גור כלבים
גור כלבים הוא כלב צעיר. גורי כלבים בגודל ממוצע שוקלים בדרך כלל בין 0.45 ל-1.4 ק"ג, בעוד גורים גדולים יותר שוקלים בין 6.8 ל-10 ק"ג. כל הגורים הבריאים גדלים מהר לאחר לידתם. צבע פרוותו של הגור יכול להשתנות עם גדילתו.
התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גור נולד אחרי 62 ימי הריון בממוצע, מכוסה בשפיר אשר ננגס ונאכל על ידי אימו. גורים מתחילים לינוק מיד לאחר שנולדו. אם מספר הגורים שנולדו בלידה עולה על שישה, ובמיוחד אם אחד מהם חלש, ייתכן שהגורים החלשים לא יזכו לתזונה ראויה ולתשומת לב מאמם.
כאשר הגורים מגיעים לגיל חודש הם נגמלים בהדרגה מחלב אמם ומתחילים לאכול מזון מוצק. לעיתים האם מקיאה מזון מעוכל חלקית על מנת שגוריה יאכלו אותו ולעיתים היא נותנת להם לאכול ממזונה. בדרך כלל האם אינה מרשה לגוריה לינוק אחרי גיל זה, אך היא עשויה להרשות זאת מפעם לפעם.
חברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גורים מבלים את מרבית זמנם בשינה ובאכילה. הם חיות חברתיות מאוד והם מבלים את מרבית שעות ערותם בתקשורת עם אמם ואחיהם. הם נערמים לערמה אחת יחד עם שאר הגורים שנולדו באותה לידה, ונכנסים למצוקה אם הם מופרדים משאר הגורים, אפילו למרחק קצר.
חושים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גורים נולדים עם חוש ריח מלא ושמיש, אך אינם יכולים לפקוח את עיניהם. במהלך השבועיים הראשונים לחייו, מתפתחים חושיו של הגור בצורה מואצת. בשלב זה חוש הריח הוא החוש המרכזי והוא משמש כדי למצוא את פטמות האם וכדי למצוא את מיקומם של שאר הגורים אם הופרדו מהם.
הגורים פוקחים את עיניהם כ-9 עד 12 ימים לאחר הלידה. בהתחלה הרשתית שלהם אינה מפותחת וראייתם דלה.
גורים אינם יכולים לשמוע היטב ככלבים בוגרים. למעשה, אוזני הגורים נשארות אטומות עד ליום ה-13 עד ה-17 לחייהם, כשהם מתחילים להגיב יותר לצלילים. כשהגורים בני שבועיים עד 4 שבועות הם מתחילים לנהום, לנשוך, לכשכש בזנבם ולנבוח.
תנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גורים מתפתחים במהרה במהלך שלושת חודשיהם הראשונים, במיוחד לאחר שעיניהם ואוזניהם נפתחות והם אינם תלויים עוד לחלוטין באמם. הקואורדינציה והכוח של הגורים גדלים, והם מתחילים לחקור את העולם שמחוץ ל"קנם". הם משחקים במשחקי היאבקות, מרדף, שליטה ו"גרירה למלחמה".
קטיעת זנבות וגזיזת ציפורניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתרבויות מסוימות מקובל לקטוע את הזנב של גזעים מסוימים, בחלקם חלק קטן ובחלקם כמעט לגמרי. העיסוק בקטיעת זנבות החל כאמצעי למניעת פציעות בקרב כלבים שעבדו בסביבה שבה היה סיכון גבוה לפציעה בזנב. בנוסף, חלק מהמגדלים מעדיפים להסיר את ציפורניהם של כלביהם כדי למנוע פציעות הנגרמות מגירוד, או במקרה של גזיזת ציפורניים, צמיחה פנימה וקריעת אצבעות.
מספר מדינות אוסרות על קטיעת זנבות למטרות יופי. קטיעת הזנבות והסרת הציפורניים מבוצעות לרוב בימים הראשונים לאחר הלידה על ידי וטרינר או על ידי מגדל מומחה.
