סאל"ט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סאל"ט (SALT- Strategic Arms Limitation Talks) היו שיחות בין ברית המועצות וארצות הברית לגבי הגבלת נשק שהובילו לחתימת שני הסכמים, הסכם סאל"ט-1 שנחתם ב-1972 והסכם סאל"ט-2 שנחתם ב-1979.

בשנות ה-60 התעצם מרוץ החימוש ואיים לצאת מכלל שליטה. בניסיון להרגיע את המתיחות ולעצור את ההתחמשות הבלתי פוסקת, פתחו הסובייטים והאמריקאים ב-1969 בסבב שיחות שמטרתו הייתה ניסוח הסכם להגבלת נשק.

סאל"ט-1[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיחות שנפתחו ב-1967הסתיימו ב-26 במאי 1972 כאשר נחתם הסכם סאל"ט-1 בקרמלין במוסקבה בין המזכ"ל של המפלגה הקומוניסטית ליאוניד ברז'נייב ונשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון. במסגרת הסכם סאל"ט-1 נקבעה תקרה למספר הטילים הבליסטיים שמותר ל-2 הצדדים לפרוס- 1700 משגרים לארה״ב ו- 2400 לבריה״מ. על פי ההסכם ניתן היתר להחליף טילים בליסטיים בין יבשתיים בטילים בליסטיים המשוגרים מצוללות, שנתפסו כפגיעים ולכן מגבירים את היציבות. מכיוון שההסכם לא נגע בטילי שיוט, החלו שני הצדדים לפתח טילי שיוט, המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים. תוקפו של ההסכם הוגבל ל- 5 שנים ועד אז היו מעצמות העל אמורות לשאת ולתת על הסכם חדש אך הצדדים כיבדו את ההסכם עד 1979, השנה שבה נחתם הסכם סאל״ט 2.

סאל"ט-2[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברז'נייב וקרטר חותמים על הסכם סאל"ט-2 בווינה, יוני 1979

השיחות שהובילו לחתימת ההסכם סאל"ט-2 נפתחו ב-1972 לאחר חתימת הסכם סאל"ט-1 אך תפסו תאוצה ב-1974 לאחר פגישה בין המנהיג הסובייטי ליאוניד ברז'נייב לנשיא האמריקאי ג'רלד פורד ב-1974 בולדיווסטוק שברוסיה. השיחות הסתיימו ב-1979, וב-18 ביוני 1979 ליאוניד ברז'נייב מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ונשיא ברית המועצות וג'ימי קרטר נשיא ארצות הברית נפגשו בווינה, וחתמו על ההסכם. בהסכם נקבעה תקרה שווה של 2400 משגרים אסטרטגיים, והגבלת משנה של 1320 משגרים כשירים לטילים מונחים מתפצלים למטרות נבחרות. לראשונה נכללו במניין טילים מתפצלים ומפצצים אסטרטגיים. 6 חודשים לאחר חתימת ההסכם פלשה ברית המועצות לאפגניסטן וארצות הברית בתגובה לא אישרה את ההסכם בקונגרס.

הסכמים נוספים לפיקוח והגבלת נשק נחתמו בין גורבצ'וב ורייגן, ילצין ובוש האב וולדימיר פוטין ובוש הבן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]