ליגנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ליגנד (אנגלית: Ligand) הוא יון או מולקולה המסוגלים לתרום זוג אלקטרונים (או מספר זוגות) לא קושר ליצירת קשר. מולקולות שהן ליגנדים יכולות לתפקד גם כבסיסי לואיס.

ליגנדים יוצרים קומפלקס עם יון "מרכזי", לרוב מתכת. "דנטטיות" (Denticity, "שן" מיוונית) מוגדרת כמספר האטומים במולקולת הליגנד שנקשרים ליון המתכת המרכזי. ליגנד התורם זוג אלקטרונים אחד, כגון קרבוניל, מכונה מונו דנטטי. ישנם ליגנדים המסוגלים לתרום שניים, ארבעה ואפילו שישה זוגות אלקטרונים. (אתילן דיאמין טטרא-אצטט) נקשר ליוני מתכת רבים (ליגנד מגשר) או מיצר כמה קשרים עם אותו יון (קלאט). ליגנד כזה הנפוץ בשימוש הוא EDTA ובשל תכונה זו משתמשים בו לטיפול במקרים של הרעלת כספית.

סוגי ליגנדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ליגנדים קלאסיים או בסיסי לואיס פשוטים (simple donor): תורמים זוג אלקטרונים לקשר לכל חומצת לואיס שהיא: יונים, מולקולות או מתכות.
  • ליגנדי π: בנוסף לתרומת זוג האלקטרונים ליצירת קשר קואורדינטיבי יש קישור נוסף הנוצר מחפיפה בין אורביטלי π בליגנד לאורביטלי d במתכת. הליגנד לא רק תורם זוג אלקטרונים לקשר אלא גם מקבל לאורביטלי π ריקים שלו צפיפות אלקטרונית מאורביטלי d של המתכת. סוג קישור זה קיים רק למתכות מעבר וכך ניתן להסביר, למשל, את יצירת הקומפלקסים של פחמן חד-חמצני CO, שאין לו בסיסיות לואיס כלפי פרוטונים, עם מתכות מטור הניקל (ניקל, פלדיום ופלטינה), קישור שבבסיס הפעולה של ממירים קטליטיים במכוניות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.