לוזיטניה

לוזיטניה
	הלוזיטניה מגיעה לניו יורק בתום מסע הבכורה שלה, 13 בספטמבר 1907
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית נוסעים
חברת ספנות	קונרד ליין
ציוני דרך עיקריים
מספנה	John Brown & Co. Ltd, קליידבנק, סקוטלנד
תחילת הבנייה	16 ביוני 1904
הושקה	7 ביוני 1906
הוכנסה לשירות	7 בספטמבר 1907
גורלה	טובעה בטורפדו על ידי הצוללת הגרמנית U-20 ב-7 במאי 1915
מקום טביעתה	51°25′N 8°33′W
נתונים כלליים
הדחק	44,060 טון
תפוסה	31,550 טון
אורך	239.88 מטר
רוחב	26.52 מטר
מהירות	25 קשר (46.3 קמ"ש)
גודל הצוות	850
מספר נוסעים	2,198. 552 במחלקה ראשונה, 460 במחלקה שנייה ו-1,186 במחלקה שלישית
הנעה	25 דוודים המניעים 4 טורבינות קיטור בהספק של 76,000 כ"ס
צורת הנעה	ארבעה מדחפים תלת-להביים. מדחפים ארבע-להביים הותקנו ב-1909

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ערך זה עוסק באונייה לוזיטניה. אם התכוונתם לפרובינקיה הרומית, ראו לוסיטניה (פרובינקיה רומית).

לוזיטניה (באנגלית: RMS Lusitania) הייתה אוניית נוסעים בריטית. ב-7 במאי 1915 טובעה האונייה, בפעולה שהיוותה חלק ממלחמת העולם הראשונה, באמצעות טורפדו ששוגר מצוללת גרמנית. לטיבוע האונייה הייתה השפעה על הצטרפות ארצות הברית למלחמה כשנתיים מאוחר יותר.

"לוזיטניה" הושקה ב-7 ביוני 1906, ושימשה להובלת נוסעים ומטען באוקיינוס האטלנטי, בין אנגליה לארצות הברית.

האונייה יצאה להפלגתה האחרונה מנמל ניו יורק ב-1 במאי 1915, חרף האיום שריחף על הפלגה זו, במטרה מוצהרת להוביל נוסעים ומזון לאנגליה. בניגוד לחוק האמריקאי, שאסר מטען נפיץ בספינת נוסעים, נמצא במחסניה גם מטען של תחמושת. ב-7 במאי 1915, בשעה 14:10, בעת שהאונייה נמצאה קרוב לסוף מסעה, 14 מייל מאירלנד, הוא נפגעה מטורפדו ששוגר אליה מהצוללת הגרמנית U-20. בעקבות פגיעת הטורפדו נשמע פיצוץ גדול נוסף, ותוך 18 דקות טבעה האונייה. 1,198 נוסעים נספו, מתוכם 128 אמריקנים.

מיד עם פגיעת הטורפדו הספיקה "לוזיטניה" לשגר קריאה לעזרה. ספינות שנחלצו לעזרתה הצליחו להציל 764 מנוסעיה, ובהם רב החובל של האונייה, קפטן טרנר.

קיומה של צוללת גרמנית באזור היה ידוע לצי הבריטי, אך המידע על כך הובא לידיעת רב החובל של "לוזיטניה" רק שלוש שעות קודם לטיבועה.

מפעל גרמני הנפיק מדליות המציינות את טיבוע האונייה כניצחון של הצי הגרמני, וצעד זה הוסיף שמן למדורה. לאחר שצעד זה נודע לממשלת גרמניה, על־פי ידיעות אודותיו שהופיעו בעיתונות הבריטית, היא אסרה על הפצת המדליות. בשלב זה החלו הבריטים למכור עותקים של המדליה, שתמורתם היוותה תרומה לצלב האדום.

בעקבות הזעם הרב על טיבוע "לוזיטניה" הבטיחה גרמניה שצוללותיה יעלו על פני הים לפני שהן תוקפות, כדי למנוע תקיפה מוטעית של ספינת נוסעים.

טיבועה של "לוזיטניה" נחשב על ידי "מדינות ההסכמה" לדוגמה נוספת לברבריות של מכונת המלחמה הגרמנית. בעיני ארצות הברית, ש-128 מאזרחיה נספו בטיבוע האונייה, הייתה הפעולה הגרמנית מנוגדת למשפט הבינלאומי, ולכן נגרם מתח רב ביחסים שבין ארצות הברית לגרמניה. רק כעבור שנתיים, בעקבות החלטה גרמנית לחזור למלחמת צוללות בלתי מוגבלת ובעקבות "מברק צימרמן", שוכנעה ארצות הברית להצטרף למלחמת העולם הראשונה לצד "מדינות ההסכמה".