לאה גולדברג

לאה גולדברג
תאריך לידה	29 במאי 1911
תאריך פטירה	15 בינואר 1970
עיסוק	משוררת, סופרת, מתרגמת מבקרת ספרות וחוקרת ספרות
לאום	יהודי
תחום כתיבה	שירה וספרות למבוגרים ולילדים, מחזות, תרגום, ביקורת ספרות, חקר הספרות
פרסים	פרס ישראל לספרות (1970)

בצעירותה, עד שנת 1930

הבית ברחוב ארנון 15, בתל אביב, בו התגוררה לאה גולדברג עם אמהּ

בחבורת "יחדיו" במרפסת קפה אררט, רחוב בן יהודה 9 בתל אביב, 1938. מימין לשמאל:יוכבד בת-מרים, לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, ליובה גולדברג, ישראל זמורה ומשה ליפשיץ

תחילת קורות חייה של לאה גולדברג, בכתב ידה, כפי שהוגשו ב-30 במאי 1956 לאוניברסיטה העברית

פרטים אישיים שמילאה לאה גולדברג בכתב ידה, בשאלון של אגודת הסופרים, בשנת 1964. נמצא במכון גנזים‏

לאה גולדברג (29 במאי 1911, קניגסברג/קובנה‏ – 15 בינואר 1970, ישראל) היא מהמשוררים העבריים המפורסמים ביותר בעת החדשה, סופרת מבוגרים וילדים, מתרגמת, מבקרת וחוקרת ספרות, כלת פרס ישראל לספרות לשנת 1970. פרופסור לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

תולדות חייה

לאה גולדברג נולדה בשנת 1911 בקניגסברג שבמחוז פרוסיה המזרחית של גרמניה (כיום קלינינגרד, רוסיה). אביה אברהם, מומחה לכלכלה, ייסד את מערכת הביטוח הלאומי של ליטא, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית. בשנות חייה הראשונות התגוררה המשפחה בקובנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נאלצו לברוח למחוז סרטוב, עמוק בתוך שטחה של רוסיה. כששבו לליטא בתום המלחמה עינו חיילים ליטאים מהצבא הלבן את אביה, שהואשם בקומוניזם, במשך כעשרה ימים; כתוצאה מכך סבל האב מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (תסמונת בתר חבלתית), שהפכה למחלת נפש.

בנעוריה למדה גולדברג בגימנסיה העברית ע"ש שוואבה בקובנה.

גולדברג למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות קובנה, ברלין ובון. את הדוקטורט שלה, באוניברסיטה בבון, כתבה על הניב השומרוני, והיה זה בהדרכת פאול קאלה.‏ בתום לימודיה חזרה לליטא, שם עסקה בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בעיר ראסיין, ונמנתה עם חברי קבוצת הסופרים "פֶּתח".

עם הגעתה לארץ ב-1935 בסיועו של אברהם שלונסקי חברה לאה גולדברג לחוג "יחדיו" של אלתרמן ושלונסקי. בשנה זו יצא לאור ספר שיריה הראשון, "טבעות עשן", ובו התפרסמו, בין היתר, השירים "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים" (שלימים הלחין שלמה יידוב).

אמה עלתה לארץ שנה אחריה, והשתיים עברו להתגורר יחדיו בתל אביב. היא גרה עם אמה, ברחוב ארנון 15 בתל אביב. ב-1940 יצא לאור ספר שיריה השני, "שיבולת ירוקת העין". בשיריה ביטאה גם את הקרע מהארץ שבה נולדה:

	אִתכם אני נשתלתי פעמיים אִתכם אני גדלתי, אורנים ושורשיי - בשני נופים שונים
– אילנות

במהלך תקופה זו כתבה גם ספרי ילדים רבים ואהובים, כמו "ידידי מרחוב ארנון", "מה עושות האילות" ו"המפוזר מכפר אז"ר".

גולדברג כתבה עבור "דבר", "על המשמר" ו"משמר לילדים", ונמנתה עם עורכי "דבר לילדים". היא ערכה את "אורות קטנים" - עיתון לילדי התפוצות, ופרסמה שירים, כגון האמנם בקובץ בסער בעריכת יעקב פיכמן. וחיברה זמרירי פרסומת למחייתה. כמו כן עבדה כמורת בית ספר וכעורכת ספרי ילדים בספרית פועלים. בשנת 1949 זכתה בפרס רופין.

ב-1950, לאחר שהוצעה לה משרה באוניברסיטה העברית, עברו היא ואמה להתגורר בירושלים. שם כתבה את מחזור השירים "אהבתה של תרזה די-מון", המתאר אהבה נכזבת של אצילה צרפתייה למורה איטלקי צעיר ומושפע מאהבתה למשורר אברהם בן יצחק (סונה)^{[דרוש מקור]}, אליו גם כתבה את "הנה פניך בהילת סירוב". בהמשך התקבלה להוראה כפרופסור באוניברסיטה העברית, והקימה בה את החוג לספרות השוואתית.

גולדברג כתבה את ספר הילדים "דירה להשכיר", ומחזורי שירים נוספים. האחרון בהם, "עם הלילה הזה", יצא לאור ב-1964. כמו כן תרגמה ממיטב יצירות הקלאסיקה העולמית, ובהן: "מלחמה ושלום" מאת טולסטוי, "סיפורים" מאת צ'כוב, "ילדות" מאת גורקי, מחזות ושירים מאת איבסן, שייקספיר, ופטררקה. כמו כן, כתבה ביקורת ספרים וביקורת תיאטרון ושלחה ידה גם בציור.

לאה גולדברג, שהייתה מעשנת כבדה, נפטרה ב-15 בינואר 1970 מסרטן הריאה. היא נקברה בהר המנוחות בירושלים, בחלקת הפרופסורים. את פרס ישראל לספרות יפה שבו זכתה, באותה שנה, קיבלה בשמה אמה צילה, שהוסיפה לחיות עוד 11 שנים אחריה. על מצבתה ביקשה צילה שייחרטו ארבע המילים: "אמהּ של לאה גולדברג".

ב-10 באפריל 2011 נבחר דימוי דיוקנה של לאה גולדברג ביחד עם שאול טשרניחובסקי, נתן אלתרמן ורחל המשוררת להתנוסס על גבי השטרות החדשים של מדינת ישראל. גולדברג נבחרה להופיע על שטר 100 השקלים החדשים.

יצירתה

שירתה

בראש יצירתה הספרותית של גולדברג עומדת שירתה. שירתה של גולדברג, כאופייני לזמנה, נמלצת פחות מזו של בני הדור הקודם, כגון ביאליק וטשרניחובסקי, ומודרניסטית במובהק. גולדברג הושפעה כאלתרמן מהסימבוליזם הרוסי, אבל בניגוד לשירתו של נתן אלתרמן העמוסה במטפורות, שאינן תמיד קלות לפענוח, ובמצלולים רבים, גולדברג התרחקה מהקוטב הצורני-חושני לעבר שירה הגותית יותר שאופיינה בבהירות התכנים. גולדברג לא כתבה שירה לאומית או "מגויסת" לצורכי מפעל הציונות אלא עסקה בנושאים אישיים ואוניברסליים. ייחודה כמשוררת והמעמד הנכבד לה זכתה יצירתה היה בעיקר בשל היכולת המלוטשת להסביר נושאים אישיים, אינטימיים ואינדיבידואלים, ולהעביר אותם אל תחושת הכלל, בלי שתהיה מעורבות או מעמסה של מטענים פוליטיים וחברתיים.

נתח נכבד משיריה של גולדברג עוסק בתיאורי הנוף והטבע. מאות משיריה עוסקים בנוף הישראלי, וכן בנוף האירופי אותו השאירה מאחוריה, דרך תיאורים חד פעמיים של מראות שנקלעו בדרכה, בין אם מדובר בשירים בודדים, כגון "הזר שר לנחל", "פריחת התמוז" ו"אחרונים בשדה", או במחרוזות שלמות כגון "אילנות", "שיבולת ירוקת העין", ו"משירי הנחל". להלן מתוך מחזור שירי "העץ":

	ראיתי עץ כורע על נהר, איתן ושבע ימים וידוע- סער אדיר מרגוע ושקול מיער איכה סגד לזרם הנמהר!
– העץ, א'

גולדברג לא נישאה ולא הייתה לאם. בשירתה מוצגת בדידות גדולה לצד ניסיונות נואשים להשיג אהבה. בנעוריה התאהבה בגברים מבוגרים ממנה, אך אהבותיה היו נכזבות כולן. המשורר אברהם בן-יצחק (סונה) היה אהבת חייה – ועליו כתבה: "אהבה גדולה, אחת ויחידה, שלא הייתה כלל אהבה". להלן ציטוט מהשיר "אחרי עשרים שנה" המוקדש ספק לאב ספק לאהוב:

	שני אנשים, אכן, שני אנשים זרים משני עברי התהום של הרס ואימה אפילו על קברי מתינו היקרים לא עוד נאמר היום אותה תפילה עצמה
– אחרי עשרים שנה

מהדהדות כאן גם השורות:

	השפלתי המבט ובידי עודה מוטלת יד שבדברים שבירים השכילה געת והיא כבדה ונוכריה לעד
– שירי אהבה מספר עתיק, ה'

נושא נוסף המלווה את שיריה של גולדברג הוא מורשת חייה באירופה, אותה הותירה מאחור בעלייתה ארצה. דוגמאות לכך קיימות בספריה, כמו "שיר בכפרים", המכיל שירי עם ממולדתה אותם תרגמה לעברית, וכן גם ספרה "מביתי הישן". שירים אלו כוללים עולם ציורי כפרי ואירופי, השזור באינספור תיאורים לעולם אשר על אף געגועיה של המשוררת, אינו יכול להתקיים במציאות הארץ- ישראלית. חלק נוסף מאותה המורשת, הינו זכר השואה. גולדברג, אשר מורשת חייה באירופה נעלמה כליל במלחמת העולם השנייה, יחד עם חברים ומכרים רבים שנספו, ביטאה בשיריה את קולו של דור שלם אשר נותר מצולק בחייו בעקבות אותו אסון. רבים משיריה מבטאים תחושת אשם כבדה על הישארותה בחיים מנגד לטבח, וכן רדיפה של חבריה המתים בהזיותיה ובחלומותיה (מחזור השירים "בלהות" מתוך "ברק בבוקר"). משירים אלו עולה תחושה אישית- קולקטיבית של רצון עז להגאל מאותן תחושות האשם, אך ללא כל יכולת לממש זאת. מוטיב האמונה חוזר הרבה בשירים אלה והרצון להאחז בה על מנת להיגאל מהאשם. אמנם, איך אפשר להתחיל להאחז באיזשהו קצה של אמונה לאחר שמתרחש אסון בקנה מידה שכזה?
להלן מתור השיר "למי שאינו מאמין", מתוך הספר "עם הלילה הזה".

	לבי ישן את שנתו ואני ישנה. חלומי כבד- שתיקה ומתי מהלכים בשנתי כבתוך מצודה עתיקה. איך אתעורר משנתי ואין בלבי אמונה ואתה אינך מבקש דבר?
– למי שאינו מאמין, א'

יצירתה לילדים

לאה גולדברג חיברה יצירות רבות לילדים: היא כתבה ספרי ילדים, שבין המפורסמים שבהם ניתן למנות את דירה להשכיר, המפוזר מכפר אז"ר, איה פלוטו, מה עושות האיילות, מעשה בצייר, דב-דבוני בן דבים מצחצח נעלים, ידידי מרחוב ארנון ונסים ונפלאות. בנוסף היא כתבה שירי ילדים, אשר רבים מהם התפרסמו ואף זכו ללחן. דורות של ילדים התחנכו על שיריה ופזמוניה, ובהם "הדוב הצהוב", "שיר ההפלגה", "ברווזים", "מדוע הילד צחק בחלום" ו"פזמון ליקינטון" .

דרכה של לאה גולדברג אל ספרות הילדים נסללה בפועל החל מיומה השני של המשוררת בארץ, וכמעט במקרה. מכריה השיגו עבורה משרה בעיתון דבר, וכשנכנסה למערכת העיתון הציגוה בפני יצחק יציב. יציב, עורכו הראשון של דבר לילדים, מספרים שהיה מטה כל שיחה בענייני ספרות וסופרים לשאלה אם ניתן לבקש מן הסופר או המשורר שדובר בו זה עתה לתרום מפרי עטו למוסף, וכך נהג גם עם העולה החדשה. "אולי יש לך חומר לילדים", שאל אותה, "הכתבת שירי ילדים?" – והיא ענתה: "לא ניסיתי". "ובכן נסי" הייתה תשובתו. הגיליון הקרוב של המוסף עמד בדפוס אך בזה הבא כבר הופיע שירה הראשון לילדים, "פילי הקטן". עד מהרה התמנתה גולדברג לסגניתו של יציב, במקום הסופרת והעיתונאית ברכה חבס, ופרסמה בקביעות שירים וסיפורים לילדים.

גולדברג כתבה ספרים רבים לילדים, אבל לא היו לה ילדים משלה. לאה התגוררה ברחוב ארנון 15 בתל אביב, עם אימה. "ידידי מרחוב ארנון" הוא ספר הילדים הראשון של לאה גולדברג בפרוזה. הוא מכיל ארבעה סיפורים, הנקשרים כולם בהווי רחוב ארנון.

רומן הביכורים

"והוא האור" הוא רומן בעל יסודות אוטוביוגרפיים שיצא לאור ב-1946. גולדברג מתארת בו את מחלת הנפש של אביה. יצירה זו מונחת בתשתית יצירתה והיא שופכת אור רב על יסודות נפשה ועל אישיותה.

הספר פותח ברצח אב סמלי. הגיבורה נורה פוגשת יהודי החוזר ושואל אותה במפגיע על אודות הייחוס המשפחתי שלה. נורה, שאינה מעוניינת להסגיר את העובדה כי אביה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, מנסה להתחמק משאלותיו של היהודי הסקרן, אך הדבר אינו עולה בידה, ולבסוף היא פולטת בזעם:
"אין לי אב! אבי מת! השמעת, מת!..."
נורה "הורגת" את אביה ומנסה להתנתק מעברהּ. היא אינה מצליחה כמובן, ופניו של החולי הנפשי ממשיכות להציץ אליה ולהתגלות לה בדרכים שונות. נורה אומרת לבסוף: "כל העולם כולו חולה רוח" (עמ' 211), וב"משירי הבן האובד": "לעולם לא יסלח אביך/ לא סליחות הוא אגר בלב".

פריטים מחדר עבודתה בתערוכת קבע בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים

יומניה האישיים

יומניה האישיים של גולדברג התפרסמו בשנת 2005. הפרסום עמד בסתירה לקנאות שבה התייחסה לפרטיותה, והעניין עורר ויכוח ציבורי. להלן שורות אחדות מהיומן המסכמות את כמיהתה העצומה לאהבה, את הייאוש מהסיכוי להשיגהּ ואת ההשלמה שהיא מחוץ לטווח השגתה:

	הכול התרכז מסביב לשם אחד, אחד ומיוחד. כל התקוות, כל המאוויים, כל הכספונות והרצונות מכוּונים לנקודה אחת, לנקודה אשר מזהרת מרחוק, קוראת, רומזת, ואשר אי-אפשר לגשת אליה. זה אתה. אתה האהוב שלי. שלוש שנים ארוכות, שנות ייסורים, שנות שממה וייאוש, שנות אהבה, ודבר לא נשתנה. שום דבר. רק החומה הגבוהה, הבצורה והחזקה, איך לגשת? מה לעשות? לאה, אל תדברי שטויות. הלא את יודעת כי איש עוד לא עלה על כותלי זכוכית חלקים. את לא גיבורה. כבר מזמן צריך היה לחדול מרעיון זה ולדעת שמלפניך אין דבר. הוא חלום נפלא, אשר תמיד אתך. אפשר לאהוב ולכתוב ולהיות בודדה. לא יותר.

מספריה

• טבעות עשן (1935)
• מכתבים מנסיעה מדומה (1937)
• האורחת מכנרת (1939) – שיר בשבח הבננה העברית.
• העיר והכפר (1939) – חרוזים למען תוצרת הארץ
• שיבולת ירוקת העין (1940)
• דן ודינה מטיילים בתל אביב (1940) – חרוזי תברואה.
• שיר בכפרים (1942)
• מביתי הישן (1942)
• ידידי מרחוב ארנון (1943) – סיפורי יום-יום על תאומים שזרעו סוכריות, על חתול צמחוני, על כלבה שנגנבה ועוד.
• והוא האור (1946)
• בבקשה (1946)
• הביבר העליז (1947) – חרוזים על גן-החיות ופלאיו.
• על הפריחה (1948)
• תריסר צברים (1949)
• מה עושות האילות (1949) – ארבעים שירים על משחקי אור וצל, חלום ושעשוע, על כובע-קסמים ומפוחית-פלאים ועוד.
• כך ישיר עולם צעיר (1950) – שירי זמר.
• גן-החיות (1951) – שירי ביבר.
• פגישה עם משורר (1952) – על אברהם בן יצחק ועל אהבתה לו
• אהבת שמשון (1952)
• נסים ונפלאות (1954) – ידידות מופלאה נרקמת בין הילד נסים, הקוף נפלאות וה"דודה של שום איש", היא המספרת.
• ברק הבוקר (1955)
• מלכת שבא הקטנה (1956. תורגם לאנגלית) – חבלי קליטתה של נערה עולה בחברת ילדים.
• בעלת הארמון (1956)
• איה פלוטו (1957) – הרפתקאותיו הליליות של כלב בקיבוץ.
• מוקדם ומאוחר (1959)
• מסעות מור החמור (1959) – עַ‏יִר יוצא לטיול ומגלה את העולם.
• דירה להשכיר (1959) – משל מחורז.
• צריף קטן (1959) – 36 שירים של דמיון ומציאות.
• עם הלילה הזה (1964)
• מעשה בצייר (1965) – שיר סיפורי על צייר ירושלמי.
• הרפתקה במדבר (1966) – סיפור מצולם על ילדי קיבוץ היוצאים לחשוף עתיקות בחורבות עיר קדומה.
• בנים, בנות, בובות (1968) – חרוזים לתצלומים של בובות "חיות" ופועלות.
• ילקוט שירים (1970)
• שלושה סיפורים (1971)
• שארית החיים (1971)
• מר גוזמאי הבדאי (1977. נדפס בהמשכים בדבר לילדים והופיע כספר אחרי מותה) – הרפתקאותיו המופלאות של גוזמאי עתיר-דמיון.
• לפילה יש נזלת (1977)
• מכתבים ויומן (1978)
• וכולם חברים (1978) – חמישה סיפורים מחורזים.
• מחזות (1979)
• שמגר הנגר (1979) – מסע חלומי של ילד אל העיר שמעבר ענן ופגישתו עם נגר המכין צעצועים.
• כתבים (1979)
• זוטא (1981)
• בואו, עננים (1982)
• אורי כדורי (1984) – חרוזים וציורים מתוך דבר לילדים.
• שירים (1986)
• מסיפורי מר קשקש (1987)
• את תלכי בשדה (1989)
• סיפורים (1996)
• בארץ אהבתי (1997)
• יומני לאה גולדברג (2005)
• כובע קסמים (2006), הוצאת ספרית פועלים
• אבידות (2010), הוצאת ספרית פועלים
• מחזות גנוזים וידועים (2011)
• שיר/עיר: צרור שירים גנוזים - לאה גולדברג, עם חיתוכי עץ מאת פרנץ מזרל (2012), הוצאת אבן חושן

לאה גולדברג, 1964

תרגומים

• אלי ינס, תמונות: חנה ריבקין-בריק, אלה קרי הילדה מלפלנד, ספריית פועלים 1954
• אלדין ומנורת הקסמים שלו, 1950
• חנה וולקוב, פרג, ואבא קובנר, ישראל (עורכים), מ' מ' (ליקוט ועיצוב), ‫אין פרפרים פה, לקט שירים וציורים של ילדי גטו טרזיינשטט 1942-1944, ירושלים 1977
• ויליאם שייקספיר, כטוב בעיניכם
• לב טולסטוי, מלחמה ושלום
• הנריק איבסן, פר גינט
• סמואיל מרשק, המפוזר מכפר אז"ר
• מולייר, בית ספר לנשים
• רנטה ויגנו, אנייזה הולכת למות, תרגמה מאיטלקית לאה גולדברג, 1951.
• טוביה ריבנר (עורך), קולות רחוקים וקרובים - תרגומיה למשוררים שונים, כרך ו ב"כל כתביה", 1975
• אנטה פון דרוסטה-הילסהוף, עץ היהודים, איורים: לאה גולדברג, תל אביב, תש"ל

הוקרה ליצירתה

שלט על ביתה ברחוב ארנון

פסיפס של לאה גולדברג ורחל המשוררת בבית הפסיפסים ביפו

על אף המעמד אליו הגיעה יצירתה, והמוניטין שזכתה לו עם השנים כאחת מגדולות המשוררים העבריים, ידעה גולדברג בחייה אך מעט הוקרה ליצירתה. בשנת 1970, השנה בה הלכו לעולמם היא ושותפה לחבורת "יחדיו", נתן אלתרמן, הוספד אלתרמן בעיתונות כ"מצפון האומה" וכמוביל השירה העברית בעתו. גולדברג, מאידך, הוזכרה במילים מעטות כ"פרופסורית מוערכת אשר פרסמה מספר ספרי שירה לילדים ולמבוגרים, וכן הייתה למתרגמת וחוקרת מעולה".

זמן קצר לאחר מותה החלה להתעורר התעניינות ביצירתה, הן מחקרית והן כמשוררת ששיריה התקבלו באהדה רבה בעולם המוזיקה הישראלי. באותה השנה יצא אלבום הבכורה של צילה דגן אשר כלל ארבעה שירים של גולדברג אותם הלחין דני ליטני, בהם "ולא היה בינינו אלא זוהר" ו"נחל שלי". ליטני עצמו הוציא באותה השנה תקליט שדרים בו כלל הלחנה שלו לשירה של גולדברג "דלילה". בהמשך שנות השבעים זכו שירים רבים של גולדברג להלחנה, והפכו לאהובים ביותר בעולם המוזיקה הישראלי, בהם השירים "זה מכבר" (לחן: מתי כספי/ ביצוע: אושיק לוי), "את תלכי בשדה" (חיים ברקני/ חוה אלברשטיין), "מה יהיה בסופנו" (אשר ביטנסקי/נורית גלרון), וכן השיר "סליחות" (לחן: עודד לרר), עמו עלתה בשנת 1977 בפסטיבל הזמר יהודית רביץ הצעירה וזכתה לחשיפה רחבה.

בשנים הבאות זכו שיריה להלחנות נוספות בקרב הדור הצעיר של מוזיקאי ישראל, בין השאר, להקת "בלאגן" (שעם חבריה נמנו דן תורן, יובל מסנר ודנה ברגר) שכללו באלבומם את השיר "שלושה ימים", וכן הזמרת אחינועם ניני, שאלבומה השני כולל כמעט כולו שירים של גולדברג (מהמוכרים בהם השיר "הוא", או בשמו המוכר יותר "בואי כלה").

בשנת 2003 הוציאה חברת "נענע דיסק" את הפרויקט "שרות לאה גולדברג", ובו אמניות עכשויות מלחינות ומבצעות משיריה. בין המוזיקאיות שהשתתפו באלבום היו אהובה עוזרי, רונה קינן, הדרה לוין ארדי, יסמין אבן, קרני פוסטל, שרון רוטר ואפרת בן צור.

בשנת 2011, במלאת מאה שנה להולדתה, הוקרן בבכורה במסגרת פסטיבל דוק אביב סרטו של יאיר קדר "לאה גולדברג בחמישה בתים" על חייה ויצירתה של גולדברג. הסרט הופק במסגרת פרויקט "העברים", וזכה לתמיכת שירות הסרטים הישראלי, הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה והרשות השנייה. הסרט הוקרן בעשרות הקרנות ברחבי הארץ ובעולם, ושודר בערוץ 10 ובערוץ 2 פעמים אחדות.

באותה שנהפסטיבל חיפה להצגות ילדים, המתקיים מידי שנה בתיאטרון חיפה, הוקדש ליצירתה, וחוקר הספרות גדעון טיקוצקי והקולנוען קדר יזמו את חגיגות מאה השנה להולדתה. במסגרתן ערכו ערבי לאה גולדברג ברחבי הארץ בשיתוף מרכז הספר והספריות, הוציאו לאור מארז מיוחד, שכלל את ספרו של טיקוצקי "כאור בשולי הענן", ואת סרטו של קדר "לאה גולדברג בחמישה בתים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, יזמו ערב הוקרה שנערך בשיתוף התיאטרון הקאמרי, התזמורת הפילהרמונית, גלי צה"ל והטלוויזיה החינוכית, את הכנס האקדמי הבין אוניברסיטאי שהוקדש ליצירתה והקמת אתר אינטרנט על יצירתה עם הספרייה הלאומית.

לקריאה נוספת

• 22 שיחות וידיאו על לאה גולברג באתר העברים
• חנוך גיא (קנר), ציפור ססגונית, מחקר בשירת לאה גולדברג, 1971.
• עפרה יגלין, שירי אהב"ה ושירי זה"ב - הסונטות של לאה גולדברג, 2008.
• אריה אהרוני ורחל אהרוני, יומני לאה גולדברג, 2005.
• עמיה ליבליך, אל לאה, רומן ביוגרפי, 1996.
• טוביה ריבנר, לאה גולדברג, מונוגרפיה, תל אביב: ספרית פועלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980.
• א"ב יפה, פגישות עם לאה גולדברג, תל אביב: הוצאת צ'ריקובר, 1984.
• רות קרטון-בלום וענת ויסמן (עורכות), פגישות עם משוררת.
• יומני לאה גולדברג, בעריכת רחל ואריה אהרוני, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, 2005.
• יפעת וייס וגדעון טיקוצקי, נערות עבריות: מכתבי לאה גולדברג מן הפרובינציה 1935-1923, תל אביב: ספרית פועלים - הקיבוץ המאוחד, 2009.
• גדעון טיקוצקי, האור בשולי הענן: היכרות מחודשת עם יצירתה וחייה של לאה גולדברג, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2011.
• חמוטל בר-יוסף, לאה גולדברג, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2012.
• שרה בן-ראובן, כעץ באפלת היער, על אהבותיה של לאה גולדברג, הוצאת שוקן, 2013.

מבחר מאמרים על יצירתה

בבית הספרים הלאומי מצויים מאמרי ביקורת ופרשנות רבים מאוד על יצירתה של גולדברג. להלן כמה מהם:

• לאה מזור, "לאה גולדברג מדברת עם קהלת או חכמת הציפור המזמרת", על הפרק 19 (תשס"ג), עמ' 141-127.
• חמוטל בר-יוסף, "על הפריחה" (לאה גולדברג, דנטה והסימבוליזם הרוסי), בתוך: פגישות עם משוררת, 2001
• חמוטל בר-יוסף 'משקל ה"דול'ניק" ב"שיר בכפרים" של לאה גולדברג', בתוך: ספר יצחק בקון, בעריכת אהרון קומם, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1992 עמ' 116-99.
• חמוטל בר-יוסף, "לאה גולדברג והשיר העממי הליטאי", ממרכזים למרכז: ספר נורית גוברין, בעריכת אבנר הולצמן, מכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל אביב תשס"ה, עמ' 459-437.
• זיוה שמיר, "הסתכלות בדבורה" - דיוקן המשורר כאיש זקן, לאה גולדברג משלחת עוקץ במקטרגיה, בתוך: פגישות עם משוררת, 2001.
• מנוחה גלבוע, על שלושה רבדים בשיר "דג הזהב" ועל זיקתו לכלל שירתה של לאה גולדברג, בתוך: מחקרים בספרות ילדים, תשמ"ה-1985.
• אוריאל אופק, בין סופר ילדים לקוראיו, על לאה גולדברג, בתוך: הספרות, 27, 1978.
• חיים שוהם, אורן ונוף - מודל רומנטי ומודל ציוני, עיון משווה בשיר של היינה ובשיר של לאה גולדברג ["ארן"], בתוך: עלי-שיח, 16, 1982.
• מאיה אגמון-פרוכטמן, מסביב לנקודות : עיון בשיר הילדים בגישה תחבירית, על התחביר בשירי לאה גולדברג, בתוך: ספרות ילדים ונוער, 7, 1981.
• יחיאל קדמי, על "אילנות" של לאה גולדברג, בתוך על המשמר, ערב פסח תשל"ח-1978.
• גדעון עפרת, האמת של השקרים הקטנים, על מחזותיה של גולדברג, הארץ, ינואר 1980.
• שלומית קינל, צד האור של לאה גולדברג, מקור ראשון, יוני 2009.
• שושנה שרירא, על "נסים ונפלאות" מאת לאה גולדברג "החינוך" חוברת א-ד 1958.
• נוית בראל, "אבדות ומציאות" - רצנזיה על הרומן הגנוז "אבדות" מאת לאה גולדברג. בתוך: Time Out Tel Aviv. עמ' 160. 18.2.2010
• אילנה נאמן, "ים בחלון: העזבון הדרמתי של לאה גולדברג", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997.

קישורים חיצוניים

פרק זה דורש עריכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולערוך אותו. הסיבה לכך: עומס בלתי סביר של קישורים חיצוניים.

על אודותיה

• אתר לזכרה של גולדברג, כחלק מאתר הספרייה הלאומית
• אתר הסרט "לאה גולדברג בחמישה בתים"
• לאה גולדברג ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• לאה גולדברג, תולדות חיים, באתר הארץ
• לאה גולדברג, באנציקלופדיה ynet
• כרמית ספיר ויץ, ההרצאה הגנוזה של הסופרת לאה גולדברג, באתר nrg מעריב, 25 במאי 2011
• לאה גולדברג, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• מעין הראל, לאה גולדברג, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• לאה גולדברג - מכתבים שטרם ראו אור: "חשש שאני ראויה לגיהנום", באתר וואלה!, 29 במאי 2011
• שירי לב-ארי, באה מאהבה: הגברים של לאה גולדברג, באתר ynet‏, 16 במרץ 2013

מאמרים

• מבחר תוכניות רדיו ועוד על לאה גולדברג, באתר iCast. באחת התוכניות שודרו קטעים נרחבים בקולה מתוך ראיון שערך איתה חוקר הספרות א"ב יפה ב-1960
• אבנר שפירא, בגרמניה לפני המלחמה: הרומן הגנוז של גולדברג, באתר עכבר העיר, 15 בינואר 2010
• אבנר שפירא, בקובנה זוכרים את לאה גולדברג מביה"ס, באתר עכבר העיר, 4 במאי 2010
• נורית צין (עורכת), לאה גולדברג - קישורים למאמרים ובהם קורות חיים, שירים, שירים לילדים, ציורים משלה, הפרסומת שכתבה וכן על בעלת הארמון ועל יומניה, באתר מפמ"ר ספרות, המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך
• לאה גולדברג בחמישה בתים, אתר הסרט
• נירית אנדרמן, האשה האמיתית מאחורי המיתוס של לאה גולדברג, באתר הארץ - על הסרט "לאה גולדברג בחמישה בתים"
• יעל דר, סודם של האגוזים לא איבד מקסמו, באתר הארץ
• יאיר קדר, נפרדנו כך - מדוע צריך להנציח את גולדברג, באתר ynet‏, 3 בינואר 2010
• חמוטל בר יוסף, לאה גולדברג והשיר העממי הליטאי
• לאה גולדברג, יוצרת ויצירתה, יצירות שונות של לאה גולדברג העוסקות בנושאים שונים
• דורון קורן, גולדברג נגד גולדברג, באתר ynet‏, 29 במאי 2007
• אלי הירש, על "שירי אהב"ה וזה"ב", ידיעות אחרונות, 4 באפריל 2008
• מעין הראל, האורח ביום הולדת, לאה גולדברג, חתול מפלצת, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008
• אסתי סגל, שדות גולדברג - "היא ביטאה נאמנות ליושר, יושר שעלה לה ביוקר, כרגיל", גלובס, 4 בפברואר 2009
• יפעת וייס וגדעון טיקוצקי, פותחים ספר, נערות עבריות, באתר הארץ, 2 בפברואר 2009
• גדעון טיקוצקי, אחרי 70 שנה מתפרסם לראשונה הסיפור היחיד שבו התייחסה לאה גולדברג למלחמת העולם השנייה, באתר הארץ, 26 במרץ 2009
• יוסי רגב, לאה גולדברג – הרוחות לא מחו את עקבותיה, 27 במרץ 2009
• שירי לב-ארי, ‏את תלכי בשדה הספרות, באתר גלובס, 1 באפריל 2009
• אריק גלסנר, והיא האור: כל הסיפורים של גולדברג, באתר nrg מעריב, 6 באפריל 2009
• דורון קורן, ונתחיל מהסוף, באתר ynet‏, 16 באפריל 2009
• רויאל נץ, קיבלתי את גלויתך, באתר הארץ, 12 באפריל 2009
• נעמה צאל, לבבה היה פה ולבבה היה שם, באתר הארץ, 14 באפריל 2009
• תמר מרין, אמנות האהבה, באתר הארץ, 12 באפריל 2009
• נורית זרחי, גישה נטולת מודעות, באתר הארץ, 14 באפריל 2009
• אלכס דורון, הפרופסור שהגן על לאה גולדברג, באתר nrg מעריב, 21 באפריל 2009
• אלישע פורת ואריאל סימקין, טעות איומה בעמוד 187, באתר הארץ, 28 באפריל 2009
• סיון בסקין, פרויקט מיוחד: 40 שנה למותה של לאה גולדברג, באתר עכבר העיר, 14 בינואר 2010
• יעל דר, גולדברג כיוצרת וקובעת טעם לילדים, באתר עכבר העיר, 14 בינואר 2010
• ציפי שוחט, התיאטרון ה (סו)ריאליסטי של גולדברג, באתר עכבר העיר, 14 בינואר 2010
• כרמית ספיר-ויץ, איה לאה? 40 שנה למותה של לאה גולדברג, באתר nrg מעריב, 14 בינואר 2010
• אריאל הירשפלד, איך הפכה לאה גולדברג לנוכחות חיונית בחיינו, באתר הארץ, 15/01/10
• יעל דר, ספר ילדים מאת לאה גולדברג שלא פורסם, בתערוכה חדשה בחיפה, באתר עכבר העיר, 7 בפברואר 2010
• בני מר, החלטה ברורה: לכתוב אותו מחדש, באתר הארץ, 19/02/10
• יצהר ורדי, רחוק ונבצר עד לאימה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2010 על "פגישה עם משורר"
• אברהם בלבן, "אבדות" מאת לאה גולדברג, למלך אין בית, באתר הארץ, 3 במרץ 2010
• לאה מזור, ‏לאה גולדברג מדברת עם קהלת, או: חכמת הציפור המזמרת, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• שרה בן ראובן, "מיהו האוח הבא אל הלילה", באתר הארץ 8 באוקטובר 2010
• שרה בן ראובן, "אינני רוצה להפסיד ידיד, שהוא לי הרבה מאוד", באתר הארץ, 31 בדצמבר 2010
• שרה בן ראובן, האיש הזה מילא את הפונקציה שלו. עשה משהו בשביל הספרות העברית, באתר הארץ, 24 באפריל 2011
• שרה בן ראובן, נפשי שלי בתופת, באתר הארץ, 9 במאי 2011
• לאה איני, מועדון קריאה, לב ללא כתובת, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2010
• לאה איני, מועדון קריאה, השיגעון המצומצם, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2010
• רפי וייכרט, הירוק עדיין ירוק מאוד: השירה של לאה גולדברג, באתר ynet‏, 27 במאי 2011
• יותם שווימר, הילדים של השכונה עם המחברת הנכונה, באתר ynet‏, 26 במאי 2011
• תמר מרין, דודה של שום איש, באתר הארץ
• 100 שנה להולדת לאה גולדברג - מאמרים מאת חמוטל בר-יוסף, עמיה ליבליך, גדעון טיקוצקי, בן-עמי פיינגולד ומתניה מאלי, מקור ראשון, מוסף "שבת" , גיליון 718
• משה דור, הידידים מרחוב ארנון ומן הרחובות האחרים, מעריב, 23 בינואר 1970 (לקריאת המאמר כולו יש לדפדף קדימה ואחורה באמצעות החצים שבקצה השמאלי התחתון של הדף)
• מאיה בז'רנו, "לאה גולדברג": הספרות משמשת לי משקפיים, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2012
• גדעון טיקוצקי, "מחלוני וגם מחלונך": התכתבות דיאלקטית עם מוסכמות ספרותיות בשיר של לאה גולדברג, על אהבתה של תרזה די מון, בתוך: עלי-שיח, 53, 2005.
• אלי הירש, [http://elihirsh.com/?p=4433 על "שיר

מפרי עטה

• רשימת הפרסומים של לאה גולדברג בקטלוג הספרייה הלאומית
• לאה גולדברג, על שירת אברהם בן יצחק, מצודה, כסלו תשי"ד.
• לאה גולדברג, חמישה פרקים ביסודות השירה, באתר דעת
• מצגת שיריה של גולדברג וקריאת שיריה בקולה, באתר השירה של שרית שץ
• משירתה: "העץ", באתר הכנסת; "שירי סוף הדרך" ו"אם תתן לי חלקי", באתר משרד החינוך; מה יישאר? מילים, שיר, באתר ynet
• מילות פזמוניה ושיריה המולחנים של לאה גולדברג באתר שירונט
• שרות לאה גולדברג - ניתן להקשיב לדגימות מהביצועים, באתר מומה
• לאה גולדברג כותבת למינה, nrg ‏, 2 בפברואר 2009
• לאה גולדברג, מתוך הספר "נערות עבריות", באתר הארץ, 4 בפברואר 2009
• שרה בן-ראובן, משה פרנק, המורה הנשכח של לאה גולדברג, באתר הארץ, 30/04/10
• לאה גולדברג, "עודני חיה, עודני אוהבת": קטעים מיומנה, באתר ynet‏
• Notturno sentimentale (סיפור קצר)
• האזנה לשירי לאה גולדברג באתר זמרשת
• - אהבת היתור, אושר, ביקור של חובה - ספורי רדיו