לודוויג דטמן

לודוויג דטמן
Ludwig Dettmann
לידה	25 ביולי 1865; אדלביי, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	19 בנובמבר 1944 (בגיל 79); ברלין, גרמניה הנאצית
מקום קבורה	בית קברות היער דאהלם
מקום לימודים	אקדמיית ברלין לאמנות (1889); האוניברסיטה לאמנות יפה בהמבורג (1884); האקדמיה לאומנויות של ברלין ;
הושפע על ידי	אויגן ברכט, ולדמר פרידריך, פרנץ סקרבינה
פרסים והוקרה	מדליית גתה לאמנות ומדעים (1935)

לודוויג דטמן (בגרמנית: Ludwig Dettmann‏; 25 ביולי 1865 – 19 בנובמבר 1944) היה צייר אימפרסיוניסטי גרמני, חבר הזצסיון הברלינאי.^[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו היה פקיד מכס שהועבר להמבורג בזמן שלודוויג היה עדיין ילד קטן. לאחר לימודים בבית ספר מקומי לאומנות ומלאכה, עבר לאקדמיה הפרוסית לאמנויות, שם למד אצל יוגן ברכט ופרנץ סקרבינה. במקור עבד כמאייר.^[2]

לאחר 1891 הוא היה מורה בבית הספר לציור של "התאחדות אמניות ברלין". [3] בשנת 1894 הוא זכה במדליית זהב קטנה בתערוכת האמנות הגדולה בברלין, אירוע שנתי גדול שנמשך בין השנים 1893 עד 1969(מאוחר יותר הוא זכה שם במדליית זהב גדולה בשנת 1909.

בהשפעתו של מקס ליברמן הוא פנה לציור נוף בצבעי שמן ובצבעי מים. הפרויקט הגדול הראשון שלו כלל ארבעה ציורי קיר בבית העירייה באלטונה, המתארים את ההיסטוריה של העיר.

בשנת 1898 הוא היה ממייסדי הזצסיון הברלינאי, ויחד עם מקס ליברמן, וולטר לייסטיקוב, אוטו היינריך אנגל, אוסקר פרנזל, קורט הרמן ופריץ קלימש, היה חבר בוועד המייעץ. בשנת 1900 מונה למנהל האקדמיה לאמנות בקניגסברג. הוא גם השתייך לוועדה המופקדת על בחירת אמנים לפרסום מסחרי פופולרי בחברת השוקולד של סטולוורק.

בשנת 1915 הוא ארגן את תערוכת הצבא והים, שהורכבה מסצינות מלחמה והרואיות. הוא הוצג באקדמיה בברלין ובאגודת האמנות קניגסברג בשנה שלאחר מכן. הוא תרם דיוקנאות של הגנרלים אריך לודנדורף ופאול פון הינדנבורג. למשך שארית תקופת המלחמה הוא היה אמן מלחמה רשמי.

לאחר המלחמה שב לברלין. בשנת 1923 הוא אייר את שני הכרכים של "הטרגדיה של גרמניה 1914-1918" בחינה מפורטת של המלחמה והשלכותיה על ידי הסופר וולטר בלום, לאומני נלהב. באוקטובר 1928, עם תיאו מטייקו, הוא הוזמן לטיסה הטרנס-אטלנטית הראשונה של ספינת האוויר גרף צפלין, שם ערך תיעוד אמנותי של המסע.^[3]

לאחר שהיטלר תפס את השלטון הצטרף דטמן למפלגה הנאצית וכיהן בדירקטוריון "איגוד הרייך של אמנות חזותית". הוא נשאר חבר מפלגה עד מותו.

בשנת 1935 הוענקה לו "מדליית גתה לאמנות ומדע" והיה יו"ר ארגון "אמני ברלין" לשנת 37–1936.

בשנת 1938 כתב את הספר "החזית המזרחית. אנדרטה למאבק הגרמני". זמן קצר לפני מותו בשנת 1944 התווסף שמו לרשימת האמנים החשובים לתרבות הנאצית.

בשנת 1946 שמו הוכנס לרשימה של יצירות נאציות שהיו אסורות באזור הכיבוש הסובייטי.^[4]