טיל מרובה ראשי נפץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טכנאים מתקינים ראשי נפץ מסוג Mk-21 בטיל ה PeaceKeeper האמריקאי

טיל מרובה ראשי נפץ (MIRV, Multiple Independently targetable Re-entry Vehicle) הינה מערכת הנטמנת בראש הטיל, ונושאת כמה ראשי נפץ גרעיניים המסוגלים לאתר מטרה בעצמם ולהתביית עליה. המערכת מותקנת על טילים בין יבשתיים, והופכת טיל בודד לטיל המסוגל לפגוע בכמה מקומות בו זמנית, או כמה פגיעות במקום אחד.

המטרות הצבאיות של המערכת ברורות: גורמת יותר נזק יחסית לטיל אחד ששוגר במקור. בנוסף, כמה טילים גרעיניים קטנים הם נשק יעיל הרבה יותר מטיל גרעיני אחד במקום בודד. המערכת מפחיתה באופן משמעותי את הצורך במתקני שיגור רבים והצורך באכסון טילים רבים.

  • עם מערכת ה-MIRV, ניתן לשגר טיל אחד לכל מיקום והמערכת תתקוף כמה מיקומים באותו האזור בו זמנית.
  • עוקף את הסכם סאל"ט המטיל הגבלה על כמות הטילים, בכך שהמערכת "מחביאה" בראשי הנפץ שלה טילים נוספים.
  • מוריד משמעותית את הערך של טילי יירוט למיניהם המיועדים ליירט טיל בודד, אך נאלצים להתמודד עם כמה טילים קטנים בו זמנית. מערכת הגנה היעילה נגד MIRV, תעלה הון, ותצטרך להחזיק בשימוש כמה טילים ליירוט של כמה ראשי נפץ בו זמנית.

טיל מרובה ראשי נפץ המותקן על טיל בין יבשתי, הינו גורם מערער בכל מלחמה, כיוון שהוא נותן את היתרון המוחלט לצד שתוקף הראשון, ומסוגל בעזרת עשרות טילים להשמיד את רוב אמצעי הלחימה והטילים של היריב, ובהתקפת פתע לשתק כמעט את כל הצבא של המדינה המותקפת.

ניתן לראות כמה ראשי נפץ גרעיניים מתחת למעטפת הטיל המרכזי

בדיוק בגלל הסיבה הזאת, הנשק נאסר לשימוש במסגרת הסכם START II בין נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' הרברט ווקר בוש ונשיא ברית המועצות בוריס ילצין, ב-3 בינואר 1993. ההסכם אסר כל שימוש בטיל מרובה ראשי נפץ על טילים בין יבשתיים.

רוסיה טוענת שייצרה את מערכת MIRV המפותחת ביותר נכון לשנת 2006, לשימוש במערכת ה Bulava.

אופן פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-MIRV, המערכת היא מעין רכבת של חלקים המחוברים ביחד ומתפרקים לאורך מסלול הטיסה עד שרק ראשי הנפץ מגיעים ליעדם. המתנע (booster) דוחף את ה"רכבת" לתוך מסלול נפילה חופשי במקביל למסלול הטיסה המתוכנן לפי המטרה. לאחר שמסלול הנפילה החופשית נגמר, כשהטיל מגיע לגובה מסוים, מתחיל שלב הניווט הנעשה בעזרת מתנעי טיל קטנים יחסית ומערכת ניווט פנימית. הטיל טס במסלול בליסטי לכיוון המטרה ובשלב מסוים משחרר את ראש נפץ הכולל את הטילים הנמצאים בתוכו. בגובה המתאים, ראש הנפץ משחרר טיל לפי מסלול הטיסה שלו, ממשיך במסלול הטיסה, משחרר טיל נוסף, וכך הלאה.

שלבי הטיל Minuteman III:
1. הטיל משוגר ממתקן השיגור שלו כאשר הוא מפעיל את המתנע הראשון שלו(A)
2. כ- 60 שניות לאחר השיגור, החלק הראשון נופל, ומתחיל את תפקידו המתנע השני של הטיל(B). בנוסף, מעטפת הטיל נשמטת.
3. כ- 120 שניות לאחר השיגור, המתנע השלישי(C) מתחיל לפעול, ומתנתק מהשלב השני של הטיל(B).
4. כ - 180 שניות לאחר השיגור, המתנע השלישי מתנתק מהטיל. הטיל מתחיל בכיוון עצמי על ידי המנועים הפנימיים.
5. הטיל מכוון את עצמו לעבר מסלול המטרה ומתכונן לכניסה מחדש לאטמוספירה ושחרור ראשי הנפץ.
6. הטיל משחרר ראש נפץ יחד עם חומרים משבשי מכ"ם ומוקשים.
7. ראשי הנפץ והחומרים משבשי המכ"ם נכנסים לאטמוספירה במהירות גבוהה כשהם חמושים בטיסתם אל המטרה.
8. הטילים מתפוצצים בפיצוץ אווירי או יבשתי.

השימוש במנועים קטנים בכל ראש נפץ מאפשר לצמצם עוד יותר את האפשרות לפספוס המטרה.

איור אמריקאי לטיל מרובה ראשי נפץ רוסי המשוגר מרוסיה לארצות הברית.

ישנה סבירות גבוהה כי מערכות אלו מתוכננות לעשות שימוש באלמנטים משבשי מכ"ם כגון סיבי אלומיניום, כדורי מתכת ודומיהם מתוך מטרה לשבש את מערכות היירוט של הטיל.

במערכות מסוג זה, הדיוק בפגיעה הוא קריטי עקב טווח הפגיעה הגדול של המערכת והאפשרות של התפזרות הקרינה בשטח רב. לכן, כל ראש נפץ מחזיק בתוכו מערכת ניווט פנימית הדואגת לתקן את מסלולו על ידי חישוב מקום הפגיעה המתוכנן מיליוני פעמים בשנייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]