ראש קרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ראש קרבראשי תיבות: רש"ק) הוא לרוב החלק המורכב בראש הטיל או הרקטה והוא המרכיב הייעודי שתפקידו לבצע את הפעולה לשמה שוגר הטיל או הרקטה.

רש"ק גרעיני.

הראש הקרבי יכול להתבסס על חומר נפץ קונבנציונלי או לא קונבנציונלי. לחלק הקדמי של ראש הקרב מחובר מרעום שתפקידו ליזום את הפיצוץ, על ידי השלמת שרשרת הניפוץ.

המרעום יכול להיות אחד מהסוגים:

  • מרעום מגע - מופעל בזמן וכתוצאה מהפגיעה (ישירות או לאחר השהייה).
  • מרעום גובה - מופעל בגובה מסוים בדרך כלל מחושב לפי הלחץ הברומטרי.
  • מרעום קירבה - (בדרך כלל בנוסף למרעום אחר) גורם לפיצוץ בקרבה למטרה.

ראש קרבי ביולוגי או כימי מופעל בגובה מסוים ולא עם הפגיעה והוא מבוסס על פיזור החומר.

בנוסף למרעום מכיל הראש הקרבי גם את הרכיב הייעודי- החלק הפעיל אשר שאמור לבצע פעולה כלשהי; על פי רוב פעולה אלימה. הרכב וסוג הרש"ק משתנה בהתאם לייעודו: נפיץ (טיל ארטילרי), מצרר (טיל נגד מערכי שריון), חלול (טיל נגד טנקים) או רסס (טיל נגד בני אדם).

ראש קרב קונבנציונלי נמדד על פי משקלו, בדרך כלל מאות ק"ג בטילים וק"ג בודדים עד עשרות ק"ג ברקטות. טילי הסקאד שנורו במלחמת המפרץ, לדוגמה, היו בעלי רש"ק של 250 ק"ג.

ייצוב הרש"ק בעת מעופו באוויר נעשה על ידי סיבובו (בעזרת קנה מחורק - בעל סלילים) או על ידי הוספת סנפירים. לרוב, ראשי קרב שיחס האורך רוחב שלהם גדול מ 5:2 ייוצבו על ידי סנפירים. יוצאים מכלל זה הם פגזי החלול, שעקב מבנה הרש"ק חייבים להיות מיוצבים בעזרת סנפירים. עקב כך, תותחים מודרניים שנבנו עד שנות התשעים של המאה העשרים נבנו עם קנה מחורק. עם התפתחות פגזי החלול והחודרנים הקינטים מיוצבי הסנפירים, הוספה להם טבעת מסתחררת, הגורמת לכך שהרש"ק לא יסתחרר. תותחי טנקים בעשור האחרון של שנות האלפיים יוצרו עם קנה חלק (שאינו מחורק) כיוון שהם יורים בעיקר תחמושת חלול וחץ.

מרעומי הקשה למיניהם פועלים לרוב על בסיס מנגנון של גביש פיאזואלקטרי: הלחץ המופעל על הגביש יוצר מתח חשמלי. מתח זה משמש להתחלתה של שרשרת הניפוץ.

ראשי קרב קונבנציונליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מטען חלול - הוא ראש קרב המכיל חומר נפץ ומתקן חרוטי היוצר סילון מתכת חמה ומותכת המסוגלת לחדור דרך שריון. נפוץ בתחמושת טנקים וטילים נגד טנקים.
  • טאנדם - הוא ראש קרב המכיל 2 מטענים חלולים, בזה אחר זה. המטען הראשון מטרתו היא חדירת המיגון הריאקטיבי והמטען השני חודר את מיגון הרק"ם עצמו.
  • חנ"מ - ראש קרב המכיל חומר נפץ מרסק מסוגים שונים בתצורות שונות, במצא ברימונים, פצמ"רים, פגזים, רקטות וכדומה.
  • פצצת תאורה - פגז/רימון תאורה אשר נורה לגובה לצורך תאורה, ישנם סוגים שונים שנורים החל מתותחים ועד מרגמות ומטולים.
  • חודרן קינטי - פגז חודר שריון נטול חומר נפץ אשר משמיד את מטרתו על ידי שחרור האנרגיה הקינטית שנצברה במעופו, פגז זה אינו מופעל על ידי מרעום אם כי על ידי פגיעה ישירה.
  • פלאשט - פגז נגד אדם, הפגז מכיל מאות עד אלפי חיצים קטנים אשר משמידים כל יצור חי הנקרה בדרכם, הפעלת המרעום נקבעת על ידי מערכת בקרת האש.
  • פגז רב-תכליתי - פגז רב תכליתי המיועד לפגוע ברוב סוגי המטרות. בישראל פגז זה קיים בגרסת 120 מ"מ ונקרא כלנית ובגרסת 105 מ"מ הנקרא רקפת, הנ"ל בעלי 6 דיסקיות נפץ, אשר ביכולתן לחסל חי"ר אויב מעליו, לחדור שריון קל-בינוני בעל מיגון ריאקטיבי, השמדת כלי טיס ועוד. הפגז נועד לחליף את פגזי הפלאשט ופגזי החנ"מ ולחסוך מקום בנוסף לזאת.
  • ראש קרב תרמוברי - נגד אדם.
  • מצרר - ראש קרב המפזר מספר רב של פצצות קטנות (מכונות "פצצונות") על פני שטח נרחב.
  • רסס - ראש קרב נגד אדם המכיל בנוסף לחומר נפץ גם מספר רב של חלקי מתכת קטנים שמיועדים לשמש כרסס ולחדור דרך רקמות אדם.

ראשי קרב בלתי קונבנציונליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הקרב יכול להכיל נשק בלתי קונבנציונלי:

  • נשק גרעיני - ראש נפץ המהווה למעשה פצצה גרעינית לכל דבר. ראש נפץ זה מקובל בטילים גדולים בין יבשתיים.
  • נשק גרעיני מזהם - ראש נפץ שמטרתו זיהום גרעיני של אזור הפגיעה. ראש נפץ מסוג זה אינו מקובל שכן אין שליטה על הזיהום, אשר יכול לגרום לאזור שלם להיות בלתי נגיש לכל יצור חי לתקופות ארוכות.
  • נשק כימי - חומר לחימה כימי הפוגע בעיקר ביצורים חיים ופחות ברכוש. קיימים קשיים בהרכבת ראש נפץ כימי על טיל כך שהחומר ישמר בזמן המעוף, ויתפזר באופן יעיל עם הפגיעה.
  • נשק ביולוגי - חומר לחימה בילוגי, הגורם למחלות באזור הפגיעה. בעייתי שכן אין שליטה על התפשטות המחלה לאחר הפגיעה.