סימון דה בובואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בובואר יחד עם צ'ה גווארה וסארטר

סימון דה בובואר (בצרפתית: Simone de Beauvoir‏) (9 בינואר 1908 - 14 באפריל 1986), פילוסופית, סופרת ופמיניסטית צרפתייה.

בובואר נולדה כסימון לוסי-ארנסטין-מארי-ברטראן דה בובואר ב-9 בינואר 1908, בפריז, צרפת למשפחה בורגנית. אביה היה עורך דין שירד מנכסיו אחרי מלחמת העולם הראשונה, ואמה הייתה נוצרייה קתולית אדוקה, שחינכה את שתי בנותיה - סימון הייתה הבת הבכירה - על ברכי הדת, הצייתנות והצניעות. דה בובואר החלה לכתוב כבר בגיל 8, ומאוחר יותר, כנערה מתבגרת, היא הכריזה שהיא אתאיסטית והחליטה להקדיש את חייה לקריאה ולכתיבה. לבסוף, למדה פילוסופיה ב"אקול נורמל סופרייר", שהיה מוסד אוניברסיטאי על טהרת הגברים, ובגיל 21 עברה בהצלחה את בחינות ההסמכה הקשות.

בשנת 1929 פגשה דה בובואר - שכבר אז, בעודה סטודנטית, התבלטה בחריפותה - את ז'אן פול סארטר, שאף הוא היה סטודנט לפילוסופיה. דרכיהם של השניים נקשרו יחדיו, והם הפכו לנאהבים. מערכת יחסיהם לא הייתה מחייבת, הם מעולם לא נישאו, ויתרה מזאת, הם אף ניהלו פרשיות אהבה ממושכות עם בני זוג אחרים. עם זאת, מערכת יחסיהם, על רגעי הגאות והשפל שבהם, נמשכה מרגע פגישתם ועד למותו של סארטר ב-1980.

בין השנים 1943-1931 לימדה דה בובואר פילוסופיה במוסדות חינוך שונים ברחבי צרפת, לרבות בתי ספר תיכוניים, ובין השנים 1943-1941 היא כיהנה כפרופסור בסורבון. בשנת 1943 פרסמה דה בובואר את הרומן הראשון שלה, "המוזמנת" (L'Invitée). שנים אלו היו חשובות באופן מכריע לעיצוב דמותה הפילוסופית. תוך התבססות על רקעה האוניברסיטאי בפילוסופיה קלאסית, היא החלה קוראת דרור לדיעותיה ולמחשבותיה, שהתמקדו בעיקר בפמיניזם ובאקזיסטנציאליזם.

בזמן הכיבוש הנאצי בצרפת, שהחל ב-1941 והסתיים ב-1945, לא חברה דה בובואר למחתרת הצרפתית, על אף היותה אנטי-נאצית, אלא המשיכה בעיסוקיה, כמעט ללא הפרעה מצד שלטונות הכיבוש. לאחר המלחמה, בשנת 1945, פרסמה דה בובואר את הנובלה "דמם של אחרים" (Le Sang Des Autres), שהתמודדה עם השאלות שהעלה כיבושה של צרפת.

ב-1981 היא כתבה את "ברכת פרידה לסארטר", תיאור קשה של שנותיו האחרונות של סארטר.

בובואר נחשבת לאם הפמיניזם של טרום-1968. היא ידועה בעיקר בזכות עבודתה "המין השני" (1949), הכולל בחינה של "גורלה המסורתי של האישה" (המין השני\ כרך שני, הקדמה) והגורמים לדיכוי נשים לאורך ההיסטוריה התרבותית של עולמנו. היא תמכה בזכות של אישה על גופה ובזכות להפלה.

בשנת 1985 זכתה בפרס ירושלים לחירות האדם.

סימון דה בובואר נפטרה בפריז ב-14 באפריל 1986 ונקברה לצדו של ז'אן פול סארטר בבית הקברות מונפרנאס שבפריז.

[עריכה] כתביה של סימון דה בובואר בעברית

מוות קל מאוד, תרגם מיכה פרנקל, ירושלים, כתר, 1983
אשה שבורה, תרגמה מרים טבעון, זמורה ביתן, 1984
דמם של אחרים, תרגמה מרים טבעון, זמורה ביתן, 1985
המין השני - חלק ראשון, העובדות והמיתוסים, תרגמה שרון פרמינגר, בבל, תל אביב, 2001
המין השני - חלק שני, המציאות היומיומית, תרגמה שרון פרמינגר, בבל, תל אביב, 2007
המנדרינים, תרגם צבי ארד, ספרית פועלים, תל אביב, 2001

[עריכה] לקריאה נוספת

בארבע עיניים, ז'אן-פול סארטר וסימון דה בובואר, חייהם,אהבתם ואהבותיהם מאת הייזל רולי, תרגמו מאנגלית: עפרה אביגד וטל ארצי, כתר ספרים והוצאת עברית, 2007.