כלב הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgכלב הבית
Collage of Nine Dogs.jpg
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: כלביים
סוג: כלב
מין: זאב מצוי
תת־מין: כלב הבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Canis lupus familiaris
‏(ליניאוס)
סוגי כלבים בפעולות שונות
כלב מגזע Smooth Collie
כלב רועים בפעולה
כלבי צ'יוואווה ודני ענק לשם השוואה
השוואה בין תחום הרגישות המרבית של ראיית הכלבים לזו של בני האדם
גור כלבים כבן חודשיים
כלב מגזע Toller רץ במים
כלב מרוצים באימון
כלב בולדוג
כלב כנעני - הכלב היחיד ממוצא ישראלי
הכלב קרוי "חברו הטוב ביותר של האדם"
כלב בציור על ידי עמנואל דה וויטה של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם


כלב הוא שמו העממי של כלב הבית (שם מדעי: Canis lupus familiaris), תת-מין של הזאב המצוי (Canis lupus), ממשפחת הכלביים, מסדרת היונקים הטורפים. הכלבים התפתחו מהזאבים. תוחלת החיים שלהם בדרך כלל היא 10-12 שנים אך כלבים מסוימים כמו למשל: כלב כנעני, סכיפרקה וגזעים נוספים של כלבי ציד יכולים לחיות גם בין 18 ל-22 שנים.

הכלב הוא בעל החיים המבוית הקדום ביותר. לפי מחקר שפורסם ב-2010, הכלבים בויתו לראשונה, ככל הנראה, באזור המזרח התיכון.‏[1] כלבים בויתו מזאבים יותר מפעם אחת על ידי האדם לפני עשרות אלפי שנים, מחקר גנטי העלה כי מוצאם של כלבי הבית בני ימינו בשושלת מבויתת שגילה לפחות 15,000 שנים ועל פי ממצאי DNA מיטוכונדריאלי נמצא קשר גנטי בין כלבים מודרניים לכלבים שבויתו כבר לפני 33,000 שנים‏[2] במהלך תקופה זו, התפתח הכלב לאלפי גזעים שונים. כך, למשל, גובהם של כלבים נע בין סנטימטרים ספורים (כמו במקרה של הצ'יוואווה) לכמעט מטר במקרה של וולפהאונד אירי.

צבעי כלבים נעים בין לבן לשחור, עם גוונים אדמדמים, אפורים וחומים ביניהם. כלבים, כמו בני אדם, הם חיות חברתיות וצדים בקבוצות[דרוש מקור]; דמיון זה בעיצוב ההתנהגותי שלהם מסביר את העובדה שקל לאמן אותם, לשחק איתם, ולהתאים אותם למצבים חברתיים שונים.

הקרבה השוררת זה אלפי שנים בין בני האדם לכלבים, הקנתה לכלב את הכינוי "חברו הטוב ביותר של האדם".

פיזיולוגיה

הכלאות וסלקציה שנעשו על כלבים בידי האדם שינו והפרידו בין תכונותיהם של גזעי כלבים שונים, אך לכל הכלבים קיימות תכונות משותפות, שירשו מאבותיהם הקדמונים. כמו מרבית היונקים הטורפים, לכלב שרירים חזקים, מערכת דם המאפשרת לו פעילות מתפרצת וארוכת טווח, ושיניים המאפשרות לו לתפוס, להחזיק ולקרוע חפצים. שלד הכלב מאפשר ריצה וקפיצה. רגלי הכלבים קטנות וכלבים הולכים על בהונותיהם.

חוש ריח

חוש ריחם של הכלבים נחשב מפותח במיוחד. הדבר מתאפשר הודות לאזורים המפותחים במוח הכלב המספקים את חישת הריח, והודות למספר עצום של תאי עצב עשירים בקולטני ריח באף. למרבית הכלבים בין 125 מיליון ל-220 מיליון קולטני ריח, ולגזעים מסוימים, כלבי דם במיוחד, מספר זה יכול להגיע גם עד ל-300 מיליון‏[3]. זאת לעומת כ-5 מיליון קולטני ריח בלבד בבני אדם. משום שיש לכלבים תאים רבים כל כך באפם, אפשר אף לראות את התאים ללא כל עזרת מכשירים. כפי שבמוחם של בני אדם קליפת ראיה גדולה לעיבוד מידע חזותי, במוחם של כלבים קיימת קליפת הרחה (Olfactory cortex) גדולה, לעיבוד המידע המתקבל ממערכת החישה. גודלם של בולבוסי הריח (Olfactory Bulbs) במוחם של כלבים, ביחס לנפח המוח כולו, גדול פי 40 מגודלם היחסי של בולבוסי הריח במוחם של בני אדם.

מינים מסוימים בקרב הכלבים מצטיינים במציאת ריחות ספציפיים אפילו בהשוואה לשאר המינים בסוג (זאת הודות להשבחתם על ידי האדם באמצעות הכלאות וסלקציה חד כיוונית). עדיין לא ברור מהו המידע המדויק אותו קולט הכלב מריחות הסביבה, אך ידוע שהכלב מסוגל להבדיל בין שני סוגי ריחות:

  • ריח שמקורו באוויר: ריח אשר אורגניזם או חפץ משאיר בסביבתו כאשר הוא עובר בה. ריח שכזה הוא מקוטע, נעלם במהירות אך חזק באופן יחסי.
  • ריח שמקורו באדמה: ריח אשר אורגניזם או חפץ משאיר כחתימה על האדמה. ריח שכזה הוא בדרך כלל חלש יותר, נוטה להתערבב עם ריחות אחרים אך מתנדף באטיות רבה, תכונה המאפשרת לכלב להתחקות אחריו זמן רב לאחר החתימה הראשונית.

הדעה הרווחת כיום בקרב מאמני כלבים, שהתכונה לעקוב אחרי ריח מסוים היא לחלוטין מולדת ואינה נרכשת. עם זאת, ניתן לאמן כלב להתמקד בריח בודד ולהתעלם מריחות אחרים אשר יטו את תשומת לבו של הכלב הלא מאומן.

חוש ראיה

כמו למרבית היונקים, לכלבים ראיה דו-צבעית (דיכרומטית; dichromatic) מאחר שהמדוכים בעיניהם מכילים קולטנים בעלי רגישות לשני אורכי גל בלבד. לעומתם, לבני אדם ראיה תלת-צבעית, ולכן ראייתם של כלבים ניתנת להקבלה עם אדם בעל עיוורון צבעים דו-צבעי (לדוגמה, דלטוניזם ירוק-אדום)‏[4]. גם צפיפותם של המדוכים ברשתיות עיניהם של כלבים פחותה מזו של בני האדם, בכיסוי של כ-20% בלבד משטח הרשתית, זאת לעומת הגומה המרכזית (ה-Fovea) ברשתית האדם ש-100% משטחה מכוסה מדוכים. בשל כך, יכולת ההפרדה הזוויתית, או חדות הראיה, של כלבים פחותה מזו של בני אדם ומוערכת כיכולת זיהוי של 12 מחזורי שינוי במעלה, או שתיים וחצי דקות קשת, בעוד שאדם בעל ראיה תקינה מסוגל להבחין ב-30 מחזורי שינוי במעלה, או דקת קשת אחת. עם זאת, לגזעים שונים של כלבים ישנם אזורים בהם צפיפות המדוכים עולה. לדוגמה, בגזעים בעלי חוטם קצר (ברכיספליים; Brachycephalic) ניתן למצוא עליה בשיעור של פי שלושה מהצפיפות הרגילה, דבר המקרב את חדות ראייתם לזו של בני אדם. בגזעים בעלי חוטם מוארך (דוליכוספליים; Dolichocephalic), ובכלבי רוח בפרט, ישנו פס לרוחב הרשתית ובו צפיפות המדוכים גבוהה, דבר המקנה להם ראיית רוחב של עד 270 מעלות. זאת לעומת שדה ראיה של 180 מעלות בלבד בבני אדם. לכלבים טווח פזילה גדול יותר מבני אדם, והם מסוגלים לסובב את גלגלי עיניהם הרחק זה מזה (פזילה החוצה; Exotropia) עד יצירת הפרש זוויתי של בין 12 ל-25 מעלות, כתלות בגזע הכלב‏[5].

למרות חדות הראיה הגרועה של כלבים, יכולת ההבחנה שלהם משתפרת עבור פרטים הנמצאים בתנועה. כלבים הפגינו יכולת לזהות את בעליהם בזמן שהם נעים בתוך קבוצת בני אדם ממרחקים של עד 900 מטרים, יכולת שקטנה ל-500 עד 600 מטרים כשהאנשים אינם בתנועה‏[3].

גזעים מסוימים של כלבים, מראים נטייה גנטית מולדת לקוצר ראייה. לדוגמה, בכלבים מגזע רוטוויילר, אחד מכל שניים נמצא קצר ראיה.

חוש הראיה אצל הכלבים רגיש לשינויים בקצבים שבין 60 ל-70 הרץ, עובדה זו מקשה עליהם לצפות במכשירי טלוויזיה בעלי קצב רענון תמונה נמוך יותר המותאמים לבני אדם (במכשירים רבים קצב רענון התמונה הוא 50 או 60 הרץ בלבד)‏[6].

חוש שמיעה

חוש השמיעה אצל הכלבים מפותח הרבה יותר מאשר בבני האדם. לרוב גזעי הכלבים יכולת לשמוע גלי קול בתחום תדרים החל מ-40 הרץ ועד 45,000 הרץ, וגזעים מסוימים מסוגלים אף לשמוע תדרי קול עד 60,000 הרץ‏[7]. תחום זה זהה בקירוב בגבול התחתון לזה של בני אדם, אך גבוה פי שניים עד שלושה מרגישות השמיעה של בני אדם בגבול העליון. כלומר, כלבים מסוגלים לשמוע קולות גבוהים פי שניים עד שלושה מבני אדם. לכן, בתחום החפיפה בין שמיעת הכלבים ושמיעת בני האדם, כלבים מסוגלים להבחין בקולות גבוהים ממרחק גדול יותר מאשר בני אדם.

בנוסף, לכלבים יכולת להניע את אפרכסת האוזן, דבר המסייע להם באיתור הכיוון ממנו מגיע הקול. יכולת זו מושגת באמצעות 18 שרירים המסוגלים להטות, לסובב ולהגביה את אפרכסת האוזן של כלב למציאת מקור הקול.

מחלות כלבים

  1. אקלמפסיה (כלבות)
  2. טפילי עור בכלבים וחתולים
  3. כלבלבת
  4. מחלת אגן תורשתית
  5. נגיף הפארוו הכלבי
  6. שעלת המכלאות
  7. תולעת הפארק
  8. תסמונת לג-קלב-פרטס

הריון והמלטה

גיל הבגרות המינית של הכלבה (הגיל בו היא מתייחמת לראשונה) משתנה מכלבה לכלבה ונע בין גיל חצי שנה לשנתיים. ככלל, ככל שהכלבה מגזע גדול יותר, כך היא תבשיל מינית מאוחר יותר. משך תקופת הייחום של הכלבה היא בין שבועיים לשלושה, כל 6-7 חודשים.

משך ההריון הוא כחודשיים בממוצע, כאשר ככל שהכלבה מגזע גדול יותר - יתארך ההריון. וטרינר יוכל לזהות הריון כבר מהשבוע השני-שלישי, אך אדם בלתי מיומן סביר כי יבחין בו רק חודש לאחר תחילתו.

כאשר נולדים הגורים עיניהם עצומות והם אינם שומעים. בגיל 10-14 ימים יפתח הגור לראשונה את עיניו. ימים בודדים לאחר מכן יפתחו גם תעלות האוזן שלו.

תקופת ההנקה משתנה בין כלבה לכלבה ונמשכת בין שבועיים לחמישה שבועות.

כלבים ובני אדם

חיבור עתיק

קיימת מחלוקת על התקופה ההיסטורית המוקדמת ביותר בה בויתו כלבים. חלק מן המחקרים מצביעים על כך שכלבים בויתו (מזאבים) לפני כ-15,000 שנים; אחרות טוענות - בהסתמכות על ממצאי DNA ועל מאובנים כי ביות הכלבים מוקדם הרבה יותר והתרחש לפני כ-150,000 שנים. קיימת גם אסכולה הגורסת כי כלבים בויתו לא מזאבים, אלא מכלבי בר, שהיו שלב ביניים בין כלב הבית והזאב.

תכונות הכלבים עברו שינוי והתאמה בברירה מלאכותית שנעשתה בכלבים במהלך השנים. בהתאם לצרכים השונים, פותחו התמחויות לפי דרישותיו של האדם. זהו למעשה בעל החיים שיש לו את מספר הגרסאות הרב ביותר בכדור הארץ.

החיבור החברתי בין האדם והכלב הוא ייחודי ביותר. תכונתו של הכלב, המייחדת אותו משאר המינים הפיקחים ובעלי יכולות (כקופים), היא רגישותו למסרים אנושיים. מחקרים הראו שכלבים, בניגוד לקופים, מסוגלים למצוא מזון על ידי קריאת "רמזים" אנושיים כגון מבט לכוון המקום בו הוא מוסתר. לא ברור האם תכונה זו גרמה לחיבור בין האדם לכלב מלכתחילה, או שהיא תוצר של שנים רבות בצוותא.

כלבים בשירות האדם

הכלב שימש את האדם משחר דרכם המשותפת למטרות רבות, החל משמירה ותקיפה, עזרה ברעיית צאן ובקר וכלה בציד, איתור נעדרים תחת מפולות שלגים וכחיית מחמד. במלחמת וייטנאם שם הצבא האמריקני בראש היחידות הלוחמות כלבים לגילוי אויב ומלכודות. כלבים הופעלו על ידי ברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה לשימוש כנגד טנקים גרמניים. גם צה"ל משתמש בכלבים למטרות צבאיות. בין היתר לשם פריצה לבתים בהם מוחזקים בני ערובה ולמעקב אחר עקבות מחבלים. במבצע כחול וחום נגד החזבאללה התגלה שצה"ל השתמש בכלבי נפץ, דבר שגרם לרעש תקשורתי גדול ולנסיגה של צה"ל משימוש זה בכלבים.

לכלבים שימושים אזרחיים נוספים כמו: כלבי נחיה לעיוורים, כלבי שמיעה לחרשים, כלבי גישוש לגילוי אנשים תחת הריסות בתים, כלבים לאיתור מוקדי שריפות, כלבי מזחלות, וכלבי הרחה לגילוי חומרי נפץ, סמים וחומרים אסורים אחרים.

בנוסף פותחו סוגי ספורט בהם משתתפים כלבים שאינם "מועסקים" בעבודות מסורתיות, וממצים בכך את היכולות הטבעיות שלהם (ראו למשל רכבות כלבים).

כיום, רבים מגזעי הכלבים אינם משמשים עוד למילוי תפקידם המקורי, אלא מוחזקים כחיית מחמד וככלבי תצוגה בתערוכות. בעלי כלבים נוטים לעתים לטפח את כלביהם בתספורות, בסידור ציפורניים ובפריטי לבוש. קיימות מספרות לכלבים בהן כלבים מקבלים טיפוח כולל. קיימים גם בתי מלון לכלבים, שם משאירים אותם בעלי הכלבים במידה שהם נעדרים מביתם.

גזעים

מעל 500 גזעי כלבים קיימים בעולם. זו חלוקת גזעי הכלבים לפי FCI:

קשר נפשי וחברתי

כיום, מעבר לתפקידים כלביים "מסורתיים", מוכרת יותר ויותר השפעתו של הכלב על הבריאות הפיזית והנפשית של האדם, בייחוד כשמדובר בילדים. הקשר בין אדם לכלבו הוא קשר רגשי עמוק ומשמעותו לאדם נוסקת מעבר לתועלת המעשית שהכלב עשוי להביא. מחקרים פסיכולוגיים ופיזיולוגים רבים נעשו לגבי חיות מחמד בכלל וכלבים בפרט, ממחקרים אלו עולה שהקשר עם חיית מחמד מפתח תחושות הערכה עצמית, אחריות, אמפתיה ורגישות אצל ילדים. בנוסף, נמצא שלכלב השפעה מרגיעה על בעליו. דבר זה בא לידי ביטוי בלחץ דם נמוך יותר בסביבת הכלב, בירידת קצב לב בעת ליטופו, ואף נמצא שלבעלי כלבים תוחלת חיים גבוהה יותר. כלבים וחיות אחרות משמשים כ"מתווכים" חברתיים המקלים על יצירת קשר עם ילדים, דבר המשמש בעיקר לטיפול במסגרת החינוך המיוחד, כשמדובר בילדים בעלי נכויות ובעיות רגשיות והתנהגותיות.

חיי הכלבים עם בני האדם הקנו להם את הכינוי "חברו הטוב ביותר של האדם". לעומת זאת, קיימות חברות בהן מתייחסים לכלבים כטמאים, וקיימות תרבויות בהן משמשים גזעים מסוימים של כלבים למאכל.

הבדלי שנים בין האדם והכלב

תפיסה רווחת מקשרת שנת חיים של כלב לשבע שנים של בן אדם. אמנם כלבים מתבגרים פיזית ונפשית בקצב הרבה יותר מהיר מבני אדם, אך הקצב הוא לא בדיוק פי 7. למשל, כלב בן שנה אינו מצוי בשלב החיים שבו נמצא ילד בן 7, אלא בשלב החיים שבו נמצאים מתבגרים. הטענה ששנה אחת של כלב "שווה" ל-7 שנים של אדם היא אולי נכונה רק כאשר הכלב הוא בן 5, שאז הוא מצוי בערך בגיל 35 של אדם. חוסר ההתאמה באמירה הנ"ל נובע גם מכך שתוחלת חייו של הכלב תלויה גם בגזע שלו-כלבים מעורבים חיים יותר זמן מגזעיים, וכלבים קטנים חיים יותר מכלבים גדולים (פודל חי יותר מדני ענק).

כלבים בספרות ובאומנות

חלקו הנכבד של הכלב בחיי האדם ניכר גם בהתייחסות אליו ביצירות ספרותיות ואמנותיות לאורך ההיסטוריה. ברישומים מצרים עתיקים מופיעים כלבים בתפקידי ציד או לוויה. כלבים מופיעים בציורים מהמאה ה-18 וה-19 כמלווים בדיוקנאות, כנושא הציור, או כחלק מהתרחשויות וכן בפסלים.

בספרים וסרטים רבים משמשים כלבים בתפקיד הגיבור הראשי, מהידועים שבהם, פנג הלבן מאת ג'ק לונדון, לאסי חוזרת הביתה, עזית הכלבה הצנחנית מאת מוטה גור ועוד (ראו גם קטגוריה:סרטים על כלבים). באחרים, לכלב תפקיד משני, כבהקוסם מארץ עוץ מאת ל. פרנק באום, שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) מאת ג'רום ק. ג'רום ואחרים.

כלבים אף זכו להתייחסויות מיוחדות בשירים, דוגמת שירו של ניל יאנג, "קינג הזקן" (Old King), או שירו של פול מקרטני "מרתה יקירתי" (martha my dear), שנכתב על כלבתו של פול מקרטני, מרתה, מסוג כלב צאן אנגלי עתיק.

כלבים במקורות

לראשונה מוזכר הכלב בתנ"ך בספר שמות פרק י"א פסוק ז'. "לא יחרץ כלב לשונו". כלומר, כאשר עזבו בני ישראל את מצרים, אף כלב לא נבח להסגירם. הכלב מוזכר לראשונה בהקשר של עבודה לעזרת האדם, בספר איוב פרק ל' פסוק א' "כלבי צאני". סביר להניח שהכלבים מתקופת התנ"ך, היו טיפוסים זהים לכלב הכנעני שאנו מכירים כיום.

בעבר, המילה כלב הייתה משמשת לשמות פרטיים של אנשים כפי שנהוג במילים זאב ודוב, אף הם שמות של חיות. אחד מתריסר השליחים שצוו על ידי משה רבנו לרגל את הארץ היה כַּלֵב בן יפונה. כלבא שבוע, שם ארמי, היה חותנו של רבי עקיבא. בעברית שם זה אינו מקובל עוד, אך השם התנכי שרד בתרבויות אחרות, ואפשר למצאו למשל, בארצות הברית.

במסורת היהודית קיימת אמונה עממית על פיה יהודים חוששים מכלבים. ייתכן שהסיבה לכך היא שהנדודים לאורך ההיסטוריה לא איפשרו להם להחזיק חיות מחמד בקביעות, ואולי מכיוון שכלבים שימשו לא פעם להתעללות בהם, כגון בתקופת השואה. ישנו גם איסור של חז"ל "לגדל כלב רע בתוך ביתו", מחשש שיפחיד, ינשוך (ולעתים אף יפצע או יהרוג) את הבאים. רבי אליעזר בן הורקנוס קבע כי "המגדל כלבים כמגדל חזירין‏[8]", וכך קבע הרמב"ם: "ארור מגדל כלבים וחזירים, מפני שהזיקן מרובה ומצוי". עם זאת הרמב"ם עצמו מתיר לגדל כלב אם הוא קשור תמיד לשלשלת ובישובי ספר בלבד מותר להתיר את השלשלת בלילה ולקושרה במהלך היום‏[9].


כמה מחכמי ההלכה בימי הביניים סייגו את האיסור, וקבעו ש"כלב שאינו רע מותר לגדל", וש"כלבים קטנים בני תרבות (מאולפים), אינם בכלל האיסור". מקורות אחרים מעידים שגידול חיות מחמד, בעיקר כלבים, היה שכיח גם בתקופות קדומות. רבי יעקב עמדין קבע במאה ה-18 כרמב"ם שמותר להחזיק רק כלב אחד, בתנאי שהוא קשור בשלשלת ולצורכי שמירה בלבד.

בהלכה היהודית משתמשים בביטוי "מאכל כלב"‏‏‏[10], כאמת-מידה להגדרת דבר-מה כמאכל. למשל חמץ עשוי להיות דבר הראוי לפחות למאכל כלב, אולם דבר שאינו ראוי אפילו למאכל כלב אינו יכול להיקרא "חמץ"‏‏‏[11].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ צפריר רינתחוקרים: מוצא הכלב מהמזרח התיכון, באתר הארץ, 19/03/2010
  2. ^ Druzhkova AS, Thalmann O, Trifonov VA, Leonard JA, Vorobieva NV, et al. (2013) Ancient DNA Analysis Affirms the Canid from Altai as a Primitive Dog. PLoS ONE 8(3)
  3. ^ 3.0 3.1 Coren, Stanley. How Dogs Think. First Free Press, Simon & Schuster, 2004. ISBN 0-7432-2232-6. (באנגלית)
  4. ^ השוואת חוש הראיה בכלבים ובבני אדם, ג'ניפר דייויס, 1998, באתר אוניברסיטת וויסקונסין-סטיבנס פוינט. (באנגלית)
  5. ^ Mech, David. Wolves, Behavior, Ecology, and Conservation. The University of Chicago Press, 2006, עמ' 98.(באנגלית)
  6. ^ Miklósi, Adám. Dog Behaviour, Evolution, and Cognition. Oxford University Press, 2007. ISBN 978-0-19-929585-2. (באנגלית)
  7. ^ Elert, Glenn; Timothy Condon (2003). Frequency Range of Dog Hearing. The Physics Factbook.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ג, עמוד א'
  9. ^ (רמב"ם יד החזקה - הלכות נזקי ממון ה' ט')
  10. ^ ‏תלמוד בבלי, מסכת כריתות כא ע"א‏
  11. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות חמץ ומצה פרק ד' הלכה י"א‏