. ^ סיור בתערוכה
  36. ^ בעברית הוא מוכר כלחן "שיר הסריסים" של נתן אלתרמן ("נעמוד בתור מלפנים ומאחור...") השיר באתר זמרשת
  37. ^ אריק לארסון, השטן בעיר הלבנה: רצח, קסם וטירוף ביריד ששינה את אמריקה, תרגם אור אלכסנדרוביץ', הוצאת בבל, תל אביב 2008 עמוד 250
  38. ^ The World's Columbian Exposition (1893) באתר PBS
  39. ^ Dvorak's Trip to Spillville
  40. ^ זוכרים את התערוכה
  41. ^ Fluffy Stuff Cotton Candy - 12 / Box - Candy Favorites
  42. ^ כל הנתונים מבוססים על המאמר For a Day, Chicago was the World
  43. ^ All the world's a fair מאת Robert W. Rydell‏ עמוד 68
  44. ^ Alan Trachtenberg THE INCORPORATION OF AMERICA: CULTURE AND SOCIETY IN THE GILDED AGE Chapter 07: WHITE CITY
  45. ^ עלון שהופץ לציבור במסגרת התערוכה
  46. ^ הנאום של ויוקנקנדה
  47. ^ אזכור ראשון לדת הבהאית על במה בינלאומית
  48. ^ A. Jonh Coleman. "Mathematics without borders": a book review. CMS Notes, vol 31, no. 3, April 1999, pp. 3-5
  49. ^ Horses of the White City
  50. ^ "השטן בעיר הלבנה", עמוד 422
  51. ^ אריק לארסון, השטן בעיר הלבנה, הוצאת בבל, 2008, עמוד 444
  52. ^ אריק לארסון, השטן בעיר הלבנה, הוצאת בבל, 2008, עמוד 387
  53. ^ כתבת "הספד" ניו יורק טיימס, 9 בינואר 1894
  54. ^ ביוגרפיה של אמריקה פרק 15 העיר החדשה
  55. ^ על תנועת העיר היפה
  56. ^ כתבה ב"מנועי התיעוש"
  57. ^ "EXPO: Magic of the White City", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg