לאט יותר
| לאט יותר | |
|---|---|
 פאני לוביץ' ואברהם בן יוסף בסצינה מתוך לאט יותר |
|
| שם במקור: | לאט יותר |
| בימוי: | אברהם הפנר |
| הפקה: | אברהם הפנר |
| תסריט: | אברהם הפנר |
| עריכה: | ז'קו ארליך |
| שחקנים ראשיים: | פאני לוביץ' אברהם בן יוסף |
| צילום: | אדם גרינברג |
| הקרנת בכורה: | 1967 |
| שפת הסרט: | עברית |
| דף הסרט ב-IMDb | |
"לאט יותר" הוא סרט קצר שכתב, הפיק וביים אברהם הפנר בשנת 1967. הסרט נחשב על ידי מבקרי וחוקרי קולנוע ישראלי כאחד מהסרטים הקצרים החשובים והמשפיעים ביותר שנעשו בישראל. הסרט זכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר לשנת 1967 בפסטיבל ונציה. התסריט המקורי של הסרט ראה אור כנספח בספרו של אברהם הפנר סינימה נייר- עיבודים מספרות לקולנוע בשנת 1999.
[עריכה] עלילת הסרט
הסרט מתאר משבר בזוגיות רבת שנים דרך מחשבותיה של אשה מזדקנת. האישה רבה עם בעלה לאחר שזה שיקר לה. לאחר חילופי האשמות, יוצאת האישה בטריקת דלת מדירתם. היא הולכת לבית קפה, ובו היא מהרהרת על החיים, הזוגיות והזקנה. הרהוריה נמשכים כאשר היא חוזרת לביתה הריק, ומגלה שבעלה הלך לבדו לסרט. בבדידותה, מחשבותיה הקיומיות ממשיכות לסחוף אותה בין מצבי רוח שונים. היא הולכת לישון, ומתעוררת בבוקר לצד בעלה. הוא מנסה להסביר לה מה קרה, אך היא מסרבת לשמוע. הריב מתחדש והוא יוצא מהבית, היא נשארת שוב לבדה. הבדידות מובילה אותה פעם נוספת למחשבות נוגות. היא מהרהרת במראה שלה, בפניה המזדקנים וביחסיה למלבושיה. האישה נרדמת במפרסת, וכאשר היא מתעוררת היא מוצאת את בעלה לצידה. הוא מפייס אותה, והיא סולחת לבעלה ומבינה את חשיבותו בחייה.
[עריכה] חשיבות קולנועית
הסרט הוא עיבוד לסיפור מאת סימון דה בובואר. סגנונו הקולנועי ייחודי - הוא נטול דיאלוגים לחלוטין, האינטרקציה בין הדמויות מתקיימת דרך מחשבותיה של האישה בלבד ומועברת בקריינות (Voice over). באמצעות הקריינות, האישה מדבבת את הויכוחים בינה לבין בעלה, כאשר לעיתים דיבוב השיח ייעשה על פני מראה הדמויות המתווכחות אחת עם השנייה, ולעיתים על פני מראה פניהן השותקות ותו לא.
עלילת הסרט משקפת באופן מובהק את המונח שהוטבע שנים אחר כך, הרגישות החדשה. הסיפור ייחודי ויוצא דופן בנוף סרטי הבורקס הקולנועי של שנות השישים - הסרט עוסק באנשים, ביחסים וברגשות מורכבים. סגנון הבימוי מושפע מסרטי הגל החדש הצרפתי, סגנון אליו התוודע הפנר בעת ששהה בפריז יחד עם חברו אורי זוהר, בתחילת שנות השישים.
כאחד מראשוני הסרטים שהגדירו את "הרגישות החדשה", נחשב סרט זה למכונן בהיסטורית הקולנוע הישראלי.
