ליומיומטוזיס תורשתי ותסמונת סרטן תאי הכליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליומיומטוזיס תורשתי ותסמונת סרטן תאי הכליה
Hereditary leiomyomatosis and renal cell cancer syndrome
מיקרוסקופ המראה את הליבות הפפילריות ההיאליניות האופייניות שנמצאות בחלק מהלאומיומאטוזיס תורשתית וקרצינומות של תאי כליה הקשורות לתסמונת תאי כליה.
מיקרוסקופ המראה את הליבות הפפילריות ההיאליניות האופייניות שנמצאות בחלק מהלאומיומאטוזיס תורשתית וקרצינומות של תאי כליה הקשורות לתסמונת תאי כליה.
שמות נוספים Reed's syndrome
קישורים ומאגרי מידע
MeSH C535516
סיווגים
ICD-10 D23 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליומיומטוזיס תורשתי ותסמונת סרטן תאי הכליה הנקראת גם תסמונת ריד היא מצב תורשתי נדיר המאופיין בריבוי ליומיומות עוריות, ואצל נשים - ליומיומות ברחם. התסמונת קשורה לסרטן תאי הכליה, קשר זה נקרא ליומיומטוזיס תורשתי וסרטן תאי הכליה,[1][2] היא קשורה גם לסיכון מוגבר לליומיוסרקומה ברחם.[3] התסמונת נגרמת על ידי מוטציה בגן חומצה פומרית, אשר מובילה להצטברות של חומצה פומרית. דפוס התורשה הוא אוטוזומלי דומיננטי.

התסמונת תוארה לראשונה על ידי ריד ב-1973.[4] הקשר עם הגן חומצה פומרית נחשף בשנת 2002.[5]

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט אצל כל הנשים קיימים שרירנים ברחם, כ-76% עם התגלמות בביטויים עוריים ו-10-16% עם גידולי כליה.[3]

שרירנים ברחם נוטים להופיע בגיל צעיר יותר וגדולים ורבים יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. ניתן להבדיל אותם משרירנים ספורדיים על ידי מאפיינים היסטולוגיים מיוחדים כגון נוקלאולים בולטים עם הילות פרינוקלאולריות.[6]

מצג העור הוא של גושים א-סימטריים, חומים אדמדמים עם עקביות יציבה, הממוקמים בעיקר על הגפיים (ליומיומה עורית מרובה), אם כי הם עשויים להופיע בכל מקום, כולל הפנים. הנגעים, שהם בדרך כלל כואבים ונוכחים לרוב במהלך העשור השלישי לחיים, הם פילוליומיומה - גידול שפיר בשריר חלק הנובע משרירי הארקטור פילי של העור. גידולים אלו עשויים להופיע גם ב-רקמת דטור של שק האשכים (כיס האשכים) ובשריר הממילרי של הפטמה (לאומיומה גניטלית), בשריר החלק של כלי הדם (אנגיוליומיומה) ובריאה (לימפנגיוליומיומאטוזיס ריאתית).[7] סימן פסאודו-דארייר עשוי להיות קיים.

קרצינומה של תאי הכליה נוטה להיות מהצורה הפפילרית (סוג 2) ונוטה להופיע בשכיחות גבוהה יותר בנשים מאשר בגברים עם תסמונת זו. סוגי סרטן אלו מופיעים מוקדם מהרגיל עבור קרצינומות של תאי כליה (בדרך כלל בשנות העשרים והשלושים) ונמצאים בשלבים מתקדמים יחסית בהצגה. לעיתים רחוקות דווח על גידולים בילדים. גידולים אלו מתרחשים אצל ~20% מאלה עם מוטציה זו, דבר המצביע על כך שגורמים אחרים מעורבים בפתוגנזה.

תנאים נלווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שארקו-מארי-טות Charcot–Marie–Tooth disease

מצבים נדירים יחסית אחרים דווחו בקשר למחלה זו. עדיין לא ידוע אם האסוציאציות הללו הן מקריות או ביטויים של המצב עצמו.

כמו כן, דווחו כוורנומות מוחיות ומחלה מסיבית, מקרונודולרית של יותרת המוח, בקשר לתסמונת זו.[8][9] דווח גם על מקרה של שארקו-מארי-טות, קולגנומה מפושטת ומחלת שארקו-מארי-טות בקשר למוטציה בגן חומצה פומרית.[10][11] שני מקרים של ציסטדנומה רירית שחלתית דווחו גם עם מוטציה זו.[11]

סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרומוזום 1 לאחר קיבוע גימזה

הגן חומצה פומרית, הממוקם על הזרוע הארוכה של כרומוזום 1. משתרע על פני 22 קילו-בסיסים ויש לו 10 אקסונים (אקסון (גנטיקה)). האקסון הראשון מקודד לפפטיד אות.

פתוגנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שהמנגנונים הפתוגנטיים העומדים בבסיס הנגעים אינם ברורים, הוצע כי הצטברות של פומארט עלולה להוביל לביטוי יתר של האנזים אלדו-קטו רדוקטאז.[12] כמו כן, נמצא כי פומאראט קיים במיטוכונדריה (מיטוכונדריון) ובציטופלזמה. נראה שלצורה הציטופלזמית יש תפקיד בהגנה על ה-DNA מפני פגיעה מולקולרית.[13] דימתיל פומרט הוכח כמעכב תחרותי של פרוליל הידרוקסילאז. עיכוב זה מוביל לייצוב של מספר גורמים הניתנים להיפוקסיה אשר נחשבים כבעלי נטייה להיווצרות גידולים. תואר מסלול חלופי לחילוף החומרים של פומראט בנוכחות מוטציות אלו.[14] גנים נוספים המעורבים המושפעים ממוטציה זו הם Keap1, Nrf2 ו-HMOX1.[15]

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחנה נעשית או על ידי בדיקת פעילות החומצה הפומרית בפיברובלסטים (פיברובלסט) עוריים או תאי לימפובלסטואיד מתורבתים והדגמת פעילות מופחתת (≤60%) או על ידי בדיקה גנטית מולקולרית..[3] מאפיינים היסטולוגיים מיוחדים של שרירנים עשויים לאפשר אבחנה מוקדמת בהיעדר תסמינים אחרים.[6]

היסטולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגעי העור עשויים להיות קשים לאבחון קליני, אך ביופסיית אגרוף תגלה בדרך כלל אזור Grenz המפריד בין הגידול לעור שמעל.grenz zone, TheFreeDictionary.com בדיקה היסטולוגית מראה גושים עוריים צפופים המורכבים מתאי מוארכים עם ציטופלזמה אאוזינופילית בשפע המסודרים בפאסיקלים (תאי ציר). גרעיני התא (גרעין התא) אחידים, בעלי קצוות בוטים וצורת סיגר עם מיטוזות (מיטוזה) מזדמנות בלבד. כתמים מיוחדים שעשויים להועיל באבחון כוללים טריכרום מאסון, כתם ואן גיסון וחומצה פוספוטונגסטית–המטוקסילין.

לקרצינומות של תאי הכליה יש נוקלאולים גרעינון אאוזינופיליים בולטים המוקפים בהילה ברורה.

אבחנות מבדלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה מבדלת של מצב זה כוללת את תסמונת BHD וטרשת שחפת (טרשת גבשושית). מכיוון שהנגעים בעור הם בדרך כלל כואבים, יש צורך לעיתים קרובות גם להוציא גידולים כואבים אחרים של העור (כולל נבוס גומי כחול, ליומיומה, ספיראדנומה אקרינית, נוירומה (נוירומה על שם מורטון, דרמטופיברומה, אנגיוליפומה, נוירילמומה, אנדומטריומה, גידול גלומוס וגידול בתאים גרנוריים; הזיכרון "BLEND-AN-EGG" עשוי להיות מועיל). נגעי עור אחרים שעשויים להילקח בחשבון כוללים צילינדרומה, ליפומה, פורומה וטריכואפיתליומה; אלה נוטים להיות חסרי כאב ויש להם תכונות הבחנה שימושיות אחרות.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרירנים ברחם יכולים להיות מטופלים באותן שיטות כמו שרירנים ברחם ספורדיים כולל טיפול אנטי הורמונלי, ניתוח או אמבוליזציה. דווח על עלייה משמעותית בסיכון להתקדמות או להתפתחות עצמאית של ליומיוסרקומה ברחם אשר עשויה להשפיע על שיטות הטיפול.[3]

הנטייה לסרטן תאי הכליה מחייבת בדיקה ובמידת הצורך טיפול אורולוגי (אורולוגיה).

נגעי העור עשויים להיות קשים לטיפול מכיוון שהם נוטים לחזור לאחר כריתה או טיפול הרסני. תרופות המשפיעות על התכווצות שרירים חלקים, כגון דוקסאזוסין, ניטרוגליצרין, ניפדיפין ופנוקסיבנזמין, עשויות לספק הקלה בכאב.[16]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליומיומטוזיס תורשתי ותסמונת סרטן תאי הכליה בוויקישיתוף

Reed syndrome, web.archive.org, ‏2012-02-24 וHereditary leiomyomatosis and renal cell cancer | Genetic and Rare Diseases Information Center (GARD) – an NCATS Program, rarediseases.info.nih.gov במרכז המידע למחלות גנטיות ומחלות נדירות (GARD).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tolvanen, J.; Uimari, O.; Ryynanen, M.; Aaltonen, L. A.; Vahteristo, P. (2012). "Strong family history of uterine leiomyomatosis warrants fumarate hydratase mutation screening". Human Reproduction. 27 (6): 1865–9. doi:10.1093/humrep/des105. PMID 22473397.
  2. ^ Toro, J.; Nickerson, M.; Wei, M.; Warren, M.; Glenn, G.; Turner, M.; Stewart, L.; Duray, P.; Tourre, O.; Sharma, N.; Choyke, P.; Stratton, P.; Merino, M.; Walther, M. M.; Linehan, W. M.; Schmidt, L. S.; Zbar, B. (2003). "Mutations in the Fumarate Hydratase Gene Cause Hereditary Leiomyomatosis and Renal Cell Cancer in Families in North America". The American Journal of Human Genetics. 73 (1): 95–106. doi:10.1086/376435. PMC 1180594. PMID 12772087.
  3. ^ 1 2 3 4 Pithukpakorn, M.; Toro, J. R. (2010) [2006]. Pagon, R. A.; Adam, M. P.; Bird, T. D.; Dolan, C. R.; Fong, C. T.; Stephens, K. (eds.). "Hereditary Leiomyomatosis and Renal Cell Cancer". GeneReviews. PMID 20301430.
  4. ^ Reed, W. B.; Walker, R.; Horowitz, R. (1973). "Cutaneous leiomyomata with uterine leiomyomata". Acta Dermato-venereologica. 53 (5): 409–416. PMID 4127477.
  5. ^ Tomlinson, I. P. M.; Alam, N. A.; Rowan, A. J.; Barclay, E.; Jaeger, E. E. M.; Kelsell, D.; Leigh, I.; Gorman, P.; Lamlum, H.; Rahman, S.; Roylance, R. R.; Olpin, S.; Bevan, S.; Barker, K.; Hearle, N.; Houlston, R. S.; Kiuru, M.; Lehtonen, R.; Karhu, A.; Vilkki, S.; Laiho, P. I.; Eklund, C.; Vierimaa, O.; Aittomäki, K.; Hietala, M.; Sistonen, P.; Paetau, A.; Salovaara, R.; Herva, R.; Launonen, V. (2002). "Germline mutations in FH predispose to dominantly inherited uterine fibroids, skin leiomyomata and papillary renal cell cancer". Nature Genetics. 30 (4): 406–410. doi:10.1038/ng849. PMID 11865300.
  6. ^ 1 2 Garg, K.; Tickoo, S. K.; Soslow, R. A.; Reuter, V. E. (2011). "Morphologic Features of Uterine Leiomyomas Associated with Hereditary Leiomyomatosis and Renal Cell Carcinoma Syndrome". The American Journal of Surgical Pathology. 35 (8): 1235–1237. doi:10.1097/PAS.0b013e318223ca01. PMID 21753700.
  7. ^ Kogan, E. A.; Mikhaĭlov, O. I.; Sekamova, S. M.; Kornev, B. M.; Osipova, I. N.; Osipenko, V. I.; Romanova, E. A.; Mukhin, N. A. (2001). "Combination of pulmonary lymphangioleiomyomatosis with skin leiomyomatosis and uterine leiomyoma". Arkhiv Patologii. 63 (6): 39–44. PMID 11810925.
  8. ^ Campione, E.; Terrinoni, A.; Orlandi, A.; Codispoti, A.; Melino, G.; Bianchi, L.; Mazzotta, A.; Garaci, F. G.; Ludovici, A.; Chimenti, S. (2007). "Cerebral Cavernomas in a Family with Multiple Cutaneous and Uterine Leiomyomas Associated with a New Mutation in the Fumarate Hydratase Gene". Journal of Investigative Dermatology. 127 (9): 2271–2273. doi:10.1038/sj.jid.5700851. PMID 17476294.
  9. ^ Matyakhina, L.; Freedman, R. J.; Bourdeau, I.; Wei, M. H.; Stergiopoulos, S. G.; Chidakel, A.; Walther, M.; Abu-Asab, M.; Tsokos, M.; Keil, M.; Toro, J.; Linehan, W. M.; Stratakis, C. A. (2005). "Hereditary Leiomyomatosis Associated with Bilateral, Massive, Macronodular Adrenocortical Disease and Atypical Cushing Syndrome: A Clinical and Molecular Genetic Investigation". Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism. 90 (6): 3773–3779. doi:10.1210/jc.2004-2377. PMID 15741255.
  10. ^ Marque, M.; Gardie, B.; Bressac De Paillerets, B.; Rustin, P.; Guillot, B.; Richard, S.; Bessis, D. (2010). "Novel FH mutation in a patient with cutaneous leiomyomatosis associated with cutis verticis gyrata, eruptive collagenoma and Charcot-Marie-Tooth disease". British Journal of Dermatology. 163 (6): 1337–1339. doi:10.1111/j.1365-2133.2010.09912.x. PMID 20560959.
  11. ^ 1 2 Ylisaukko-Oja, S. K.; Cybulski, C.; Lehtonen, R.; Kiuru, M.; Matyjasik, J.; Szymañska, A.; Szymañska-Pasternak, J.; Dyrskjot, L.; Butzow, R.; Orntoft, T. F.; Launonen, V.; Lubiñski, J.; Aaltonen, L. A. (2006). "Germline fumarate hydratase mutations in patients with ovarian mucinous cystadenoma". European Journal of Human Genetics. 14 (7): 880–883. doi:10.1038/sj.ejhg.5201630. PMID 16639410.
  12. ^ Ooi, A.; Wong, J. C.; Petillo, D.; Roossien, D.; Perrier-Trudova, V.; Whitten, D.; Min, B. W. H.; Tan, M. H.; Zhang, Z.; Yang, X. J.; Zhou, M.; Gardie, B.; Molinié, V.; Richard, S. P.; Tan, P. H.; Teh, B. T.; Furge, K. A. (2011). "An Antioxidant Response Phenotype Shared between Hereditary and Sporadic Type 2 Papillary Renal Cell Carcinoma". Cancer Cell. 20 (4): 511–523. doi:10.1016/j.ccr.2011.08.024. PMID 22014576.
  13. ^ Yogev, Ohad; Yogev, Orli; Singer, E.; Shaulian, E.; Goldberg, M.; Fox, T. D.; Pines, O. (2010). Elledge, Steve (ed.). "Fumarase: A Mitochondrial Metabolic Enzyme and a Cytosolic/Nuclear Component of the DNA Damage Response". PLoS Biology. 8 (3): e1000328. doi:10.1371/journal.pbio.1000328. PMC 2834712. PMID 20231875.
  14. ^ Frezza, C.; Zheng, L.; Folger, O.; Rajagopalan, K. N.; MacKenzie, E. D.; Jerby, L.; Micaroni, M.; Chaneton, B.; Adam, J.; Hedley, A.; Kalna, G.; Tomlinson, I. P. M.; Pollard, P. J.; Watson, D. G.; Deberardinis, R. J.; Shlomi, T.; Ruppin, E.; Gottlieb, E. (2011). "Haem oxygenase is synthetically lethal with the tumour suppressor fumarate hydratase". Nature. 477 (7363): 225–228. Bibcode:2011Natur.477..225F. doi:10.1038/nature10363. PMID 21849978.
  15. ^ Kinch, L.; Grishin, N. V.; Brugarolas, J. (2011). "Succination of Keap1 and Activation of Nrf2-Dependent Antioxidant Pathways in FH-Deficient Papillary Renal Cell Carcinoma Type 2". Cancer Cell. 20 (4): 418–420. doi:10.1016/j.ccr.2011.10.005. PMC 3226726. PMID 22014567.
  16. ^ Hsu, Tina (2017). "Treatment of cutaneous leiomyomas with 5% lidocaine patches in a patient with hereditary leiomyomatosis and renal cell cancer (Reed syndrome)". JAAD Case Reports. 3 (5): 406–407. doi:10.1016/j.jdcr.2017.06.007. PMC 5581856. PMID 28884140.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ליומיומטוזיס תורשתי ותסמונת סרטן תאי הכליה".

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ליומיומטוזיס_תורשתי_ותסמונת_סרטן_תאי_הכליה&oldid=37139653"