יחידות מידה לטמפרטורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

למדידה של טמפרטורה משמשות בעיקר שלוש מערכות של יחידות מידה:

כמו כן, ניתן למדוד טמפרטורה אבסולוטית, שהיא למעשה אנרגיית החום של העצם הנמדד.

מעלות צלזיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעלות צלזיוס

מעלות צלזיוס מסומנות באות C, והן נקראות על-שם האסטרונום השבדי אנדרס צלזיוס (Anders Celsius). יחידה מידה זו נקבעה על-פי תכונות המים בגובה פני הים: 0 מעלות צלזיוס הן נקודת ההתכה (הקיפאון) של המים, ו-100 מעלות צלזיוס הן נקודת הרתיחה של המים. הסולם מחולק באופן שווה בין שתי נקודות אלה.

במרבית העולם משתמשים בסולם זה בשימוש יומיומי, חוץ מאשר בממלכה המאוחדת ובארצות הברית, שבהן משתמשים בסולם פרנהייט.

קלווין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קלווין

היחידה קלווין מסומנת באות K, ונקראת על־שם הפיזיקאי לורד קלווין. קלווין היה הראשון שקבע ב־1841 את נקודת האפס על פי שיקולים מדעיים. נקודת אפס זו, הנקראת "האפס המוחלט", היא מינוס 273.15 מעלות צלזיוס - זוהי הטמפרטורה הנמוכה ביותר האפשרית מבחינה פיזיקלית.

סולם קלווין מבוסס על סולם צלזיוס, אך מודד את הטמפרטורה החל מהאפס המוחלט. מאחר שהאפס המוחלט הוא גם 273.15- מעלות צלזיוס, נמצא שזו הסטייה בין שני הסולמות.

הקלווין היא אחת מיחידות ה־SI הבסיסיות, ומשמשת בעיקר לצרכים מדעיים.

מעלות פרנהייט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעלות פרנהייט

מעלות פרנהייט מסומנות באות F, והן נקראות על-שם הפיזיקאי הגרמני דניאל גבריאל פרנהייט (Daniel Gabriel Fahrenheit). השיטה מבוססת על נקודת ההתכה של תערובת שווה של קרח ומלח וטמפרטורת גוף ממוצעת של אדם בריא כנקודות מוצא.

בתחילה חילק פרנהייט את הסולם שלו ל-12 יחידות ומאוחר יותר חילק כל יחידה לשמונה, ביוצרו סולם של 96 מעלות.

לאחר מותו של פרנהייט אובחנה סטייה בסקאלה שלו ובוצע בה איפוס מחדש כשטמפרטורות המוצא הן נקודת ההתכה (הקיפאון) ונקודת הרתיחה של מים (32 ו-212 מעלות פרנהייט, בהתאמה). נקודת האפס בסולם זה היא הטמפרטורה שאליה יורד קרח כתוש כאשר מערבים אותו במלח.

שיטה זו נפוצה כיום בעיקר בממלכה המאוחדת ובארצות הברית.

מעלות ניוטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעלות ניוטון

מעלות ניוטון (Newton) היו ככל הנראה הנסיון הראשון להגדיר יחידת מידה מדויקת לטמפרטורה. אייזק ניוטון הגדיר את סולם ניוטון סביב שנת 1700, ולפיו נקודת האפס היא נקודת הקיפאון של המים, כמו בסולם צלזיוס; אולם גודלה של כל מעלה בסולם צלזיוס הוא \tfrac{33}{100} של סולם ניוטון, כך שטמפרטורת הרתיחה של מים היא 33 מעלות ניוטון.

מעלות ראומיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעלות ראומיר

מעלות ראומיר (Réaumur) היו נהוגות בצרפת. בסולם ראומיר, נקודת האפס היא נקודת הקיפאון של המים, כמו בסולם צלזיוס; אולם גודלה של כל מעלה בסולם ראומיר הוא \tfrac{4}{5} מעלה של סולם צלזיוס. כך, למשל, טמפרטורת הרתיחה של מים היא 80 מעלות ראומיר.

מעלות רמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעלות רמר

מעלות רמר (Rømer), בסולם זה, נקודת האפס נקבעה כטמפרטורה שבה קופאת תמיסה רוויה של מי מלח, ונקודת הרתיחה של המים הוגדרה כ-60 מעלות.

מעלות רנקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעלות רנקין

בסולם רנקין (Rankine), נקודת האפס היא האפס המוחלט, כמו בסולם קלווין, אולם גודל המעלה זהה לגודל המעלה בסולם פרנהייט.

המרה בין הסולמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסחאות להמרה בין הסולמות העיקריים:

מ... / אל... צלזיוס (C) פרנהייט (F) קלווין (K)
צלזיוס (C)
F=\frac{9}{5} \times C + 32 K=C+273.15\
פרנהייט (F) C=\frac{5}{9} \times (F - 32)
K=\frac{5}{9}\times (F - 32)+273.15\
קלווין (K) C=K-273.15\ F=\frac{9}{5} \times (K-273.15)+32

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יחידות מידה לטמפרטורה

מעלות צלזיוסמעלות פרנהייטקלוויןמעלות ניוטוןמעלות ראומירמעלות רמרמעלות רנקין