כל אדם והאמת שלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כל אדם והאמת שלו: (הרי זה כך, אם כך אתם סבורים)איטלקית: (se vi pare)‏ Così è) הוא מחזה בשלוש מערכות, פרי עטו של המחזאי האיטלקי לואיג'י פיראנדלו. המחזה מבוסס על הרומן של פיראנדלו La signora Frola e il signor Ponza, suo genero.

אודות המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגת הבכורה של המחזה התקיימה ב-18 ביוני 1917 במילאנו. נושא המחזה הוא הגרסאות המנוגדות של האמת כפי שהן מסופרות בידי הגיבורים הראשיים, שכל אחד מהם טוען שהשני הוא לא שפוי. גברת פרולא טוענת שחתנה אדון פונצא יצא מדעתו כשבתה, אשתו, הלכה לעולמה ארבע שנים קודם לכן, ואז נישא מחדש. גברת פרולא טוענת שהוא מדמיין שאשתו החדשה היא אשתו הישנה.

אדון פונצא טוען שגברת פרולא שלא הייתה מסוגלת לקבל את עובדת מותה של בתה, השתגעה, ושרדה רק מכיוון שהיא האמינה שאשתו השנייה היא בתה החיה. אנשי העיר מנסים לגלות את האמת במהלך המחזה.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדון פונצא וחמותו, גברת פרולא, נמלטים לעיירה איטלקית קטנה לאחר רעידת אדמה ב Marsica. לפי השמועה פונצא נשוי, אבל איש לא ראה מעולם את גברת פונצא. פונצא שוכר דירה בקומה העליונה של בית קודר בקצה העיר, בעוד גברת פרולא מתגוררת בשכונה מכובדת ובדירה טובה, באמצע העיר. השלושה הם מושא לשמועות רבות. אנשי העיר סבורים שג'וליה פונצא היא מפלצת שמונעת מחמותה לעזוב את הבית. מנהלו של אדון פונצא, ראש המועצה אגאצי, מנסה לברר את העניין. לאמברטו לאודיזי, מגן על התושבים החדשים מסקרנות העירוניים, באומרו שכל אדם תופש את המציאות בצורה שונה ולא ניתן להגיע לאמת מוחלטת.

גברת פרולא מזומנת לחקירה אודות חיי משפחתה, אדון פונצא נקרא לאותה חקירה בדיוק, כל אחד מהם בנפרד. במהלך החקירה הוא מצהיר שחמותו אינה שפויה בדעתה. הוא מספר שגברת פרולא יצאה מדעתה בעקבות מות בתה לינה (אשתו הראשונה), והוא שיכנע את גברת פרולא שג'וליה (אשתו השנייה) היא למעשה בתה ושהיא עדיין חיה. על-מנת לשמר את האשליה, היה עליהם לנקוט במספר אמצעי זהירות שגרמו לכולם לחשוד בכך שמשהו אינו כשורה.

אנשי העיר נרעשים, אבל מאמינים לסיפור. לגברת פרולא נודע על סיפורו של אדון פונצא וטוענת שהוא משוגע, לפחות בכך שהוא סבור שג'וליה היא אשתו השנייה. גברת פרולא מספרת אומרת שאדון פונצא היה מאוהב באופן קנאי בבתה, לינה פונצא, והיא חששה שזה יהרוס את בתה ולכן לפי עצת קרוביהם , אישפזה אותה בבית הבראה שבראשו עמד רופא עצבים. אדון פונצא נכנס לדיכאון, עשה מעשי טירוף והתחיל להאמין שהיא הלכה לעולמה. כשבתה שבה לאיתנה הם החזירו אותה לבעלה, אבל הוא הסתכל עליה כאילו היא לא אותה אישה ולכן קרוביו שיחקו משחק של טקס נישואים חדש בין השניים, כאילו הוא התחתן בשנית עם אישה אחרת. כל הנוכחים ששומעים את גרסתה נרעשים ואינם יודעים מה לחשוב, פרט ללאודיזי, שפורץ בצחוק. החיפוש אחר הוכחות לקביעת האמת היא הזדמנות עבור לאודיזי לחשוף את המשמעות העומדת מאחורי החקירה, בעודו מתווכח עם דמותו שלו הניבטת במראה:

"כן, חביבי ! מי משנינו הוא משוגע ? (מצביע באצבע על הדמות בראי, העונה באותה תנועה, כמובן) אה, אני יודע: אני אומר :"אתה", ואתה מצביע עלי. זהו. ובחשבון הסופי הרי לך "אתה". ואנו מכירים זה את זה היטב היטב... הצרה היא, שבדרך שאני רואה אותך אין האחרים רואים אותך. ובכן ידידי, מה בעצם, יהיה עליך ? אשר לי, אומר אני, שפה, בעומדי לפניך, רואה אני את עצמי – והנה אתה – כפי שרואים אותך אנשים אחרים – מה היה עליך ומי אתה, בעצם ? אשליה שבדמיון, ידידי, דמיון שוא ! ואף על פי כן, הרואה אתה את המשוגעים הללו ? בלי לשים לב כלל לדמות הדמיון, לאשליה נצחת שהם נושאים תמיד בקרבם, הרי הם מתרוצצים ורודפים אחוזי סקרנות אחרי דמיונות ואשליות של זולתם ! וסבורים הם, כמובן, שזהו משהו אחר בתכלית !" [1]

בניסיון לפתור את החידה, ראש המועצה אגאצי מארגן מפגש בין החמות לחתנה. במפגש ביניהם אדון פונצא צועק על חמותו. בדיעבד הוא מתנצל על התנהגותו, באומרו שהדבר היה הכרחי כדי לשחק את חלקו כמטורף על-מנת לשמור על האשליה של גברת פרולא.

במערכה האחרונה, לאחר חיפוש שווא אחרי הוכחה ששרדה את רעידת האדמה, הם מחליטים להזמין את אשתו של אדון פונצא, שצפונה בביתה ואינה יוצאת ממנו, כדי לשמוע את האמת מפיה. מגיעה האישה שפניה מכוסות בצעיף שחור, הטוענת שהיא בתה של גברת פרולא ואשתו השנייה של אדון פונצא. היא אומרת:

"בשבילי אני בדיוק זו, שהם מאמינים שהנני." [2]

לאודיזי מביט סביבו בלעג ופורץ בצחוק ואומר

"הרי לכם, ידידי, כך דוברת האמת ! נחה דעתכם ? " [3]

המחזה בדפוס בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה בתיאטרון המקצועי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 18 במאי 1963, מספר הצגות: 120

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לואיג'י פיראנדלו, ‫ כל אדם והאמת שלו : הרי זה כך, אם כך אתם סבורים!; עברית: לאה גולדברג, רמת-גן : מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי" - בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, תשמ"ח 1987, עמ' 46.
  2. ^ לואיג'י פיראנדלו, ‫ כל אדם והאמת שלו, "בית צבי", 1987, עמ' 90.
  3. ^ לואיג'י פיראנדלו, ‫ כל אדם והאמת שלו, "בית צבי", 1987, עמ' 90.