לסלי האנטר
 | |
| לידה |
7 באוגוסט 1877 רות'סיי, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
7 בדצמבר 1931 (בגיל 54) גלאזגו, הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
1892–1931 (כ־39 שנים) |
| זרם באמנות |
פוסט-אימפרסיוניזם |
  | |
לסלי האנטר (באנגלית: Leslie Hunter; 7 באוגוסט 1877 – 7 בדצמבר 1931) היה צייר סקוטי, שנחשב לאחד מארבעת האמנים של קבוצת הציירים הצבעוניים הסקוטים.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד בגרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האנטר נולד ב-7 באוגוסט 1877. הוא היה הילד הצעיר מבין חמישה, שנולד לוויליאם וג'יני (לבית סטיוארט) האנטר. ג'ורג', כפי שהיה ידוע אז, גילה כישרון לציור בגיל צעיר מאוד וכשהיה כבן שלוש עשרה, אמו סידרה לו שיעורי ציור עם מורה פרטית.[2] בפברואר 1892, אחותו הגדולה של האנטר, קתרין, מתה. זמן קצר לאחר מכן, במרץ, מת גם אח בכור נוסף, ג'יימס. שניהם היו בשנות העשרים המוקדמות לחייהם. סביר להניח שהם היו קורבנות של מגפת שפעת. נראה שויליאם, האב וג'יני, כבר שקלו להגר, כי ביתם נמכר. ברור שהמוות הטרגי חתם את העניין, והמשפחה שנותרה עזבה לקליפורניה דרך ניו יורק ב-1 בספטמבר 1892.
מעבר לסן פרנסיסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
,_Houseboats,_Balloch,_1931._Oil_on_canvas.jpg)
האנטר היה בן חמש עשרה כשהיגר עם הוריו ושני אחיו שנותרו בחיים לקליפורניה.[3] בתחילה, הוא גר עם משפחתו בחווה מזרחית ללוס אנג'לס. הוא המשיך לשרטט ואהב את האקלים, אבל הראה עניין מועט בניהול החווה. האנטר עבר מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו ב-1899 והחל להתפרנס בעיקר כמאייר עיתונים וכתבי עת.[2]
הוא מנה בין חבריו ומכריו את העיתונאי וויל ארווין, הצלם ארנולד ג'נת', המשורר ג'לט ברג'ס, וכן דמויות ספרותיות כמו ברט הארט וג'ק לונדון, כולם חברים במועדון הבוהמי של סן פרנסיסקו. האנטר סיפק איורים עבור Overland Monthly. בשנת 1899, ציור של עמוד שלם בשחור-לבן עבור כתב העת וחתם: G. Leslie Hunter, זהו האירוע המתועד הראשון של השימוש שלו בשם "Leslie". בשנת 1902, האנטר הפך לחלק מקבוצת אמנים שכללה את מיינרד דיקסון, גוטרדו פיאצוני, חאבייר מרטינז וארתור פוטנם. יחד הם הקימו את אגודת האמנויות של קליפורניה, האלטרנטיבה קצרת הימים לאגודת האמנות השמרנית של סן פרנסיסקו. ברור שלאנטר הייתה חשיפה אמנותית שונה לחלוטין בהשוואה לאחרים מקבוצת הקולוריסטים הסקוטים, כמו ג'ון דאנקן פרגוסון או סמואל פפלו. האנטר היה בשלב זה גרפיקאי אמריקאי מצליח למדי, בהתחשב בגילו הצעיר.
התחלות באמנות יפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1904 ערך האנטר ביקור בפריז, במימון הכנסותיו כמאייר. הוא קיבל השראה מהחוויות האמנותיות הרבות שם, ונחוש היה בדעתו להתחיל בציור שמן.[4] כשחזר לסן פרנסיסקו ב-1905, החל להתכונן לתערוכת היחיד הראשונה שלו, שהייתה אמורה להתקיים בשנה שלאחר מכן. עם זאת, עבודתו המוקדמת של האנטר נהרסה בשריפה שבאה בעקבות רעידת האדמה בסן פרנסיסקו ב-1906, והוא חזר לסקוטלנד זמן קצר לאחר מכן, והתיישב בגלאזגו.[5] בתחילה המשיך להתפרנס שם בעיקר כמאייר. ציור השמן שלו התחיל עם טבע דומם על רקע שחור, בהשפעת הסגנון ההולנדי.[6]
בשנת 1908, בעודו בפריז, האנטר פגש את אליס טוקלס, אותה הכיר בעבר בסן פרנסיסקו. היא לקחה אותו לראות את אוסף האמנות אותו הקימו גרטרוד שטיין ואחיה ליאו שטיין. האוסף כלל יצירות בצבעים עזים של אנרי מאטיס, ויצירות מוקדמות של פיקאסו. התמונות זעזעו את האנטר עמוקות, והוא הצטער שהוא מעולם לא הלך לראות אותן.
בנובמבר 1913 סוחר האמנות רב ההשפעה אלכסנדר ריד העניק להאנטר את תערוכת היחיד הראשונה שלו, בגלריה שלו. לציבור הרחב לא הייתה הבנה אמיתית של תפיסת הצבע והקו שלו.[7]
סגנון הנוף של האנטר החל להשתנות לאחר ביקורים במושבת האמנים אטאפלס, בצפון צרפת, ב-1913 וב-1914. האנטר לא בהכרח היה חלק ממושבת האמנות שהייתה קיימת שם.[8] בהשראת האמנות הצרפתית והנוף המקומי, הוא החל לפתח את הסגנון והיכולת שיזהו אותו מאוחר יותר כ"צבעוני".[9]
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ האנטר לעזוב את פריז ולחזור לסקוטלנד.[10] האנטר הפך לאזרח אמריקאי בשנת 1906 והגיוס לא הוכנס כשירות החובה רק בתחילת 1916. האנטר עבר מגלזגו לחווה של בן דודו ליד לארקהול שם עבד עד סוף המלחמה.[10]
בסקוטלנד, אלכסנדר ריד פעל כסוכן שלו, ונשאר איתו בקשר מתמיד לאורך מלחמת העולם הראשונה. במרץ 1916 ערך האנטר את תערוכת היחיד השנייה שלו עם ריד בגלאזגו.[11] עבודתו של האנטר בשלב זה של הקריירה שלו התמקדה בעיקר בטבע דומם. במהלך שנות ה-20, החל האנטר להיות קשור לקבוצה של שלושה אמנים נוספים: ג'ון דאנקן פרגוסון, פרנסיס קאדל וסמואל פפלו. ארבעתם נודעו בשם "הסקוטים הצבעוניים", אם כי המונח לא היה בשימוש עד 1948, ואז רק פרגוסון היה עדיין בחיים.[12]
נסיעה באירופה וחזרה לפייף[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1922 החל האנטר לערוך סדרה של טיולים ליבשת אירופה, שם ביקר בפריז, ונציה, פירנצה והריביירה. פרגוסון ליווה אותו במספר ביקורים. ביקוריו של האנטר הניבו מספר רב של ציורים וסגנונו השתנה באופן ניכר בתקופה זו של מסעות אירופה, כאשר החל להשתמש בטביעות צבע שהוצבו באופן אינסטינקטיבי כדי להציג את הצורה הבסיסית.[13]
כשהאנטר חזר מסדרת מסעותיו הראשונה באירופה, ב-1922, הוא התיישב ב-Fife, בחוף המזרחי של סקוטלנד, ובין 1924 ל-1927, הוא נשאר בסקוטלנד, וחילק את זמנו בין פייף לגלאזגו ציוריו מתקופה זו כוללים מספר יצירות בהשראת הנופים של לוך לומונד, והנופים הללו קיבלו השראה מעבודתו של סזאן ליצירת קומפוזיציות צבעוניות. ב-1925 הוצגה עבודתו של האנטר בתערוכה בכיכר לסטר בלונדון, יחד עם עבודות של פפלו, קאדל ופרגוסון. ולטר סיקרט, בהקדמה שלו לתערוכה, כתב כי "האנטר משתמש בחומר העקשן... למטרות מעוררות השראה בקווים רגילים ומסורתיים".[14]
האנטר נסע שוב לדרום צרפת במספר הזדמנויות בין 1927 ל-1929, והתבסס בסן-פול-דה-ונס. הוא שלח ציורים בחזרה לריד כדי להציגם בגלאזגו ובלונדון, אבל הוא השקיע זמן רב בשרטוטים והתפוקה שלו מציורי שמן הייתה נמוכה. תערוכה אחת בלונדון נאלצה להידחות עקב מחסור בציורים. הטיולים בצרפת הגיעו לשיאם ב-1929 עם תערוכה שזכתה לשבחים בגלריות Ferargil בניו יורק.[15]
לונדון ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם זאת, זמן קצר לאחר שחזר לריביירה הצרפתית ב-1929, האנטר סבל מהתמוטטות קשה, ואילץ את אחותו להחזיר אותו הביתה לסקוטלנד בספטמבר. הוא התאושש, והחל לצייר מספר דיוקנאות של חבריו, כולל אחד של ד"ר טום הנימן, מנהל הגלריה לאמנות ומוזיאון גלאזגו מ-1939 עד 1954. הנימן, היה בזמנו סוחר אמנות, סייע להאנטר בפיתוח הקריירה שלו, וציור הדיוקן אולי היה מחווה של תודה.[16]
בשנת 1930 הוא התחיל בסדרה של רישומים וצבעי מים של הייד פארק, שהיו אמורים להיות מוצגים בלונדון. האנטר קיווה לעבור לעיר לצמיתות, מכיוון שלדעתו היא חיה יותר מגלאזגו ושוק האמנות היה בטוח יותר.
עם זאת, מצבו הבריאותי הידרדר והוא החל לסבול קשות מכאבי בטן. הוא מת בגלאזגו בבית האבות ב-7 בדצמבר 1931, בגיל 54. סיבת המוות הייתה אי ספיקת לב עקב הרעלת דם, לאחר ניתוח לא מוצלח של כיס המרה.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "The Scottish Colourists". Explore Art. Retrieved 8 December 2010.
- ^ 1 2 Smith, Bill; Marriner, Jill (2012). Hunter revisited – The life and work of Leslie Hunter. Atelier Books, Edinburgh. I
- ^ "George Leslie Hunter (1877 – Rothesay – 1931 – Glasgow)". Richard Green (Fine Paintings). Archived from the original
- ^ Mackenzie, Jill C. The Scottish Colourists: Hunter. Duncan R Miller Fine Arts. p. 3.
- ^ "(George) Leslie Hunter". scottish-places.info. Retrieved 9 December 2010.
- ^ "George Leslie Hunter". Portland Gallery. Archived from the original on 10 October 2010. Retrieved 9 December 2010.
- ^ Alexander Reid in Context by Frances Fowle vol.1
- ^ Ogston, Derek (2004). Leslie Hunter Paintings and Drawings of France and Italy. Baillieknowe Publishing
- ^ "Beach figures" Archived 2 December 2013 at the Wayback Machine and the related "Figures in Conversation".
- ^ 1 2 Honeyman, T.J. (1937). Introducing Leslie Hunter. Faber & Faber Ltd
- ^ "George Leslie Hunter". The Scottish Gallery. Archived from the original on 17 June 2012. Retrieved 9 December 2010.
- ^ "50 interesting facts about the Gallery of Modern Art". National Galleries of Scotland. Archived from the original on 3 December 2010. Retrieved 9 December 2010.
- ^ Mackenzie, Jill C. The Scottish Colourists: Hunter. Duncan R Miller Fine Arts. p. 4.
- ^ Sickert, Walter (2000). The Complete Writings on Art. Oxford University Press. p. 504
- ^ "George Leslie Hunter". MG Fine Art. Retrieved 9 December 2010.
- ^ "Friends of Glasgow Museums" (PDF). 2006. Archived from the original (PDF) on 19 July 2011. Retrieved 9 December 2010.